בעקבות כתבה על שטריימלים - מחיה טמאה

יותר כואב לי על הרג של עשרות אלפי חיות בשנה בשביל להשתמש בזנבותיהם

הוכחה חותכת איך שראשו של מי שאינו מחובר לתורה - עובד ופועל אחרת.

כל ההרגשים הם חלולים ונבובים כמו של גר צדק טרי.

'לא יכול להיות' 'לא מתאים' מילים שאנו שומעים מפי חסידים ואנשי מעשה על ענייני רגש בהידור מצוה, ובתוספת חומרא על חומרא - מועתקים בטעות ובבורות על עניינים שכלל וכלל לא שייך לאסור.

אין לעשות השוואה בין פרווה לבין עור. זה לא אותו הדבר. התעשיות שונות
בתכלית. 

מוצרי עור הם תוצר של תעשיית הבשר, מה שאין כן הפרווה. שזאת תעשייה
שרובה ככולה נעשית בגידול בעלי חיים בחוות למטרה זו.

שיטות העבודה בתעשיית הפרוות הן בגדר צער בעלי חיים. שכן, דרכי הגידול
ואופן הפשטת הפרוות הם מזוויעים.

ביום בריאת החיות והאדם, אמר הבורא יתברך שמו בתורתו לאדם וחווה: "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת היום ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ".
כלומר, הוא מסר את כל החיות לרשות האדם לרדות בהם.

כך אמר היוצר והמתכנן של העולם.


מכאן ואילך, כל הרגשות נגועים בכפרנות, בכפירה שיש 'מתכנן ויוצר' לבריאה והעולם לא 'נברא מאיליו'. והם רגשות פסולים על פי המבט התורני.

נ.ב. יוצאים מן הכלל, בעלי רגש עדין וגבוה, שיש רק למתי מספר בעולם, שרשאים לדון ולדבר על הדבר הזה, גם עם האמונה הברורה בעולם שיצר הבורא. אבל כלל הציבור מופקע מזה כאמור

יוחנן, "לך כי לכך נוצרת"....