דיון בהערתו הלמדנית של האדמו''ר מגור שליט"א

האדמו"ר מגור כמעט ולא משמיע בפומבי דברי תורה וע"כ קשה לעמוד על ידיעותיו וגאונותו 
נפלה לידינו הזדמנות לפלפל בהערה למדנית שהעיר האדמו''ר ואולי בכך לתהות על קנקנו ולעמוד על אפס קצהו.

"הגר"י זילברשטיין שאל את האברכים היכן מצינו בש"ס סימוכין האם מותר לשקר כדי למנוע נזק גדול . בשלב זה נרשמה מיני דרמה כאשר האדמו"ר שכל הזמן עקב ממקומו אחר התנהלות המבחן התערב וציין כי אין צריך להגיע לש"ס וכבר בתורה מצינו שאחי יוסף אמרו לו לאחר פטירת יעקב "אבינו ציווה לפני מותו" כאשר האמת היא שיעקב לא אמר זאת".

וגם יוסף למה לא הודיע לאביו שהוא במצרים? אלא שהטילו חרם ביניהם וגם שתפו להקב"ה וליוסף נמי השביעו שלא לגלות והכתוב מוכיח דכתיב: "הוציאו כל איש מעלי שלא רצה לגלות לזרים מפני השבועה. זאת גם יכולה להיות ראיה , שהרי הקב"ה הצטרף לשבועה שלא לגלות .

דוקא זו הערה נכונה.

אבל ראשית נקשה, איך הגמ' לומדת את ענין ההיתר לשקר מפני השלום כשמדובר בפיקוח נפש, ככתוב "את כל הרעה אשר גמלנו לו". או לפחות כדברי חצי נזק, הרי כאן היה נזק גדול ולא רק ענין השלום.
מבלי ליישב את דברי הגמ' עדיין ניתן היה ללמוד מפשוטו של מקרא שמותר לשנות מפני הנזק, ולכן עוד לפני התוספת של הגמ' שזה כולל את השלום, מאיזה טעם שלא יהיה, מהפסוק ניתן ללמוד על נזק.

קלעפ, אדרבה הייתי אומר שמוצר לשקר רק בגלל נושא השלום ודל מהכא את הנזק הגדול של "אשר גמלנו אותו". ובשביל זה חייבים להגיע לש"ס, כי מוכח בגמ' שלמדו מזה שמותר לשקר מפני השלום ולא דחו דשאני התם שיש נזק גדול. ובלא"ה ממ"נ לא מובנת טענתו של כ"ק מרן שליט"א, שהרי אם חיפש מקור קדום, הו"ל לאתויי מאברהם ושרה (שפשוט ששלום בית הוא תיקון גדול), ואם הכוונה להביא מקור ברור ומוגדר לחשש נזק גדול הו"ל להביא מהראיה משמואל שהביאו שם, דכתיב להדיא "ושמע שאול והרגני". וצ"ע.