למי אמור להפריע אתר ההנצחה במירון

מסתבר כי לעמוד "דום" או להניח זר פרחים - יש בכך חוקות הגוי.
שהוא עושה את הכללים שלהם להנצחה.

אבל להציב תמונה וכרזה וכדומה, איני רואה בזה חוקות הגוי ממש.
אלא כהנצחה אלטרנטיבית בעלבתית.

איזה שיטת לימוד היא 'להוכיח' ממועצת גדולים וכו'.

לא הבנתי את השאלה, אם תראה את רבך המובהק עומד דום לא תראה בזה כ"מעשה רב" שזה לא חוקות הגוים?

במועצת ההיא ישבו גדולי הדור של אחרי השואה, לא יתומים.

אלה שמתפעלים מהציורים החד ממדיים, כאלה שתלויות בפרוזדור שבבתי החולים, ניחא לכם...
אלה שמתפעלים מהגדות של פסח עתיקות, עם ציורי הציפורים...
אלה שמתפעלים מציורים מודרניים, של צבעי פסטל משוכים חסרי שום מראה....
אלה שמשוגעים על ציורי שאגאל...

אבל בינינו, רוב העם, שאוהב מקסימום את ציורי החסיד ר' יצחק בק (ארבע חיות! 'מזרח' של ירושלים! הממציא של קבר רחל עם העץ בצד!), לא יודע מה מצאתם באותם ציורים מעוותים ומודרניים.....

מדובר אפוא על וויכוח עתיק יומין, שלא יסתיים בדיוק פה.

האם השלט נתלה ברשות כל המשפחות
הרבה משפחות נפגעו מהנצחת שלט חילוני בהר מירון

אולי הוא נשלח ע"י כמה מהמשפחות

למאור עיניים:
האם אתה מכיר אישית משפחה אחת שנפגעה?
אני דווקא נהניתי מהסיפור שביטא את החיבור המרגש שהיה בין כמעט כל עם ישראל אחרי האסון...
(לא שמעתי לדוגמה על משפחה אחת שהפריע לה שבאו חילונים לנחם לדוגמה...).