מגילת איכה ילד קטן בחיידר ומלמד מרושע וסדיסט !!

למדתי בכיתה א' בבית הספר 'סערט ויזניץ' בבני ברק. למורה קראו 'הרבה קליין' וזכור לי שהוא שאל אותי כמה זה 3 ועוד 2 ועניתי 4. הוא נתן לי סטירות, ימין ושמאל. זה נמשך הרבה זמן כי משהו נדפק לי בראש באותו רגע והחלטתי שאני לא בוכה. הוא הפסיק כשכאבו לו הידיים ושלח אותי לפינה.

מאז בכיתי בערך 3 פעמים בחיים (בן 30). שנה אחר כך עברנו למודיעין עילית ושם למדתי בת"ת אוהלי ספר שהיה יחסית סביר. פעם הייתי חולם לפגוש את הקליין הזה ולפנצ'ר אותו מכות אבל מתישהו שיחררתי. רוב הסיכויים שהוא כבר מת אז רסט אין פיסס אח שלי

לא יודע אם זאת הנורמה במקומות בהם אין פיקוח של משרד החינוך, אני כן יודע שבתלמוד תורה בו למדתי (פרטי) היו דברים דומים, אם כי בעיקר בכיתות הנמוכות, מאחר ובכיתות הגבוהות יותר התחלנו ממש להתמרד והיינו קמים מול הרעבס ומתחצפים באופן חופשי (לעתים זה היה נגמר במכות, אבל קרה לא פעם שגם הם חטפו בחזרה). בכיתות הנמוכות בעיקר א-ה, היינו ילדים תמימים שספגו את הסרגלים המקלות הבעיטות החבטות העזות בישבן ומה לא באופן די תדיר. לכל מורה היה סרגל או מקל, והגדיל לעשות הרעבע של כיתה ב' שהכין לעצמו שלושה מקלות, וכינה אותם בשמות: "עקודים, נקודים, וטלואים" בדומה למקלות שעשה יעקב אבינו בפרשה. ובכן, העקודים, היה מקל דק בו השתמש להצביע על הלוח, לחבוט בשולחן, וגם לחבוט בנו. הנקודים, היה רגל של כסא עץ ישן, מקבל עבה ומסותת, מתעגל מעט,כאב נורא. והטלואים. זו כבר הייתה רגל של מיטת עץ. מקל עבה וכבד מאוד, ובו כמעט ולא השתמש. אולי כי זה היה כבד מדי. בכיתה ג' לימד אותנו גם המנהל. איש חסר סבלנות, קצר מזג, שלא סובל שום סוג של חוצפה או גילוי עצמאות. השיטות שלו היו, כיפוף האצבעות ולחיצתם חזק חזק עד שצורחים. סיבוב באוזן שהיה גם סיבוב של כל הגוף והראש, ומה שהוא אהב יותר מכל היה "זקן". לאחוז בשתי אצבעותיו הגסות את העור הרך שאחרי הסנטר, ולמשוך אותו חזק למטה תוך כדי שהוא לוחץ ממש חזק ומטיף עשרות הטפות. הסימנים האדומים היו נשארים ליום שלם, וילדים בני 8 היו מסתובבים עם החותמת שלו.

בכיתה ד' כבר היה רעבע חולה נפש באופן מוחלט. הוא שנא מאוד חוסר משמעת או כל גילוי עצמאות מילדים קטנים. השיטה שלו? סרגל ברזל. כך זה עבד. חורף, קר מוות, הידיים קפואות, "בא לפה" הוא צורח. "תושיט את היד" ובום. מכה אדירה בכל הכוח על כף היד הקפואה. הברחת את היד? קיבלת פעמיים ולפעמים גם בישבן. לא מדובר במכה חלשה, אלא באחת חזקה מאוד של בן אדם בן 40 מול ילד בן 8. לאחר מכן הוא שכלל את השיטה וציווה עלינו לכווץ את כל האצבעות לסימן המוכר של רק רגע, והיה מנחית את המכה בכל הכוח על כריות האצבעות. הכאב היה נוראי גם בשל הקור, וגם בשל העוצמה. מכאן התחיל השינוי הגדול. לאחר שהוא הרביץ לילד אחד יותר מדי העלמנו לו את הסרגל, והוא הביא מקל. כאן הוא עשה טעות אחת איומה והרביץ בחוזקה לילד יתום שלמד איתנו. הילד שקיבל גיבוי מלא מאמו (היה יתום מאב מאז לידתו) ערב מיידית את המנהל והרבע הידוע לשמצה פוטר. בכיתות שלאחר מכן עוד היו כאלו שניסו להראות את כוחם אבל קיבלו בחזרה אם ע"י חוצפה וזלזול מכיתה שלימה, ואם ע"י הגנה עצמית. זכור לי עד היום את המנהל השמן והמכוער מכה חבר לכיתה, וזה האחרון הכניס לו בבטן אגרוף אדיר. אח אח הסיפוק שכולנו חשנו באותו הרגע. הוא שנא אותי באופן אישי מאחר שתמיד הייתי אומר לו את האמת בפרצוף וצועק עליו בחזרה מול כיתה שלימה, וככך היה מנסה תמיד להתנכל לי. בכיתה ח' הגיע הסוף לכל זה מאחר והיינו מאוחדים נגד הצוות שכינה את הכיתה שלנו, אחת הגרועות והאלימות ביותר שהיו אי פעם בחיידר, והיינו מתחצפים באופן חופשי, מרימים את הקול על הטפשים הגמורים האלו, ומאיימים שנערב משטרה ואת משרד החינוך, מה שגרם להם לעשות במכנסיים. זכור לי היטב שלוש שנים לאחר מכן, פגשתי את אחד החלאות, והוא הצביע עלי ואמר, תראה אותך היום. פעם היית פרא אדם, והיום אתה ממש ילד טוב יש תקווה. צחקתי לו בפרצוף ואמרתי לו שאם יש משהו שמונע ממני לזרוק עליו כל מה שיש לידי זה רק כדי לא להוכיח לו שאלימות זה דבר נרכש, והייתי פרא אדם כי אהבת מאוד לתת לי מכות בישבן. לא אחת ולא שתיים, אלא עשרות, בכל הכוח, ומול כולם. והגדיל לעשות החלאה שציווה עלי להוריד את המכנסיים מול כל הכיתה ולשכב על השולחן כדי שיוכל להצליף בי טוב יותר.

ובקיצור אפשר לעשות על זה סדרה שלימה, עם סיפורים מזוויעים.

גם לנו את סטנסלבסקי הרוצח שהיה מפוצץ במכות עם הכפית על האצבעות כשהם היו מקופלות.

 סטנסלבסקי מפוצץ את הראש של שניאור אשכנזי בקיר ונופלות לו 2 שיניים בגלל שהוא רץ במסדרון בזמן השיעור בכיתה.