אחרי נפילתו של חברנו הקדוש יהודה דימנטמן הי"ד, נתבקשתי לכתוב
משהו על ישיבת חומש. כך נוכל להבין לאיזו חבורה שייך יהודה.
קשה לכתוב על העולם הפנימי והרוחני של הישיבה, ולצערנו לפעמים זה
גם לא מסקרן קוראים... אז אתאר דברים מהצד הטכני של הישיבה, אני
בטוח שהדבר יעזור לכם להבין את תעצומות הנפש של אנשי הישיבה.
ישיבת חומש נמצאת על חורבות הישוב חומש, שנחרב בתוכנית הגירוש
)המכונה 'ההתנתקות'( מגוש קטיף וצפון השומרון )בצפון השומרון כלל
הגירוש את חומש, שאנור, גנים וכדים(. הישיבה קיימת למעלה מ-16
שנים. בישיבה לומדים תלמידים משיעור א' עד אברכים מבוגרים.
איפה ישנים?
בקיץ הדבר יחסית פשוט, פורסים מזרונים מתחת לעצים והולכים לישון.
בחורף הדבר בלתי אפשרי, חייבים מחסה מהרוח ומהגשם. בונים אוהלים,
מבנים מיריעות ופחונים, ושם ישנים, לעיתים האוהל מוגן מלמעלה, אך
זורם מלמטה גשם והמזרון נספג, לפעמים גם מלמעלה ישנה נזילה ויש
גם שקמים בבוקר יבשים.
מה עם חימום לאוהל בחורף הקפוא בחומש הקרה הנמצאת על הר גבוה?
תשבי יתרץ קושיות ובעיות... הצד השווה בכל הפתרונות, שזמנם קצוב,
כי בעוד כמה שבועות/חודשים יגיעו כוחות ויהרסו את כל המבנים,
גם את של בית המדרש. כמה ישנים? תלוי אם היתה לך שמירה או לא.
תלמידי הישיבה בתורנות שמירה על עצמם בלילות.
מה אוכלים?
בגלל הסמיכות בין היישוב חומש לשומרון המקראית העתיקה )סבסטיה(,
נפוץ בקרב התלמידים הביטוי המקראי מהמצור על העיר שומרון "והרעב
כבד בשומרון". הדבר מתחיל מהשאלה האם זכרו להעלות את האוכל
בעליית האברכים בבוקר או ששכחו אותו או את חלקו. עיכובים באוכל
זה דבר מצוי בכל שלוש הארוחות. בשל קשייה הכלכליים של הישיבה,
האוכל בדרך כלל הוא פשוט מאוד.
זכורני שפעם, במשך כמה שבועות, ארוחת הצהריים היתה מנות ארוזות
מיוחדות של מבוא חורון עם מנגנון חימום מתחתיהן. המפעל סיפק אותן
למשטרה. המשטרה העבירה שאריות מהן לגמ"ח למשפחות נזקקות.
הגמ"ח גילה שאין לו מה לעשות איתן )אולי המשפחות הנזקקות סירבו
לאכול אותן בשל הטעם הטיפה מוזר שקיבלו במהלך הזמן?(. בחומש
הן התקבלו בברכה.
הרבה תרומות, שאריות, סחורה שפג תוקפה וכדומה סייעו למטבח
הישיבה במשימה של "אם אין קמח אין תורה". בתקופת הקורונה היתה
בדיחה בישיבה שקורונה זו מחלה מסוכנת בחומש, אם אתה מאבד את
חוש הריח, אתה עלול למות מהרעלת קיבה...
גם ארוחת הצהריים עולה בשיירת הבוקר, בהסתמך על כך שבשעות
ספורות מחוץ למקרר היא לא תקלקל. איך מחממים אותה? לפעמים יש
כיריים גז, ומחממים איתה מה ששייך לחמם על גז. כשלא היה גז, מישהו
מהחבר'ה היה לפעמים נוקט יוזמה ומדליק עצים. לרוב פשוט אוכלים
אותה ככה, הארוחה לרוב כוללת כנפיים ואורז או קוסקוס, אז מה יש
להתאמץ?
לגבי השאלה מה שותים - הישיבה כמובן לא מחוברת לצנרת, ומעלים
ג'ריקנים עם הרכבים )מה זה אומר לגבי סוג השירותים והמקלחות...(
מה לומדים?
כמו כל בחורי הישיבות לומדים 3 סדרים, שואפים לסיים את המסכת
הנלמדת חלקה בעיון וחלקה בבקיאות, ובנוסף לכך תנ"ך, הלכה )יש
גם אברכים שנבחנים לרבנות(, חסידות ואמונה. אם לא באת ללמוד, אין
לך מה לעשות בישיבת חומש. חפש לך מקום שעסוק ביישוב הארץ ולא
קורא לעצמו ישיבה. האתגר הגדול הוא להתיישב וללמוד בישוב הדעת,
גם אם בדרך זרקו עליך אבן או בקבוק תבערה. לחזור לסוגיא גם אם
הלימוד נקטע בכניסת רכב חשוד ומסוכן. להיות בריכוז גם אם הרגליים
קופאות לך מקור, או שאין בית מדרש ואתה לומד בחוץ עם שתי גומיות
שמחברות את הגמרא לסטנדר כדי שהרוח לא תדפדף לך דפים.
מה עם חשמל?
מקורות שונים יש. לעיתים מצבר, לעיתים גנרטור, לעיתים סולרי, הצד
השווה שבהם שכדאי לך מאוד להחזיק בתיק גם פנס ראש, כך כשהחשמל
ייגמר תוכל להמשיך ללמוד לאור הפנס.
מה עם האברכים?
האברכים גרים בשבי שומרון ועולים כל יום בבוקר ויורדים בערב ברכבים.
אם חז"ל אמרו "כל הדרכים בחזקת סכנה", הדרך לחומש על אחת כמה
וכמה. במהלך שנות הישיבה התרחשו מאות אירועים של אבנים, בקבוקי
תבערה, צמיגים בוערים על הכבישים, מטעני דמה ועוד. שאלתי פעם
אברך: כשאתה מאחר הביתה מה עדיף, להסביר לאשתך למה איחרת או
לא... היכולת של האברכיות לשלוח את הבעלים יום יום לנסוע בדרך
הזאת, מעוררת התפעלות.
לסוגיית הנסיעות יש עוד השלכה משמעותית: בחור או אברך בישיבת
חומש אינו שולט באופן מוחלט על זמנו. רציתי להגיע לחתונה של חבר,
אבל כרגע אין רכב שיורד, או שיורד רכב והמקומות בו נתפסו. רצית
לנסוע לשבת, אבל חסרים חבר'ה שישמרו על המקום. אמרת לאשתך
שברגע שתגיע ההסעה של האברכים, תצאו לשבע ברכות של אח שלה,
אבל הירידה התעכבה...
ובכל זאת גם משהו על הרוח...
בלי אמונה וביטחון גדולים בה', בלי מסירות נפש עצומה על ארץ ישראל
ועל עם ישראל, מתוך אהבת ה' עמו וארצו, בלי דבקות עצומה בתורה
ובתפילה, בלי תחושת שליחות גדולה, לא ניתן לעמוד בקשיים הרבים
של חומש, שתיארתי רק את חלקם. הדבר משתקף גם בעולם התפילה של
הישיבה. מכל הישיבות שלמדתי בהן, התפילה בחומש הכי ארוכה בימות
החול ובשבתות. בראש השנה התפילה מסתיימת הכי מאוחר, בשמחת
תורה נוטלים ידיים ממש לפני השקיעה, וביום כיפור לא מצליחים לסיים
את התפילות בזמן רבינו תם...
אני בטוח שהעוצמות האלה רק יתחזקו עם נפילתו של חברינו יהודה
הי"ד!
אחד מבני חבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה – תדאג להשלים את
חסרונו הגדול!
("קרוב אליך" פרשת שמות תשפב)
נשלח מהאנדרואיד שלי
