דמות חינוכית הוא היה רק אצל החרדקים והמודרנים, כל אלה שהזדרזו דבר ראשון להעלות אותו על המוקד על סמך כתבה אנונימית בעיתון מפוקפק. רק כי הוא בעצמו חינך אותם ברוח הטירלול הפרוגרסיבי ש"מצווה וחובה להאמין למתלוננות" - גם כשלא ברור אם בכלל יש מתלוננות.
בציבור החרדי היותר שמרני הוא לא היה איש חינוך ולא נעליים. היה טיפוס מפוקפק שהכתיבה שלו זועקת מסרים של פשרנות-דתית וגשר בין העולמות החרדי והחילוני. התייחסו אליו ולספריו בהתאם.
מצד שני, בציבור היותר חרדי הוא לא כזה אישיו ועל כל המגמה הפרוגרסיבית עם או בלי מתלוננות מסתכלים בכלל עם אצבע מסובהת על הרקה, ממילא השאלה אם הוא אשם או לא - לא כל כך מעניינת ובכל מקרה עיתון הארץ וה"אמינות" המופלגת שלו לא מהווים ראיה לכלום.
החרדקים והמודרנים למיניהם עפו עליו מלכתחילה כי הוא היה התגשמות החלום מבחינתם. חרדק גמור ומודרני שחי את כל הפסיכולוגיה החילונית ועולם המושגים הפרוגרסיבי המטורלל מצד אחד, ומצד שני מוברג חזק בתוך תוכי האליטה הכי אליטסטית. לכן גם השבר שם כל כך גדול.
אצל השמרנים לא התפעלו איפה הטיפוס הזה מוברג ולכן כל השאלה מה הוא עשה ואם עשה פחות מעוררת עניין.
בקיצור, וולדר עצמו במו ידיו טיפח, הישקה וגידל את הציבור שכעת בשם הערכים שהוא, וולדר עצמו, חינך אותו עליהם, עושה בו בוולדר לינץ' קניבלי ומוצץ את העצמות ברעש עם קרעכץ.
נשלח מהאנדרואיד שלי
