|
|
| נשלח ב-20/7/2021 15:25 |
 |
| |
חברי היקר יואלי ברים כתב פוסט מעורר קינה על האלימות בחיידר. (לינק לפוסט בתגובה ראשונה) הרגשתי חייב לשתף את רגשותי שהפוסט הזה העיר בי. אין דרך להסביר את מה שהתחולל (ואולי עדיין מתחולל) בין כתלי החיידר. אין דרך לתאר את מסכת פחדיו של ילד רך שנשלח כל בוקר למחנה כפיה. אין דרך למצוא את הנחמה לפצעיו. הלב מתפלץ לנוכח המספרים. אלפי ילדים. כל יום. אלימות בכל יום. בכל כיתה. כאשר המשגיח מעל כולנה אחראי על כולם. שרי עשרות ושרי אלפים. במקלות. בסרגלים. ובעיקר בידיים אלימות וסדיסטיות. כאשר התחילו לעלות לטלוויזיה בשנים האחרונות עדויות של בוגרי חיידרים שעברו אלימות, צחקתי מלוא פי. ראיתי את הזעזוע בעיני אנשים שלא מכירים את החינוך החיידרי, וקלטתי את גדול האירוע. כל מי שאני מכיר מהסביבה החרדית יודע לספר לי על אלימות לא מידתית. ואך אחד לא מתלהם על זה. זה כל כך מושרש בזהות החרדית, כאשר גם באמריקה משך שנים היכתה האלימות בחיידרים בכל פינה. Lipa Schmeltzer אפילו כתב על זה את השיר: 'איך האב געכאפט'. בעברית: חטפתי. אני מרגיש צורך לבטא את העדות שלי לאלימות הזאת ולהראות אותה החוצה. שידעו כל מי שרוצה להכיר במציאות, כי ישנו דור מוכה וזב דם, שבחלקו הרב אולי מצליח לייצר את השינוי המיוחל, אבל ליבו שותת דם ופצע פעור בנשמתו. שלא לדבר על רבים שבעקבות האלימות עזבו את הדת ואיבדו את משפחתם בשנות ההתבגרות. שלא לדבר על טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים שעוברים אנשים רבים משך שנים, כי יש הדחקה רבה סביב הנושא הזה. אי אפשר לשתוק. הסיפורים האלו מלווים אותי בכל יום. היה מורה מכה סדיסט שאין כדוגמתו. כל מה שהוא אי פעם עשה לילד, נשמתי פלטה צעקה: "אבל למההההה????" פעם הוא לקח ילד שעשה איזה שטות קטן וכמה ילדים צחקו. קשר את ידיו בגארטל שלו, וסטר על פניו במשך כמה דקות. הכיתה היתה כמו כבשן אש. חלחלה איומה שלא אשכח כל חיי. היה מורה לילדים בגיל 7. פעם ילד אחד אמר איזה שקר, השכיב אותו על הריצפה והתיישב על בטנו, תוך שהוא מכה אותו בפניו. והילד צורח בפאניקה וכאב. והתמונות נחרטות לנצח. היה מורה לילדים בגיל 6. פעם קבוצה של כ 10 ילדים עשו איזה קונדס, העמיד אותם בשורה (הייתי בשורה הזאת) והפליק לכולם סטירות איומות, משל מדובר באיזה חדר BDSM מסרטי אימה. המשגיח היה מכה שפל. הסתובב בחיידר זקוף קומה, מעיר הערות, קורא לסדר, מטיל אימה, ומכה איפה שרק יכול. במיוחד הוא אהב את המסדרים. בתפילת מנחה כאשר כל החיידר עומדים בלובי , כל אחד על בלטה. מי שנפל לזרועותיו בשעה זו, היה עובר הכאה פומבית משפילה ומזעזעת. בפורים סיפרתי איזה סיפור הומוריסטי במסיבה, שלא תאם לרוח המלמד, שעצר את דברי באמצע. אחרי פורים קרא לי המשגיח והיפיל עלי את אימתו במשך כמה שעות בחדרו, והיכה אותי באכזריות. אחד הטראומות הכי גדולות שחוויתי. מה שבאמת מזעזע שהייתי צריך להתאמץ לבחור את הסיפורים הקשים, כי היו כל הזמן על בסיס שהתרגלתי לחיות במגננת מכות. ואני בטוח שרבים כמוני בילו את שנות נעוריהם בידיעה כי בכל רגע נתון אתה יכול לחטוף מכות. קורע את הלב כמה שהסיפור הזה גדול, וכמה שההדים סביבו סלחניים.
Shaya Weissלכולנו יש אותו סיפור, אותו ״חיים״ בחיידר נו מה יש לעשות? כשהיינו ילדים קטנים עדיין היינו מפחדים מהם ומהמכות, אבל עכשיו - הגיע הזמן לנקמה, בואו נפיץ את שמותיהם, בואו נביך אותם לפני כל עם ועדה, נלכו ונגרום להם לסבול בכל אופן אפשרית. אני כל הזמן נתקל בהם ואני אומר להם בדיוק איך אני מרגיש כלפיהם - איך שאני זוכר בדיוק מה שקרה לנו אז - מול משפחותיהם נשותיהם ילדיהם ונכדיהם. אומרים שזה משתפר בימינו .. אני באמת מקווה שכן - כי אם מישהו מעז לגעת בבן שלי - אני אלך לכלא והם לבית הקברות....
הערשי דוידוביץגם אני הייתי מאחר סידרתי בגלל בעיות בריאותיות ופעם אחד א.ד. המנהל קרא לי והפליא בי את מכותיו כאילו הייתי הפרוכת בהיכל אחת ואחת אחת ושתיים... אחת ושבע וכך חזר ושינה את האחת ואחת ואחרי זה הוא משך והפליק לי את האוזן עד שזה נהיה אדום כמו דם, 8 שנים לא סיפרתי על כך לאיש כי פחדתי שיאמרו עלי שאני פושע קטן ועד היום קשה לי לסלוח לו
יוסלה קלצקיןדמעות צפו בעיניי כשקראתי את מה שכתבת... מאוד מזדהה, והרבה סיפורים דומים עברו עלי, בפרט בעניין ההשפלה.... סיפורים מכיתה ב', ג', ה', ו', ז' בעיקר.... תקצר היריעה והעט להכיל ולתאר...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 15:28 |
|
| |
לפני כשנה ישבתי בפגישה עם מורה בבית ספר. היא שאלה אותי לאיזה בית ספר אני מתכנן לשלוח את הילדות שלי. סיפרתי לה שאני ממש רועד מהרגע הזה, ורשמית אני מעדיף למות מאשר שהם יהיו בבית ספר. היא הזדעזעה. אבל כן. זו ההרגשה שלי. למדתי בתלמוד תורה מורשה. תלמוד תורה דתי לאומי איכותי בירושלים. שש שנים של גיהנום עברתי שם. מכות, התעללויות, והשפלות. מה לא. קשה לי להיזכר באירועים מיוחדים. בעיקר בגלל שהם לא היו מיוחדים. זה היה האווירה. אווירה של טרור ופחד. בכל זאת אני אתן מספר דוגמאות. הייתי בכיתה ג'. ילד בן שמונה. ילד קטן. ביום שישי אני הייתי התורן להביא עוגה לכבוד קבלת שבת. הרב ביקש ממני להניח את העוגה לידו, השבתי שאני רוצה להשאיר את העוגה לידי כי אני מפחד שהרב יאכל לי אותה. אני זוכר את זה כאילו זה היה עכשיו. לא אמרתי את זה מתוך חוצפה. אמרתי את זה בתמימות. במחשבה של ילד בן שמונה. הרב קרא לי לשולחן שלו, וליד כל הכיתה הוא תפס לי את היד ובכל הכוח העיף לי סטירה מצלצלת. ואחרי שניה עוד אחת. הראש שלי עף מצד לצד. ראש קטן של ילד בן שמונה. לחיי צרבו והאדימו מהכאב והבושה ואז הרב צעק שאני חוצפן ושאני חייב להישאר שעה אחרי הלימודים לבד בכיתה. תחכה פה כעונש ואז תיגש למנהל, הוא צעק. הגיע השעה 12. כזכור, זה יום שישי, ובית הספר התרוקן מתלמידים. אני יושב בכיתה לבד ורואה את הילדים עוזבים את הכיתה, שומע איך שאר הכיתות בקומה מתרוקנות ואז בית הספר כולו דומם. ואני מפחד. ילד בן שמונה בבית הספר הענק לבד. הדקות חולפות לאט לאט. אני כל כך רוצה לקום, לברוח, לחזור לבית. אבל אני מפחד. אני מפחד ששוב יפגעו בי. זה בעיקר מה שאני זוכר מבית הספר. את הפחד. את הפחד מהמורה שצבט לי את האוזניים, את הפחד מהרב שהבן שלי למד איתי, אני זוכר איך פעם הוא תפס את הבן שלו רב מכות עם ילד אחר. כדי להראות לנו שאצלו אין הפליה, הוא הרים את הבן מהאוזן, גרר אותו בכוח ואז דפק לו את הראש בקיר. פעם אחר פעם אחר פעם. אתם יודעים לאיזה גוון אדום לא טבעי, האוזן מגיעה אחרי שמושכים אותה ככה? אני יודע. וזה היה הבן שלו. הבן הקטן, הילד חסר הישע, שלו. לרגע לא חשבנו שהוא מפלה. גם אנחנו חטפנו את זה. אני זוכר כל כך הרבה פעמים שצעקו עלי, שהעיפו אותי, שהשפילו והכאיבו. נכון. לא הייתי ילד קל. הייתי ילד עם ADHD. אבל זה עדיין לא סיבה לדפוק לי את הראש בקיר, לתת לי סטירות או סתם להעיף אותי לבית כל יומיים. אתם מחנכים. איפה היה החינוך שלכם?? אתם תלמוד תורה למען השם! איזה תורה לימדתם אותנו? איזה אלוהים רוצה את האלימות הזאת?? את הקפדנות, את חוסר ההכלה, את הקשיחות. את השנאה. מורשה הוא בית ספר לאומי. מאוד. באחת ההפסקות שרתי עם חברים את 'התקווה'. אחד מהרבנים עבר באזור ושמע אותנו שרים. הוא הזדעזע לגמרי. איך אנחנו מעיזים לשיר שיר כזה קדוש סתם כך?! הוא פתר את הסצנה בצורה קלאסית. כמה סטירות ולבית. זה מורשה. אתם לא תשירו סתם כך. יש כללים פה. מה נראה לכם, שאתם ילדים?! במהלך השנים פגשתי עוד מספר חברים ששיתפו חוויות דומות. אחד מהם פגשתי לפני כ15 שנה במהלך הפגנה אקראית. אתה ממורשה? הוא זיהה אותי. כשהשבתי לחיוב הוא סיפר לי עד כמה המקום הזה פגע בו. הוא אמר ששם אנסו לו את הנשמה. אני מאמין לו. הוא לא היחיד. לאחר שסיימתי ללמוד שם (העיפו אותי עקב חוסר לימוד. זה היה יותר קל מלעזור לי), הזדמן לי לחזור לתלמוד תורה מספר פעמים. בכל פעם ניסיתי להתחמק, וכשלא הצלחתי, נכנסתי לבית הספר מפוחד, עצבני ועם דופק מואץ. כן. גם היום כשאני עובר שם זה התגובה שלי. *** סיפרו לי שהיום זה לא כך. שהיום המקום השתנה. אמרו לי שהיום יש שם אהבה. *** אז למה לספר עכשיו? למה לפתוח את הפצעים? למה לעשות לשון הרע? למה חילול השם? אין לי שום אינטרס בריפוי עצמי בפוסט הזה. את זה אני מקבל בצורה מקצועית. החשיפה הפומבית הזו קשה לי מאוד. גם את מה שכתבתי פה, כתבתי על קצה המזלג. קשה לי לחשוף ככה את הכאב שלי. אבל אני חייב להשמיע את מה שעברתי אני וחבריי. יצאנו משם מצולקים וכואבים. גם היום. כמעט 20 שנה אחר כך. על מורשה מוטלת חובת ההוכחה. הוכחת השינוי. עלי מוטלת חובת הסיפור. להפיץ. אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. ואם יש הורה אחד שהפוסט הזה יעורר אותו לפקוח עיין, אם יש מורה אחד שיפוטר, או גישה חינוכית שתשנה, ילד אחד שינצל בגלל הפוסט הזה - אני את שלי עשיתי.
Nby By-arמה שסיפרת נורא, נכון ואמיתי וזה תקף לעוד ת"תים בכל הארץ. אז, הרבע'ס היו אברכים שהשתעממו בכוילל ומדוחק הפרנוסע מצאו דרכם לת"ת הקרוב. (תת אנושיות. תת תרבות ותת רמה ההתנהגות שלהם) ובדרך כלל הם גם הזדקנו בתקפיד שלהם. באותו ת"ת. אותה כיתה. שלושים שנה. לא יצאו מחייהם להשתלמות. לריענון. לסדנאות או ימי עיון. הכל היה מיושן בלי שום חידוש. הרבע של כיתה ג היה המורה ללימודי חול של כיתה ה בשעות אחר הצהריים וכן כל זה הדרך. היום זה שונה!!! בכל מוסדות הפטור, המוכש"ר ובטח בממ"ח כל!! המורים והמורות עוברים הכשרות ומגיעים לאחר לימודים ותארים וכו' בכלל, המושג של מכות אין בעשרים שנים האחרונות באף מקום. אלא אם כן זה מוסד של קהילה סגורה וכו' שהכל נשאר בשתיקה והסכמה תוך התעלמות מהחוק ומהשכל הישר.
Yaacov Kopeikaמיכאל חזוני אני לא מכיר את המוסד המדובר, אני רק יכול לדבר מנסיוני האישי הדל. התחלתי את חיי בגנים ובבית ספר של "בית יעקב" חינוך "עצמאי" של אגו"י. טוב זה לא היה,אלימות ,סיבובי אוזניים,סתירות ומכות עם סרגל עץ באורך של מטר (כן כן אני זקן היו אז סרגלים מעץ) כן היו שם. אחי ואחותי לפני גם למדו שם, כשהגעתי לכיתה ג' התחילו להכניס כל מיני מלמדים מחיידרים ללא שום הסמכה או קשר לחינוך ושם ההורים שלי אמרו סטופ ןהעבירו אותי לממלכתי דתי, משם הגעתי גם לישיבת בנ"ע ושם היה הכל בסדר גמור. חבל שהרושם הראשון וזה שנחרט בזכרוני הכי הרבה מהעולם החרדי אלו המכות בבית הסםר מדמויות סמכותיות... להוסיף חטא על פשע ,חלק לא מבוטל מאותם מורים מכים וגם המנהל חיו באותה שכונה בה גרנו ועד חיי הבוגרים הייתי צריך לראות את הפרצוף שלהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 15:29 |
|
| |
| קלעפער כתב: |  | זוועה. מאיפה אתה לוקח את כל העדויות הללו? אנשים מפרסמים בשמם האמיתי? כואב לי הלב.
ומילה לרעיונוביץ. תלמד כבר, באמת, תלמד כבר פעם אחת ולתמיד. עד מתי??
אל תפרסם דברים בלי בדיקה, ואם פרסמת וטעית, תלמד להודות.
לא ליטאים, לא חסידים, לא ספרדים, פשוט רוצחי תינוקות. |
|
הכול מהפייסבוק.
יש עוד המון עדויות בתגובות ובפוסטים בפייסבוק.
אין לי כוח להביא את כולן.
יש עמוד פייסבוק בשם "זו ילדותי"
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 15:33 |
|
| |
מוטי סודכמה שאני מזדהה עם כל מילה אני הייתי ילד בכיתה, המשגיח של החדר היה חבר מאוד קרוב ואהוב לאבי, יום אחד גזר המשגיח שאסור לילד להגיע לחדר עם שעון יד, כדי חלילה לא לבייש את מי שאין לו, אני הייתי ילד בגיל 8, ואכן כן הבאתי שעון לחדר, בשתיקה כשזה נודע לחבר בכיתה הוא הלך להלשין עלי למלמד שלי בחדר, המלמד הזמין אותי לעמוד ליד השולחן שלו, הוא הוריד לי את המכנסיים (הוא היה צדיק שלא הוריד לי את התחתונים) והשכיב אותי על השולחן שלו, והתחיל להכניס בי מכות רצח עם מקל עץ דק וארוך, כך הוא הכניס לי מכות עד חמישים הוא ספר בקול! אני צעקתי קולות איומים מכאבים!!! וכל הכיתה בכה ביחד איתי, לא יכולתי לשבת כמה ימים ולא ישנתי בלילות, אני גם לא העזתי לספר לאבי כי פחדתי שאבא שלי יכניס לי עוד מכות, וככה אכלתי את נפשי עם סיוטים וכאבים נוראים למשך תקופה, חברה למה אני מספר זאת אני היום בגיל +50 יש לי עד היום עדיין סיוטים וזה רודף אחרי עד היום הזה, המלמד שלי האכזר והרשע, עד היום לא נתן על זה את הדין, על הפשעים האלה, הלוואי והשם ינקום את דמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 15:41 |
|
| |
שלא תובן שאלתי לא נכון, הזוועה היא זוועה, ואני לא צריך עדויות חיצוניות, על גווי היכו המכים. אבל מדובר בחרדים או בנושרים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 15:52 |
|
| |
ועכשיו אני רוצה לשמוע את כל אותם החכמולוגים
בואו ותסבירו לנו בצדקנות שחייבים להפליק לילדים כי הרי "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְּנוֹ"..
אתם ושכמותכם יצרתם את התשתית לזוועה הזו!
אתם נתתם לגיטימציה לאלימות!
אז פלא שהאלימות יצאה משליטה והגיעה לסדיזם זוועתי שכזה?
אל תעשו עצמכם מופתעים כאילו לא ידעתם. אל תגלגלו עיניים בצדקנות.
יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ !!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 15:53 |
|
| |
| קלעפער כתב: | | | שלא תובן שאלתי לא נכון, הזוועה היא זוועה, ואני לא צריך עדויות חיצוניות, על גווי היכו המכים. אבל מדובר בחרדים או בנושרים? |
|
רובם חרדים למהדרין (בכפוף להגדרה שחרדים שיש להם פייסבוק עדיין נקראים חרדים..).
תוקן על ידי חריף_ומקשה ב- 20/07/2021 16:01:50
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 16:59 |
|
| |
| משגיחבשער כתב: | | היום יש אלימות מודרנית שמצריכה למעשה אשכול נפרד ,האלימות המודרנית היא הרבה יותר מרושעת והרבה יותר פוגענית. האלימות המודרנית היא השימוש הנרחב בכדורים, רבה רוצה שקט ,כופה עם המנהל שימוש ברטלין ,ומעלה את המינון עד שהילד כבה לגמרי. ואם זה לא מספק את היצר ההרסני שלו הוא עובר לכדורים פסיכיאטרים,יש נער שאני טיפלתי בו שהמנהל קימבן את ההורים ,שלח את הילד לגרפולוג שסגר מראש דיל עם פסיכיאטר פרטי ,שכבר קבע מראש איזה כדור הרגעה קטן הוא יביא לילד,בטענה שהוא ילד מקסים שלא צריך רטלין אלא רק כדור קטן, אני מחכה לגדול כמו הרב שטיינמן שיאסור לחלוטין את כל השימוש בכדורים בחיידרים, ואין לכם בכלל מושג מה היקף התופעה, תשאלו כל רוקח בבני ברק את כמות המרשמים בעיר
|
|
גרפולוגיה זה עוד דבר שצריך לשרש מהציבור החרדי.
משום מה גרפולוגיה נתפסת במגזר כמדע מבוסס ורציני, בעוד מרבית העולם כבר מזמן התפקח מהעניין והגרפולוגיה משולה בעיניו לא יותר מקריאה בקפה.. (להוציא את תחום גרפולוגיה משפטית שמשתמשים בכלים מדעיים לאימות כתבי יד וחתימות)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 18:06 |
|
| |
באחד החיידרים החסידיים ברחוב חזון איש בבני ברק היה מלמד שבמשך שנים רבות התעלל בתלמידיו (כיתה ב וה) באופן סדיסטי ויצירתי במיוחד, ניתן לומר שהיה ממש "מחדש" באיך לגרום לכמה שיותר כאב לילדים.
אחד ה"חידושים" שלו היה לסובב את היד עוד ועוד עד שכל הגוף היה מוטה כלפי מטה והראש מגיע כמעט עד הריצפה כך שמלבד הכאב החד של סיבוב היד, גם כובד הגוף המוטה והמכופף היה מכביד ומגביר את הכאב שבעתיים עד שהרגיש כאילו היד נקרעת ומנתנתקת מהגוף. אבל כל זה היה רק הקדימון וההתחלה...
בעוד היד מסובבת וכל הגוף מוטה ועקום, היה מתחיל לאט ובנחת להנחית אגרופים (בוקסים בלע"ז) על הזרוע של היד המסובבת. הוא לא מיהר לשום מקום וכל כמה שניות היה מנחית עוד מהלומה ממוקדת אך חזקה אל הזרוע... אחת ועוד אחת ועוד אחת, כך במשך דקות ארוכות כשחיוך ענק וזדוני מרוח על פניו.
לפעמים היה שם גיר אחד בין כל אצבע בערך באמצע היכן שהעצם ופשוט לוחץ את היד שוב ושוב כשהגירים בין האצבעות. זה אולי נשמע קצת תמים אבל מי שמפקפק בכמות הכאב האדירה שדבר זה גורם, שפשוט יכניס עט בין שני אצבעות וילחץ. כאב עצום מובטח...
לפעמים היה נותן לילד לבחור בין כל מיני מקלות כשהוא מנהל משא ומתן ודיאלוג בין עדיפות של מקל אחד על המקל האחר. המקל הדק שורף יותר והמקל העבה כואב יותר וכו' וכו' והרי אני לא רוצה שידגדג לך, אני רוצה שיכאב לך...
ה"החידושים" הללו היו בעיקר כשהיה רגוע ושליו ולקח את זמנו אך כמובן שהיו לו גם זמנים בהם הוא חטף קריזה ואז הוא פשוט היה משתולל כמו חיה רעה כשהוא חובט ומרביץ ללא אבחנה לקרבן שלו מכות מהזן הישן שלא דורשות יצירתיות כגון מכות לחי, חבטות ובעיטות מכף רגל ועד ראש, הטחת הראש, מקל דק, מקל עבה וכו' וכו'
הרבה פעמים היה נכנס לכיתה והדבר הראשון שיצא מפיו הוא: ילדים, אני הולך להרביץ היום! הוא אף פעם לא שיקר...
ל"זכותו" ייאמר שהיה אמיתי ולא ניסה לחפות על רשעותו עם כל מיני שטויות של מצוות חינוך או "לי כואב יותר ופשוט אין ברירה". כשהוא היה מרביץ, זה בדרך כלל היה עם חיוך ענק על פניו והילדים הבינו היטב שזה לא קשור לחינוך אלא לרצון שלו להרביץ ולגורל שלהם לחטוף מבלי יכולת לעשות יותר מדי בנידון. ברוב המקרים המכות באו על סיבה ממש זוטרה שאפשר בעיקרון לתפוס אצל כל אחד ואחד, ולכן וכל אחד בעיקרון היה מועד להיות הקרבן הבא.
הת"ת לכשעצמו לא היה מקום שבנוי על התעללות והיו בו גם מלמדים טובים והגונים שלא הרביצו או התעללו בכלל אך בהחלט היו כמה שגיהנם כלה והם אינם כלים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 19:55 |
|
| |
| חריף_ומקשה כתב: | |
| משגיחבשער כתב: | | היום יש אלימות מודרנית שמצריכה למעשה אשכול נפרד ,האלימות המודרנית היא הרבה יותר מרושעת והרבה יותר פוגענית. האלימות המודרנית היא השימוש הנרחב בכדורים, רבה רוצה שקט ,כופה עם המנהל שימוש ברטלין ,ומעלה את המינון עד שהילד כבה לגמרי. ואם זה לא מספק את היצר ההרסני שלו הוא עובר לכדורים פסיכיאטרים,יש נער שאני טיפלתי בו שהמנהל קימבן את ההורים ,שלח את הילד לגרפולוג שסגר מראש דיל עם פסיכיאטר פרטי ,שכבר קבע מראש איזה כדור הרגעה קטן הוא יביא לילד,בטענה שהוא ילד מקסים שלא צריך רטלין אלא רק כדור קטן, אני מחכה לגדול כמו הרב שטיינמן שיאסור לחלוטין את כל השימוש בכדורים בחיידרים, ואין לכם בכלל מושג מה היקף התופעה, תשאלו כל רוקח בבני ברק את כמות המרשמים בעיר
|
|
גרפולוגיה זה עוד דבר שצריך לשרש מהציבור החרדי.
משום מה גרפולוגיה נתפסת במגזר כמדע מבוסס ורציני, בעוד מרבית העולם כבר מזמן התפקח מהעניין והגרפולוגיה משולה בעיניו לא יותר מקריאה בקפה.. (להוציא את תחום גרפולוגיה משפטית שמשתמשים בכלים מדעיים לאימות כתבי יד וחתימות)
|
|
אם כבר נגעת בעניין, באחת הרשתות החרדיות המוכרות בירושלים מקבלים עובדים בכפוף לחוות דעת גרפולוגית, חוק ולא יעבור! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 20:20 |
|
| |
| lamden כתב: | |
באחד החיידרים החסידיים ברחוב חזון איש בבני ברק היה מלמד שבמשך שנים רבות התעלל בתלמידיו (כיתה ב וה) באופן סדיסטי ויצירתי במיוחד, ניתן לומר שהיה ממש "מחדש" באיך לגרום לכמה שיותר כאב לילדים.
אחד ה"חידושים" שלו היה לסובב את היד עוד ועוד עד שכל הגוף היה מוטה כלפי מטה והראש מגיע כמעט עד הריצפה כך שמלבד הכאב החד של סיבוב היד, גם כובד הגוף המוטה והמכופף היה מכביד ומגביר את הכאב שבעתיים עד שהרגיש כאילו היד נקרעת ומנתנתקת מהגוף. אבל כל זה היה רק הקדימון וההתחלה...
בעוד היד מסובבת וכל הגוף מוטה ועקום, היה מתחיל לאט ובנחת להנחית אגרופים (בוקסים בלע"ז) על הזרוע של היד המסובבת. הוא לא מיהר לשום מקום וכל כמה שניות היה מנחית עוד מהלומה ממוקדת אך חזקה אל הזרוע... אחת ועוד אחת ועוד אחת, כך במשך דקות ארוכות כשחיוך ענק וזדוני מרוח על פניו.
לפעמים היה שם גיר אחד בין כל אצבע בערך באמצע היכן שהעצם ופשוט לוחץ את היד שוב ושוב כשהגירים בין האצבעות. זה אולי נשמע קצת תמים אבל מי שמפקפק בכמות הכאב האדירה שדבר זה גורם, שפשוט יכניס עט בין שני אצבעות וילחץ. כאב עצום מובטח...
לפעמים היה נותן לילד לבחור בין כל מיני מקלות כשהוא מנהל משא ומתן ודיאלוג בין עדיפות של מקל אחד על המקל האחר. המקל הדק שורף יותר והמקל העבה כואב יותר וכו' וכו' והרי אני לא רוצה שידגדג לך, אני רוצה שיכאב לך...
ה"החידושים" הללו היו בעיקר כשהיה רגוע ושליו ולקח את זמנו אך כמובן שהיו לו גם זמנים בהם הוא חטף קריזה ואז הוא פשוט היה משתולל כמו חיה רעה כשהוא חובט ומרביץ ללא אבחנה לקרבן שלו מכות מהזן הישן שלא דורשות יצירתיות כגון מכות לחי, חבטות ובעיטות מכף רגל ועד ראש, הטחת הראש, מקל דק, מקל עבה וכו' וכו'
הרבה פעמים היה נכנס לכיתה והדבר הראשון שיצא מפיו הוא: ילדים, אני הולך להרביץ היום! הוא אף פעם לא שיקר...
ל"זכותו" ייאמר שהיה אמיתי ולא ניסה לחפות על רשעותו עם כל מיני שטויות של מצוות חינוך או "לי כואב יותר ופשוט אין ברירה". כשהוא היה מרביץ, זה בדרך כלל היה עם חיוך ענק על פניו והילדים הבינו היטב שזה לא קשור לחינוך אלא לרצון שלו להרביץ ולגורל שלהם לחטוף מבלי יכולת לעשות יותר מדי בנידון. ברוב המקרים המכות באו על סיבה ממש זוטרה שאפשר בעיקרון לתפוס אצל כל אחד ואחד, ולכן וכל אחד בעיקרון היה מועד להיות הקרבן הבא.
הת"ת לכשעצמו לא היה מקום שבנוי על התעללות והיו בו גם מלמדים טובים והגונים שלא הרביצו או התעללו בכלל אך בהחלט היו כמה שגיהנם כלה והם אינם כלים. |
|
אני חושב שמי שסיפורים כאלו מפתיעים אותו, כנראה לא גדל במקום חרדי (או שהוא מחק את זיכרונות הילדות שלו ומאז לא הסתובב במגזר החרדי). בכל מקום חרדי שהסתובבתי בו כשמתחילים לדבר על הנושא, מיד עולים וצפים סיפורים מסמרי שיער על סדיזם זוועתי מחריד. וזה לא משנה חסידים או ליטאים או ספרדים. ולא משנה המיקום הגאוגרפי. אצל כולם יש סיפורים. אם כי בקהילות האשכנזיות החניוקיות הסיפורים הם זוועתיים ברמה אחת מעל כל השאר. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 20:25 |
|
| |
| חריף_ומקשה כתב: | | אני חושב שמי שסיפורים כאלו מפתיעים אותו, כנראה לא גדל במקום חרדי (או שהוא מחק את זיכרונות הילדות שלו ומאז לא הסתובב במגזר החרדי).
בכל מקום חרדי שהסתובבתי בו כשמתחילים לדבר על הנושא, מיד עולים וצפים סיפורים מסמרי שיער על סדיזם זוועתי מחריד. וזה לא משנה חסידים או ליטאים או ספרדים. ולא משנה המיקום הגאוגרפי. אצל כולם יש סיפורים. אם כי בקהילות האשכנזיות החניוקיות הסיפורים הם זוועתיים ברמה אחת מעל כל השאר.
|
|
נראה כאילו אתה גדלת בכל המקומות החרדיים, שרצת בכל מקום אפשרי, ולכן אתה היחיד שיכול להעיד על כל מקום..
או ש... כרגיל בכל חילוקי דעות אפשריות אצבעך תהיה נגד חרדים
אני העדתי כאן באחת התגובות על הת"ת בו למדתי 10 שנים, ראיתי שמעתי הכל אני זוכר היטב הכל, אני לא סנילי תודה לקל, אבל מי אני הקטן שאתווכח איתך, בטח אתה יודע יותר טוב ממני מה היה אצלינו, ואם אנחנו חלוקים בטח... איך אמרת... הזיכרון שלי חלש..
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 20:58 |
|
| |
| איש_חשוב כתב: | |
| חריף_ומקשה כתב: | | אני חושב שמי שסיפורים כאלו מפתיעים אותו, כנראה לא גדל במקום חרדי (או שהוא מחק את זיכרונות הילדות שלו ומאז לא הסתובב במגזר החרדי).
בכל מקום חרדי שהסתובבתי בו כשמתחילים לדבר על הנושא, מיד עולים וצפים סיפורים מסמרי שיער על סדיזם זוועתי מחריד. וזה לא משנה חסידים או ליטאים או ספרדים. ולא משנה המיקום הגאוגרפי. אצל כולם יש סיפורים. אם כי בקהילות האשכנזיות החניוקיות הסיפורים הם זוועתיים ברמה אחת מעל כל השאר.
|
|
נראה כאילו אתה גדלת בכל המקומות החרדיים, שרצת בכל מקום אפשרי, ולכן אתה היחיד שיכול להעיד על כל מקום..
או ש... כרגיל בכל חילוקי דעות אפשריות אצבעך תהיה נגד חרדים
אני העדתי כאן באחת התגובות על הת"ת בו למדתי 10 שנים, ראיתי שמעתי הכל אני זוכר היטב הכל, אני לא סנילי תודה לקל, אבל מי אני הקטן שאתווכח איתך, בטח אתה יודע יותר טוב ממני מה היה אצלינו, ואם אנחנו חלוקים בטח... איך אמרת... הזיכרון שלי חלש.. |
|
אתה מתעקש לא להבין.
אני לא קבעתי שכל תלמיד חיידר חרדי חווה או ראה בעצמו זוועות כאלו.
בהחלט יתכן שמישהו איפשהו איכשהו עבר את תקופת החיידר בשלום יחסית.
אבל אם אתה גר במקום חרדי ותעלה את הנושא בבית הכנסת השכונתי, אתה תשמע המון סיפורים מכל החוגים ומכל האזורים.
תראה את הסיפורים והתגובות במרשתת. זה מגיע מכל מקום ומכל חוג.
כך שלא סביר בעליל שאדם חרדי שגר בסביבה חרדית לא שמע את הסיפורים האלו מעולם. זה מוזר מאוד מאוד.
זה בלתי אפשרי לפספס תופעה כ"כ נרחבת.
(אם כי כבר ראיתי בעבר מצידך ואחרים הכחשת מציאות בשלל נושאים. אז זה יכול להיות הסבר לזה ש"מופתעים"..)
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי חריף_ומקשה ב- 20/07/2021 21:03:45
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 21:40 |
|
| |
גם אני מופתע. למדתי כמו כולם בחיידר לפני עשרות שנים. היו בהחלט סטירות פה ושם. חלקן אפילו ממש לא מוצדקות. גם ידענו איזה מלמדים עלולים לסטור על כל שטות, איזה הוגנים ואצלם סטירה באה כשבאמת הגיע... והיו גם כמה שזה פשוט לא היה הסגנון שלהם. היו מסוגלים לצעוק, להטיל "תכתוב מאה פעם..." או "אל תחזור לחיידר בלי אבא, סבא והאלטער-באבע", אבל מעולם לא הרימו יד. אבל פה זה נגמר. בסטירות בלבד ולרוב כאמור - באמת כמוצא אחרון. אבל מעולם לא היו אצלינו תיאורי זוועה כמו שהובאו פה. לא עשרות סטירות (אחת-שתיים ו"עוף החוצה" לכל היותר), לא הפשטה(??) לא קשירות, לא צביטות אכזריות ואפילו לא מקלות. למרות שהיה לנו מלמד חסיד גור זקן שנהנה מאוד לנופף במקל ולאיים שתיכף ירביץ בנו איתו משכנתא הגונה, אבל הוא דווקא נמנה על הסוג השלישי שמעולם לא הרימו יד. המקל שימש אותו לחבטות מחרישות אזניים על השולחן, כדי שנשמע שהמלמד קיים... באמת שמשהו פה לא מובן לי. למדתי במוסד מוכר באותם ימים. גם היום ככל הידוע לי לא קיים כזה דבר. מצד שני, כל העדויות פה... מה הפשט? יכול להיות שמדובר בתופעה שהיתה קיימת על ציר זמן מצומצם של העשור האחרון ממש? מה גרם לה, אם כן? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2021 22:01 |
|
| |
פיינשמקער
תנסה לחטט קצת בזיכרון.
אתה בטוח שהיו אך ורק "סטירות פה ושם"?
אף פעם לא היו מכות קצת יותר עוצמתיות?
מה עם משיכה באוזן?
מה עם סרגל?
מה עם השפלות?
איך נהגו בתלמידים חלשים ומאתגרים?
האם יכול להיות שאתה מייפה ומחליק (או מדחיק) את המציאות?
אגב, כפי שהסברתי, הלגיטימציה שנותנים ל"סטירות פה ושם", היא התשתית לפסיכופטים שמעלים את הרמה עוד קצת. וכל אחד לפי רשעותו מוסיף והולך..
(ולהיפך, התופעה הייתה רווחת ככל שחוזרים אחורה בזמן. דווקא בעשור האחרון התופעה הצטמצמה מאוד. בחיידר שאני למדתי האלימות הופסקה לחלוטין לפני כ15 שנה)
תוקן על ידי חריף_ומקשה ב- 20/07/2021 22:12:55
|
|
|
|
|
