ווארט קצר לפרשת השבוע

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"זאת חוקת התורה" (יט, ב)* "ביקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת" (קהלת יב, י) ביקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב יושר דברי אמת" (ראש השנה כא:) במדרש כתוב שהקב"ה אמר למשה רבינו: לך אני מגלה טעם פרה אדומה, אבל לאחרים חוקה. ושלמה אמר: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". והנה כתוב בספרים שיש רמז בפסוק שמשה ידע טעם פרה אדומה, כי שמו רמוז בפרשת פרה שכתוב: "ולקחו לטמא מפר שריפת החטאת", שתיבת "מעפר שריפת החטאת" יוצא בראשי תיבות "משה", ללמדנו שלמשה נגלה טעם פרה אדומה. אמנם שלמה טען שגם שמו רמוז, שהרי תיבות "לטמא מעפר שריפת החטאת" יוצא בראשי תיבות "שלמה" ועל זה ענו לו: "וכתוב יושר דברי אמת", דהיינו שהאותיות של משה כתוב לפי הסדר מיושר אבל אותיות שלמה אינן לפי סדר, ולכן יצאה בת קול ואמרה לו: "וכתוב יושר דברי אמת" (פנינים יקרים) שבת שלום

ראיתי וואט יפה על הפרשה
כתב על פרה אדומה, אחכמה והיא רחוקה, אף אחד אינו יודע טעמו של פרה אדומה
מצד שני כתוב "תבוא אם ותקנח צואת בנה"
אם כך יש לנו כאן פירוש טוב על פרה אדומה

התירוץ הוא, אכן אין הסבר לענין פרה אדומה, אלא שחטא העגל, עיקרו היה חוסר אמונה בקב"ה
משה רבינו איחר לרדת, בושש משה לבוא מהר סיני, מיד התחילו בחקירות ודרישות, מדוע עוד לא בא, בוא ונעשה אלהים אחרים, ועכשיו תבוא אם ותקנח צואה בנה, פרה אדומה יקיימו אותה מבלי להבין ולחקור, וזה יהיה כפרת עם ישראל על אותם דירשות וחקירות שהיו להם בעגל, שלא קיבלו הכל בתמימות בלי שאלות

אם כן, המושג תבוא אם ותקנח צואת בנה, אינו הביאור לענין פרה אדומה, אלא ההיפך הוא ההסבר מדוע ולמה ניתנה לנו חוק פרה רדומה - חוק ומשפט ללא הסבר.

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל אמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל וסבתי זקנתי מרת חנה רחל ב"ר אברהם מנחם מענדל ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (כג, ט)* ביאור פשוטו של מקרא אמר מרן הבית הלוי זצ"ל כך הוא, שבלעם הכיר את אופיה של האומה הישראלית, שכל זמן שהיא יושבת בדד ואינה מתערבת בגוים, אז היא תשכון במנוחה ואין אומה ולשון שולטת בהם, זהו שאמר "הן עם לבדד ישכון", אם הוא "בדד", אז "ישכון", אבל אם "ובגויים" היינו שיתערבו בגויים, אזי "לא יתחשב", השי"ת עושה שלא יהיה לישראל חשיבות בין הגויים, ואדרבה הם ללעג ולקלס בעיניהם. (נתיבות רבותינו)

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום (כה, יב)* במדרש רבה: "בדין שיטול שכרו". יש להבין למה בדין הוא שיטול שכרו, והרי כלל הוא בחז"ל ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא? מתרץ החתם סופר, שהטעם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוא מפני ש"שכר מצוה מצוה", דהיינו שהצדיק שעובד ד' אינו מתאווה לשום שכר כלל רק מקוה מתי יזכה שתגיע שוב מצוה זו לידו, והנה כאן שהמצוה היתה שהרג בועל ארמית ודאי שלא בקש פנחס שיבא עוד מצוה כזו לידו שיבעל נשיא בישראל ארמית, א"כ בדין הוא שיטול שכרו דשכר מצוה מצוה לא שייך כאן. (תורת משה לחת"ס) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (ל, ג)* לדיבורו של האדם יש כח עצום. ההבדל בין אשה פנויה לאשת איש תלוי באמירת המילים "הרי את מקודשת לי..." (עם עשיית הקנין). לאחר אמירה זו, אם אדם אחר יקח אותה יהיה חייב מיתה. אם אדם אמר "הרי זו תרומה" מי שיאכל את התרומה הזו חייב מיתה בידי שמים. יש להזהר ביותר בענין נדרים. הגמרא אומרת: בעוון נדרים אשתו ובניו של אדם מתים. אדם צריך לדעת, שפיו אינו הפקר. אנשים עולים לתורה ומבטיחים לתת סכום מסוים, ואח"כ שוכחים, אבל זהו נדר, והדבר חמור ביותר. יש להקפיד לומר 'בלי נדר', ובנוסף גם להקפיד לשלם. רב אחד, כאשר הוא יוצא מחוץ לעירו ומכבדים אותו בעליה, ואומרים 'בעבור שיתן' הוא אומר 'בעבור שלא יתן'... ואין הוא כילי כלל, אלא שנזהר הוא מאד בענין נדרים. קורה שאדם אומר: "אני אבקר אצל אבי" זהו נדר מצוה. אדם אומר לאשתו בראש חודש: "עוד רבע שבע אני בא לאכול" זו סעודת ראש חודש, וזה נדר מצוה. יש להרגיל את הפה לומר על הכל 'בלי נדר'.אם אדם שומר על מוצא פיו, ואם הוא מקפיד לקיים את כל אשר נדר והבטיח פיו נשאר חריף וחד, ותפילותיו יכולות להתקבל. אם אדם מזלזל בדברים הללו פיו הופך להיות קהה. אומר הרב פרבר בספרו "כרם הצבי": הפסוק אומר "לך דומיה תהלה אלקים בציון" המצב הטוב ביותר עבור האדם הוא דומיה. אך "ולך ישולם נדר" אם אדם נודר, עליו לשלם נדרו, ואם הוא עושה כן, אזי: "שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו", הקב"ה ישמע תפילתנו. נאמר: "מה אשיב לה' כל תגמולוהו עלי, כוס ישועות אשא", ומתי? "בשם ה' אקרא". מדוע? כי "נדרי לה' אשלם" - כאשר אדם משלם את נדריו, לתפילה שלו יש כח יותר חזק. "אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה" אני משלם את הנדרים שלי. כי אם לא לתפילות יהיה הרבה פחות כח. (ומתוק האור) שבת שלום

תוקן על ידי אל_קפונה ב- 14/07/2023 11:11:44

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו (א י"ז)* לפעמים אדם צריך לנקוט במידת הצדקה ולפעמים במידת המשפט. כלומר, אם בא חברו ואומר לו אתה חייב לי כך וכך... כאן המקום לנהוג במידת המשפט ולהחזיר לו את החוב. אך אם אחרים חייבים לו כסף אז שיתנהג במידת הצדקה. אבל לפעמים יש שעושים חשבונות הפוכים, ואומרים לעצמם "הרי אני חייב לו כסף, והוא הרי עשיר גדול, אז הוא לא ישים לב אם לא אשלם לו ולכן לא אחזיר לו". עבור זה באה התורה ואומרת "לא תכירו פנים" אל תעשו הבחנה בין פנים שונות, אלא "כקטן כגדול" לא משנה אם הדבר קטן בעיניך או גדול בעיניך או האיש קטן או גדול בעיניך, תמיד תנהג במשפט ותחזיר את החוב. וקל להבין. (עמק תורה) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו' (ד, ו).* ומפרש שם רש"י: "בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים". ולהלן כתוב (שם ט) "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים" וגו' אומר שוב רש"י: אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים, ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו כשוטים עכ"ל. ונשאלת השאלה הן אומות העולם כולם אינם מקיימים את התורה, ואין להם מושג כלשהו מה זה תורה, ואם כן מדוע איפוא יחשבו את ישראל כשאינם מקיימים את התורה, כשוטים. והסביר זאת מרן ראש הישיבה הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בדוגמה מאלפת, דהנה, יודעים אנו שקיימים ארבע יסודות בעולם והם דומם, צומח, חי, מדבר, וכל אחד מהם נעלה בדרגה מקודמו, ונתבונן בדבר. הנה למשל פרח הוא צומח, וכשהוא במלוא חיותו, הריהו פורח ויופיו מרהיב, וריחו נעים, אך כשהוא נובל, כשנפסקת חיותו הריהו מתפורר ונרקב ונשחת כולו, לעומת זאת אבן שהיא דומם, מונחת אלפי שנים ואינה נשחתת, מדוע איפוא הצומח כשמאבד את כוחו כצומח, לא ישאר לפחות כדומם, ואותו הדבר בחי כלפי מדבר. המדבר נעלה על החי בכך שהוא בר דעת, והנה כשהאדם יורד מדעתו ר״ל, הן צריך היה לפחות להישאר בדרגת בעל חי, היודע לשמור על עצמו, ולדאוג לעצמו גם בלי דעת, לעומת זאת רואים אנו, שמי שיורד ר״ל מדעתו, הריהו שוקע ומתנוון ואפילו כבעל חי סתם לא יחשב. והתשובה לכך, כי כל נוצר אחוז ותלוי בכח החיות שלו, וכשזה כלה, הריהו כלה כולו, ולא שהוא יורד בדרגה, לפי שהמעלה הקיימת בכל יסוד אינה מעלה נוספת על כח החיות, אלא היא זאת כל החיות שלו ועצם קיומו, ולכן כשהמעלה נעלמת, הרי העצם כולו נעלם. וכן הדבר גם בעם ישראל, רגילים לחשוב על עם ישראל כעל יצור אנוש רגיל בתוספת מעלה של ישראל, ולפיכך חושבים שכשהם יורדים מדרגת ישראל, עי״ז שאינם מקיימים את התורה, הם נשארים לפחות כשאר הגוים, שגם להם אין תורה ומתקיימים, אמנם אין הדבר כן בשום אופן, כוחם של ישראל אינו אלא בתורה כדברי רבנו סעדיה גאון ז״ל אין אומתינו אומה אלא בתורתה״. וכשהם חדלים לקיים את התורה, הרי הם מאבדים לגמרי את מעמדם, והם יורדים לדרגה נמוכה יותר מגוי, ואז אפילו אומות העולם מכירים שהם שוטים עכ"ד. (מנחת ישראל - להג"ר מנחם ישראל קיהן ז"ל – בהדרן למסכת זבחים) שבת שלום

לע"נ אבי מורי ר' ראובן ב"ר מרדכי דוד ז"ל ואמי מורתי מרת צפורה ב"ר שלמה ז"ל ולשמירת עם ישראל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה *"לא יהיה בך עקר ועקרה" (ז' -י"ד)* "עקר - שאינו מוליד". (רש"י) מה מחדש רש"י בפירושו, וכי אנו לא יודעים שעקר זה אחד שלא מוליד? הנביא ישעיהו (נ"ד - א') אומר: "רני עקרה לא ילדה", שואלת הגמ' (ברכות י':), וכי משום שלא ילדה "רני"? מדוע הגמ' שואלת מסופו של הפסוק "לא ילדה" ולא מתחילתו שכתוב "עקרה", וכי משום שהיא עקרה "רני"? הגמ' ביבמות (ס"ד.) אומרת שהאמהות היו עקרות כי הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים, וא"כ מובן מדוע הקושיא על "לא ילדה", כי על מה שהיא עקרה מובן מדוע כתוב "רני" כי השמחה היא על שם הסוף שיולדת אחרי שהקב"ה שישב וציפה לתפילות קיבל את התפילה ופקד אותה, אבל קושיית הגמ' היא על "לא ילדה", שאז באמת קשה אם בסופו לא ילדה, מה השמחה שיש שהנביא אומר "רני". לכך התכוון רש"י בפירושו "עקר שאינו מוליד", שהעקרות עצמה אינה סימן קללה, כי לפעמים דווקא הצדיקים עקרים, כיון שהקב"ה מתאווה לתפילתם, אבל אם בסופו של דבר אינו מוליד, זהו סימן קללה, לכן מבטיחה התורה "לא יהיה בך עקר - שאינו מוליד". (מדרש יהונתן לרבי יהונתן אייבשיץ) שבת שלום