תפקידו של חבדניק בראיה של הרבי זצוק"ל זיע"א

*"להוסיף במיוחד בשיעורי תורה ברבים, על ידי יסוד שיעורים חדשים במקומות שעדיין לא קיים בהם שיעור, ולחזק ולהרחיב השיעורים שכבר קיימים. בהדגשה - עם הוספה שעל ידי זה "יוסיף חיים על חייו"* . . בנוגע לפועל: כדאי ונכון לפרסם ולהכריז בכל מקום ומקום את הוראת חז"ל ש"מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו", החל מה"הכרזה ופרסום" בעצמו, שזה יעורר אצל כל אחד הוספה בלימוד התורה, בכמות ואיכות, וכמו כן לפרסם ולעורר את בני ביתו, וכל יהודי שיכול להשפיע ולעורר אותו. ההוספה בלימוד התורה עצמה יש בה מעלה נוספת כאשר מצטרפים לשיעור בתורה ברבים (ולא "בד בבד"), "שנים שיושבים ועוסקים בתורה", עד "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה". ולכן כדאי לנצל את ההוראה מחמשה עשר באב - להוסיף במיוחד בשיעורי תורה *ברבים*, על ידי יסוד שיעורים חדשים במקומות שעדיין לא קיים בהם שיעור, ולחזק ולהרחיב השיעורים שכבר קיימים. וההוספה בלימוד התורה - תביא בודאי להוספה בתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, הוספה בקיום המצוות בהידור, ובאופן של "מצוותי' כפולות", כנ"ל בארוכה. וכאמור, ההכרזה ופרסום בנוגע להוספה בלימוד התורה צריכה להיות בהדגשה - עם הוספה שעל ידי זה "יוסיף חיים על חייו", היינו שישנה ההבטחה דתורתנו הקדושה, תורת אמת, שעל ידי זה יתוסף אריכות ימים בפשטות אצל המוסיף בלימוד התורה! אשר עצם הידיעה בזה, מחזקת יהודי לקבל החלטה טובה להוספה בלימוד התורה, ולהתעלות מעל הבלבולים, דאגות הפרנסה וכיוצא בזה, ולהעמיד את עצמו במצב של "אוכלי המן" (ש"לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן") על כל פנים בשעת הלימוד, ולהתמסר ללימוד התורה, באופן ד"כל עצמותי תאמרנה", בהתעמקות ונעימות ("געשמאק") (כנ"ל), ביודעו שהקב"ה מספק לו כל צרכיו וצרכי בני ביתו, ואפילו אם ישנה דאגה - הרי הוא מקבל החלטה שהדבר לא יפריע לו, ועל ידי עצם ההחלטה בזה - הקב"ה מברך אותו שמלכתחילה לא יהי' לו דאגות (ובפרט שכך צריך להיות על פי דין שכל יהודי ראוי לקבל על פי דין והלכה "כסעודת שלמה בשעתו", ואף יותר מכן), ולומד תורה במנוחת הנפש ומנוחת הגוף, באריכות ימים ושנים טובות, מתוך בריאות הגוף והנשמה. עד שזוכים - כל יהודי וכל בני ישראל בתוך כלל ישראל, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו" - לגאולה האמיתית והשלימה, ועוברים, בלי הפסק כלל מחיינו עתה, לחיים נצחיים, ולקיום היעוד בסיום וחותם מסכת תענית: "בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו", "ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". (משיחת ש"פ ואתחנן, י"ג מנחם אב ה'תש"נ) *"בגלל טענותיו יוציאו את "רבו" מגיהנם ויושיבוהו בגן עדן!"* במשנת "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" - יש לימוד והוראה בנוגע לכללות העבודה עם הזולת: כאשר מדברים עם יהודי אודות הצורך להתעסק עם הזולת, יכול לטעון: למה לי להקדיש את זמני עבור הזולת, הרי מוטב שאנצל את זמני ללימוד התורה. ותוכן המענה הוא - שהעבודה עם הזולת בעוה"ז *תביא לו תועלת* לעולם הבא. וביאור הענין: מהחילוקים שבין עוה"ז לעוה"ב - שעוה"ז הוא "עולם הפוך", ואילו עוה"ב הוא "עולם ברור". וכיון שכן, הרי יתכן שכאן בעוה"ז ("עולם הפוך") נדמה לו שגדלה מעלתו ממעלת זולתו, שלכן עושה חשבונות שההתעסקות עם זולתו אינה כדאית עבורו; ואילו בעוה"ב ("עולם ברור") יתברר להיפך. אי אפשר לדעת מי גדול ממי. יתכן שהזולת הוא למעלה ממנו. בנוגע להזולת - הרי *לעולם* צריכים לדון אותו לכף זכות, משא"כ בנוגע לעצמו - אינו יכול לסמוך על זה שנראה לו שמצבו כדבעי, שהרי "על כל פשעים תכסה אהבה", אהבת עצמו, ואמרו חז"ל "אל תאמין בעצמך כו'". ונמצא, שבנוגע לכל אלה שמתעסק עמהם - *בודאי* יש להם חלק לעוה"ב, ואילו בנוגע לעצמו יכולה להתעורר שאלה כו'. וכיון שכן, הרי יתכן שכתוצאה מההתעסקות בטובתו של חבירו לקרבו לתומ"צ, יגמול לו חבירו "בעולם הבא", שבזכותו של חבירו יזכה גם הוא (המשפיע) לעולם הבא: כאשר יהודי מקרב את חבירו לתומ"צ, נעשה הוא *"רבו"*, שלימדו תורה והביאו לחיי עוה"ב. ועי"ז יגמול התלמיד לרבו - שבבואו לעוה"ב *לא יניח* שהוא (התלמיד) יהי' בגן עדן, ואילו "רבו" (שלימדו תורה והביאו לחיי העוה"ב) יהי' בגיהנם ח"ו! בבואו לעולם הבא - בודאי יטען: אינני יכול להיות ללא הרבי שלי... כך שבגלל טענותיו, יוציאו את "רבו" מגיהנם ויושיבוהו בגן עדן! ויש להוסיף, שבימינו אלה יכול להיות התשלום של חבירו באופן שלא צריכים להמתין עד לאחר מאה ועשרים שנה, "בעולם הבא" - שהרי "הנה זה עומד אחר כתלנו", משיח עומד לבוא *מיד* ("משיח האַלט אָט-אָט ביים קומען"), "אחכה לו בכל יום שיבוא", וגם הזקן (ועאכו"כ הבינוני והצעיר) שבחבורה יזכה לביאת המשיח *בימיו*, כך שהתועלת שישיב לו חבירו יכולה להיות גם בעולם הזה ("אויף *דער* וועלט"). *"בכחו ובאחריותו של הרבי"* וכשמתחילים לעסוק עם הזולת (לאחרי הקדמת ההכרה ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא") - צריכים לזכור ש"משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'": כאשר מתעסקים עם הזולת, צריכים להזהר שלא לחשוב ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". [צריכים לידע שההתעסקות עם הזולת אינה אלא בכחו ובאחריותו של *הרבי,* "אויפן רבי'נס פּלייצעס", [= על כתפיו של הרבי] וכאמור לעיל (ס"ה) שכ"ק מו"ח אדמו"ר הנחיל לנו את הכח שגם ב"מצרים" נוכל לעסוק בהפצת התורה והיהדות (בדוגמת עבודתו של יוסף הצדיק), ואין אנו עושים (ואסור לנו לעשות) לבד, "אויף די אייגענע פּלייצעס"...] [= על כתפי עצמנו]. וזהו "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'" - שהעבודה עם הזולת היא בכחו של משה, ש"אוהב ישראל הי' ", ו"מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו'", עד לרבותינו שבכל דור ודור, אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא. (משיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ב) *לא ראה ולא שמע מאומה* חזרת דא"ח של ר' זלמן שניאורסאהן (מוועליז') היתה לשם דבר: הוא היה מסביר את המאמרים באופן נפלא. היה זה עונג רוחני פנימי לשבת ולהקשיב לחזרת הדא"ח שלו, שנאמרה בטוב-טעם ודעת. לפעמים, כשהיה חוזר מאמר שעוסק בעניני עבודה, היה הדיבור קשה עליו משום שהיה פורץ בבכי מרוב התרגשות. ונקל לשער איזה רושם ואיזו התעוררות מחזה שכזה גורם בליבו של המאזין. בתקופה שהתגורר בוויטבסק היתה באה לביתו קבוצה מאנ"ש בכל שבת-קודש אחר תפילת מנחה לשמוע ממנו מאמר דא"ח. בתקופה שהיה בלודז', היה נהוג אצלו בסעודה שלישית לנגן ניגונים לבביים. בשעת הסעודה היה ר' זלמן קורא פרק קי"ט בתהילים וגם הרבה פרקים מספר התניא (שהיה קוראם מתוך הספר), והיה אוכל בחיפזון גדול. אחר-כך היה חוזר מאמר דא"ח במשך שעתיים או שלוש, ולפעמים החזרה ארכה אף יותר. בשעת חזרת הדא"ח לא ראה ולא שמע מאומה מכל המתרחש סביבו. לחזרת הדא"ח היו מגיעים התלמידים המבוגרים שלמדו בישיבת 'תומכי-תמימים' בוורשה, וכן אברכים מחסידי פולין שנמשכו לתורת הדא"ח. *המאמרים שהיה רגיל לחזור* ברובם, המאמרים שחזר ברבים היו מיוסדים על מאמרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש וחלק מהביאורים היו לקוחים ממאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי. מתוך ריבוי המאמרים, זכורים שני מאמרים שהיה חוזר עליהם באריכות גדולה: א. דיבור המתחיל "ולקחתם לכם אגודת אזוב" ובמדרש-רבה "הדא הוא דכתיב כל פעל ה' למענהו כו' ". ב. "ואני נתתי לך שכם אחד וגו' בחרבי ובקשתי". פעם הראה בנוגע למאמר זה שהוא מיוסד על ההוספות לתורה-אור דיבור המתחיל "ואני נתתי לך". (אגב, בזמנו, היו שמים לב, כי בכרך הקונטרסים שלו ממאמרי ריגא ווארשא, שהקונטרס "עשרה דרושים" דשנת תרצ"ה בתחילתו [בענין "ג' שרי פרעה וכו' "] ניכר על הדפים שהשתמש בהם הרבה, ושם מובאים בארוכה הענינים מדיבור המתחיל "ואני נתתי לך" הנ"ל). (חסידים הראשונים עמ' 144) שלום וברכה! במענה על מכתבו ממוצש"ק והקודם לו, הנה נהניתי מהשיעור שלומד עם בחורים מדי שבת בשבתו, ובלי נדר אזכיר שמותיהם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בעת רצון, להמצטרך להם בכלל ולהוספה בשיעורים בתורת הנגלה ובתורת החסידות, שעי"ז יתוסף בברכות השי"ת והצלחתו בהמצטרך להם . . בברכת הצלחה. (אגרות קודש כרך יא עמ' קז) על כך ועוד בעלון השבועי המצורף. _נא להפיץ הלאה - פשוט כדי שלרבי יהיה נחת!_ *"רגש מיוחד בעניין"* בשנת תשל"ה ביקר במוסדות חב"ד שבמיאמי מר חיים גראדע, אמן ואיש-ציבור מפורסם. במכתב מיוחד ששיגר לו הרבי ובו הודה לו על הביקור ועל הרושם הרב שהותיר, התייחס הרבי לבקשתו המרשימה להשיג למענו (במקום זוג תפילין עם בתים קטנים) תפילין גדולות ומהודרות. כתב לו הרבי (בתרגום-חופשי - ממכתב ב' אדר תשל"ה): בנוסף לעובדה שלצערנו, חלק גדול מהתפילין הקטנות הן ספק כשרות, הרי מצביע הדבר [=החלפתן מקטנות לגדולות] על רגש מיוחד בהעניין, שרוצים לעשות זאת [=קיום מצוות תפילין] באופן מושלם יותר. *"כדי להבטיח שהקב"ה אכן שומר על הבית, יש. ."* המסר של הרבי באותם ימים הובהר במכתבו מראש חודש אלול תשל"ו: בזמן הנוכחי זקוק כל בית יהודי באופן מיוחד לשמירה. השמירה האמתית היא, ככתוב: "ה' ישמר עיר". וכדי להבטיח שהקב"ה אכן שומר על הבית, יש להנהיג את הבית מכל הבחינות לפי רצון הקב"ה. אז מהווה הבית דירה להשכינה, כפי שהבטיחנו הקב"ה בתורתו: "ושכנתי בתוכם". נוסף לכך נתן הקב"ה סגולה מיוחדת לשמירת הבית, והיא המצוה של מזוזה, שחכמינו ז"ל אומרים עלי': ש"הבית נשמר בה". יתר על כן: השמירה מקיפה את בני הבית גם בשעה שהם נמצאים מחוץ לבית, כמבואר בזוהר הק' שעל זה נאמר: "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם", וכפי שמוסבר בספרים ששם ה' הכתוב על המזוזה (ש-ד-י) הוא ראשי-תיבות שומר דלתות ישראל.

הכנסת אשכול זה לזכות החסיד בננו יוסף חיים בן אורה יהי רצון מלפני אלהי השמים והארץ החוקר כליות ולב ומשלם לאדם כמעשיו וכפרי מעלליו שזכות התורה הקדושה וזכות כלל אדמורי חב"ד תורתם ומסירות נפשם לעם ישראל ומעשיהם הטובים וזכות זיכוי הרבים יגן בעדו ובעד כל אשר לו ובעד כל ישראל אלף המגן אמן נצח סלה ועד ויזכה יוסף חיים בן אורה דליהנה להתברך בכל מכל כל עם כל ישראל ויהי רצון מלפני אלהי השמים והארץ שנזכה לראות נחת רוח דקדושה מכל יוצאי חלצינו אמן נצח סלע ועד וזרענו כולם יהיו זרע ברך יי , זרע קודש בר קיימא דור ישרים יבורך אמן נצח סלה ועד ונזכה עם כל בית ישראל להתברך בבנין בית המקדש השלישי במהרה בקרוב אמן ואמן כן יהי רצון

תוקן על ידי ברשלום ב- 13/11/2021 21:58:24