ילדים שאנחנו יודעים היום לומר סטטיסטית שיש סיכוי סביר שחלקם נפגעו ונפגעים בימים אלה, ילדים שלא יכולים לפנות להורים שלהם ולדבר. ילדים שאם פוגע בהם רב, קרוב משפחה, או דמות מוערכת אחרת הם בטוחים שאם יספרו, ההורים שלהם יכעסו עליהם שהם מדברים לשון הרע או שהם האשמים. ילדים שקולטים הכל, מרגישים הכל, ובימים אלה מקבלים מסר נוראי מהוריהם: "אצלנו בבית לא מאמינים לדברים כאלה, זה לא יכול להיות. זה הכל לשון הרע ועלילות שוא".
בסוף, מדובר על ילדים מוגנים פחות. אני חושבת עליהם, על המצוקה שהם מצויים בה כעת, וכולי צמרמורת.
ולשולחים חיזוקים, ולמתעניינים איך אפשר לשרוד עכשיו, יש לי רק תשובה אחת, אותה אני חיה יומיום: כשרואים את הנפגעים מול העיניים, כשמכירים לעומק את ההשלכות האיומות של פגיעה וניצול, כשרואים את ההכחשה ואת כל מנגנוני המניפולציה עובדים שעות נוספות, ברור יותר מהשמש בצהריים מה הקב"ה מצפה מאיתנו לעשות, איזה צד הוא מצפה מאיתנו לבחור.
וכן, חייבים לבחור. חוסר בחירת צד מסייעת לפוגעים להמשיך לפגוע, ככה פשוט. כל פוגע שמסתובב חופשי ושמו אינו ידוע לציבור - שווה נפגעים בהווה ונפגעים פוטנציאליים נוספים בעתיד. ככה המציאות הזו עובדת.
זה תמיד סדרתי. תמיד. תמיד. (להחריג את לוקחי האחריות שמטפלים בעצמם, ועליהם לא תשמעו לעולם לא בתקשורת ולא במשטרה)
זהו, כל כך הרבה כאב.
כאב שכדאי לנתב כעת לתיקון העולם שלנו, ליצירת סביבה בטוחה לילדינו. אם אתם חושבים "מה אני הקטן כבר יכולים לעשות? אני לא בית משפט, לא עיתון ולא משטרה", אז אתם טועים. אתם יכולים. והרבה. כל מסר קטן שמחבק, שמאמין, שתומך בחפים מפשע ומוקיע פוגעים, שווה המון.
נפגעים בכל מקום קוראים אתכם. הם לא תמיד מגיבים, בדרך כלל לא. אבל עם כל מילה קטנה שמשדרת להם שאתם לצידם, אתם נותנים להם המון כח. המון. ואתם מונעים פגיעות עתידיות בעולם. ממש ככה. בדיוק ככה.
אביגיל היילברון היא פעילה חברתית במגזר החרדי, מייסדת "לא תשתוק
 |
|
|
