למה באמת נועד התחקיר על חיים ולדר? | דעה
אם עורך התחקיר ידע שהמשטרה בדקה את האשמות ולא מצאה בהם ראיה למעשה פלילי, מדוע אם כן פורסם התחקיר? לתחקירים עיתונאיים יש חשיבות עליונה בחשיפת עוולות, אך התחקיר הזה לא חשף דבר ורק פגע בשמו הטוב של חיים ולדר ובמשפחתו
יהודה אייזיקוביץ | י״א בכסלו ה׳תשפ״ב (15/11/2021) | 9:49
לעיתונאי אורי אבנרי הייתה שיטה מפורסמת לעורר עניין בעיתון העולם הזה ; בעמוד השער הוא היה מפרסם כותרת דרמטית: האם לוי אשכול מעורב בפרשיית רצח?! עם הפנייה להרחבה בעמוד 9. הקוראים הסקרנים היו רוכשים את העיתון רק כדי לדפדף לעמוד 9 שם הופיעה התשובה: לא.
כאשר מדובר בטריק שנועד למכור עיתון זה עוד נסבל, אך כאשר הטריק הזה מגיע על חשבון חייהם של מושאי תחקירים עיתונאיים והאנשים הסובבים והתלויים בהם זה הופך לבלתי נסבל.
מי שקרא את התחקיר של אהרון רבינוביץ בעיתון הארץ נחשף לכותרת דרמטית ותיאורים מפורטים וקשים על מעשים שנעשו לכאורה על ידי הסופר חיים ולדר במטופלות שלו. לאורך מאות מילים, מצטיירת תמונה קשה ומעוררת חלחלה שכל קורא לא יכול להישאר אדיש מולה. תוך כדי הקריאה הולכת ומתגבשת במוחו של הקורא תדמית שלילית מאוד כלפי מושא התחקיר. אבל אז, רגע לפני סיום, ממש בשורות האחרונות מתחוללת תפנית מפתיעה בעלילה, הנה תקראו: ממשטרת ישראל נמסר עם קבלת התלונה פתחה המשטרה בחקירה. במסגרתה בוצעו מגוון פעולות לרבות חקירת החשוד, גביית עדויות ועוד. בסיומה הועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות כמקובל, אשר החליטה על סגירת התיק מחוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין.
כלומר, המשטרה שהיא הגוף האמון על חקירת אירועים וחשדות מסוג זה, קיבלה את התלונה של המתלוננת היחידה שמופיעה בתחקיר והיא עשתה את המוטל עליה, חקרה ובדקה והגיעה למסקנה שבכל הסיפורים המתוארים בצבעים עזים ובתיאורים מפורטים אין בסיס להעמיד את חיים ולדר לדין. נקודה.
וכאן הקורא נעשה נבוך; אם עורך התחקיר ידע שהמשטרה בדקה את האשמות ולא מצאה בהם ראיה למעשה פלילי, מדוע אם כן פורסם התחקיר? לתחקירים עיתונאיים יש חשיבות עליונה בחשיפת עוולות, אך התחקיר הזה לא חשף דבר ורק פגע בשמו הטוב של חיים ולדר ובמשפחתו. ובכלל, חיים ולדר משמש דמות מרכזית בחייהם של אלפים שבנו את אישיותם על התובנות שהקנה להם ולדר בספריו, בהרצאותיו ובעצותיו, לצד מאות אחרים שנעזרו בו באופן אישי בתקופות רגישות בחייהם. בשל כך ערעור על מעמדו המוסרי של ולדר עלול ליצור נזק סביבתי עצום למעגלים רחבים. האם מול המחיר היקר הזה לא היה ראוי למנוע פרסום תחקיר שאין בו כל מסקנה מעשית?
גם עבור אלה שיתעקשו ש"אין עשן בלי אש" ואולי בכל זאת היו דברים בגו. המסקנה המתבקשת שעולה מהתחקיר היא שמוטב לנפגעי תקיפה מינית שלא להתלונן במשטרה כי היא ממילא לא תעמיד את הפוגע לדין. האם זה המסר שראוי להעביר לציבור?!
זה לא התחקיר הראשון של אהרון רבינוביץ שפרסומו מעורר תמיהה; לפני כחודשיים פרסם עיתון הארץ תחקיר של רבינוביץ על ראש ישיבת רש"י הרב חייקל מילצקי בו עלה התנהלות בעייתית לכאורה של הרב בטיפול בנוער עברייני. למרות הצלחתו הפנומנלית של הרב בהשבת אותם נערים לדרך הישר ולמסלול חיים נורמטיבי, מצא עורך התחקיר מספר בוגרים בודדים של הישיבה ששמרו טינה כלפי ראש הישיבה והציגו אירועים שהתרחשו בין כותלי הישיבה באור שלילי. בתחקיר הובאו בנוסף ציטוטים שהוצאו באופן בוטה מהקשרם. גם כתחקיר הזה לא הייתה עילה לפתיחת חקירה או חשד בפלילים, אולם אצל הקוראים הוא יצר תמונה מעוותת על הישיבה והעומד בראשה, ופרסומה עלול למנוע מנערים שזקוקים לשיקום מלהגיע לישיבה הזו שיכולה להתאים להם. וכאן שוב פעם עולה השאלה; אם אין לתחקיר מסקנה מעשית, מדוע לפרסם אותו?
במקום שעיתון הארץ ייצג עיתונאות מקצועית ואחראית, נראה כי הוא הפך לזירת ניגוח ובמה לחיסול חשבונות בתוך המגזר החרדי בסגנון הפשקווילים במאה שערים, תוך כדי הפרחת סיפורי רכילות וזריית האשמות לא מבוססות. מעבר להשחרה ופגיעה בשמם הטוב של אנשים מהמגזר החרדי, עיתון הארץ מואשם בחוסר אחריות משווע ופגיעה חמורה ומיותרת בסובבים.
יהודה אייזיקוביץ הוא מנהל CIC מרכז מידע חרדי.
