|
|
| נשלח ב-31/12/2021 02:29 |
 |
| |
ברצוני לצטט כאן שורה קטנה מדברי הרב אליהו -
"כשוולדר שמע על כך הוא ביקש להיות נדון אצל הרב בן שמעון
והוא ביקש לראות את אחת מתוך 22 העדויות
הייתי בדרכי אליו עם העדות והוא התאבד"
הרב אליהו, אנא אל תמנע את עצמך, עדיין אתה יכול לבוא עם אחת מהעדויות לרב בן שמעון
תבוא תראה אותו, ובבקשה, שזה לא יהיה העדות של אותה אשה נשואה שכולנו כבר במילא מכירים
תראה לרב בן שמעון את אחת העדויות של קטין שהתלונן, והרב בן שמעון לא יספר לאף אחד את שמו, אבל העיקר שהוא יראה שאכן יש לך עדויות של קטינים שהתלוננו באמת, ולא סתם הלכת ואספת עדויות פייסבוק אנונימיות, כי כל אחד שקוראים לו למשל רבינוביץ יכול היה לפתוח חשבון פייסבוק פייק ולכתוב מה בא לו, ולא שאני רומז חס וחלילה שזה מה שהיה, אני רק רומז שזה היה יכול חס וחלילה לקרות.
זה שהוא התאבד לא אמור למנוע אותך, אדרבה, עכשיו אתה חייב לו את זה, כדי להוכיח שהוא לא התאבד בגללך
תוקן על ידי איש_חשוב ב- 31/12/2021 02:30:34
תוקן על ידי איש_חשוב ב- 31/12/2021 02:32:10
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2021 02:42 |
|
| |
למה אתה מצפה מרוצח ושקרן?
לדבריו חיים הי"ד בכלל חזר בו מרצונו לדון בפני הגרמ"מ שפרן ורצה לדון אצל הגר"נ בן שמעון, בעוד הרב בן שמעון מעיד בחתימתו שהסיכום היה ששניהם ידונו יחד...
לדבריו הרב בן שמעון ביקש לראות את אחת העדויות, בעוד הרב בן שמעון מעיד כי אליהו עצמו אמר לו שאין 'עדויות' אך יש מסמכים מביה"ד הרבני, הרב בן שמעון ביקש לקבלם אך השליח מתמהמה עד היום...
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2021 02:54 |
|
| |
האמת יש דרך לגלות הכל
המשטרה יכולה לגלות מי הם החשבונות הפיקטיביים בפייסבוק שכביכול העידו שהם קטינים שנפגעו
אפשר לדעת מהיכן הם נשלחו, ואולי עוד יימצאו כאן כמה הפתעות
לבי אומר לי שאף אחד לא יקח את הדברים לידים, וכל אלו שמצצו את דמו של ולדר לפני שהיה להם בדל של הוכחה, ייפטרו מעונש
אבל, יש דין ויש דיין.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2021 03:11 |
|
| |
| איש_חשוב כתב: |  | | יש דין ויש דיין. |
|
אכן, מעט אמונה לא תזיק.
רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שמות כא, יג): "ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו" וגו'. "כאשר יאמר משל הקדמוני: מרשעים יצא רשע" וגו' (שמואל א כד, יד), במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד. לזה אין עדים, ולזה אין עדים. הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו. זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה, מכות י'.
הי"ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2021 14:38 |
|
| |
הרב יוני לביא:
פרשיית ולדר - השאלות שנותרו פתוחות
*************************************
* קראתי השבוע דעות שונות לגבי ההאשמות נגד ולדר והתאבדותו ויצאתי מבולבל. בסופו של דבר הרי המשטרה לא חקרה את העניין והוא לא הורשע בבית משפט. היתה רק כתבה של עיתון הארץ, שידוע שהם תמיד רוצים להשחיר את פני החרדים. אז אולי נכון להתייחס אל האיש כזכאי עד שיוכח אחרת?
- ממש לא. לפני שנים הוקם בית דין מיוחד שטיפל עד כה בעשרות מקרים של פוגעים מי-נית ובעיקר כאלו שהיו בעלי כוח שגורמים אחרים נרתעו מלהתמודד מולם. בבית הדין חברים הרב אהרון ירחי, רב שכונת מקור ברוך בירושלים וחבר בית הדין "עיני ישראל", הרב ראובן נקר דיין בבי"ד "שערי שלום" ובראשו עומד הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת. פרסום הכתבה בהארץ היה טריגר שעודד נפגעים לפנות לבית הדין, אבל הטענות נגד ולדר התחילו כבר לפני עשרים וחמש שנה ונמשכו ברצף מאז ועד היום. אל בית הדין הגיעו מעל עשרים עדויות מזעזעות של ילדים וילדות, נערות ונשים, חלקן נשואות, בהן האיש ניצל את מעמדו וכוחו ופגע בהם מי-נית באופן חמור. היו נשים שנאסרו בגללו על בעליהן ומשפחות התפרקו לרסיסים. העדויות נחקרו ביסודיות, נערך להן אימות והצלבת מידע מול גורמים נוספים והכול מוקלט ומתועד.
* אבל לפי ההלכה מותר לשמוע עדות רק בפני בעל הדין השני והיות שולדר לא היה נוכח שם, אין תוקף הלכתי לעדויות האלו.
- בוא נוסיף על שאלתך: גם אם ולדר כן היה נוכח, הרי רובם ככולם של הנפגעים הם קטנים או נשים שעל פי ההלכה אינם כשרים לעדות, אם כך בכל מקרה לא ניתן כלל לקבל את עדותם.
אלא שאם אכן זו ההלכה - יצא דבר נורא. פגיעות מי-ניות נעשה לרוב בסתר כלפי ילדים או נשים. אם תמיד חייבים שני עדים גברים שיתרו בנידון, נמצא שאין כל אפשרות להרשיע פד-ופילים ועברייני מ-ין סדרתיים והעולם יהפוך לסדום בו הנבלים והרשעים ימשיכו להשתולל ולרצוח נפשות ולא ניתן יהיה לעצור אותם.
דבר כזה לא יעלה על הדעת לרגע ותורת ישראל שדורשת מאיתנו "לא תעמוד על דם רעך" לא תיתן ידה לדבר כזה. ברור שעל פי ההלכה יש דרכים להתמודד מול פושעים כאלו, והפוסקים קובעים כמה עקרונות:
א. השו"ע מביא תקנת הקדמונים שבמקום שיש בעיה למצוא אנשים, גם נשים וקטנים מעידים (חו"מ לה,יד). ממילא גם ילדים שנפגעו יוכלו לספר על כך ובית הדין יקבל את עדותם.
ב. כאשר מדובר ב"גברא אלמא", כלומר אדם בעל מעמד וקשרים, שעלול לפגוע בדרך כלשהי במתלוננים, מותר להם להעיד שלא בפניו (חו"מ כח,טו). במקרה שלנו נפגעות רבות הביעו חשש גדול מכך שולדר יפגע בשמן, משפחתן, שידוכיהן וכו' והסכימו להעיד רק אם יישמר החיסיון שלהן והן לא יצטרכו להתייצב מולו.
ג. כתבו הפוסקים ש"לאפרושי מאיסורא", כלומר, כדי לבלום אדם שממשיך לעשות איסורים, מותר להעיד גם שלא בפני בעל דין (יבי"א יו"ד א,א).
ד. הגמרא אומרת שבית הדין רשאי להלקות ולבזות אדם שיוצאות עליו שמועות רעות בעניני עריות (קידושין פא,א. רמב"ם סנהדרין כד,ה), כל שכן במקרה שלא מדובר בשמועות אלא בעדויות מבוססות כמו בנידון שלנו.
* ועדיין, מי מינה את בית הדין הנ"ל לעסוק בעניני חיים ולדר? מה הסמכות שלו? אם כבר בית הדין שבבני ברק העיר של ולדר, צריך לדון בזה.
- ארבע תשובות בדבר:
א. לא מדובר בסתם שלושה אנשים שהחליטו ליטול את הדין לידיים. בראש בית הדין עומד הרב שמואל אליהו, שמונה לתפקידו כרב עיר בישראל ע"י מועצת הרבנות הראשית. לצידו עומדים שני תלמידי חכמים גדולים שמכהנים כדיינים ותיקים בבתי דין אחרים. לבית הדין הזה יש התמחות מיוחדת לטיפול בפגיעות מי-ניות ובפרט מול בעלי שררה.
ב. הלוואי שהיו בתי דין אחרים שמוכנים לעסוק בעניין אבל התלונות הלכו והצטברו ואף אחד לא העז להרים את הכפפה. חז"ל אמרו "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (אבות ב,ה) ובית הדין נחלץ לבירור העניין למרות ששילם על כך מחיר אישי וספג נאצות וגידופים וגם איומים בתביעות דיבה בסכומי עתק.
ג. בית הדין שבבני ברק אמר שהוא לא יכול לעסוק בעניין וביקש מבית הדין של הרב אליהו לעשות זאת, מה גם שהפגיעות של ולדר לא היו רק לתושבות עירו אלא לקורבנות מכל הארץ שהגיעו אליו לטיפולים.
ד. הרב אליהו שיגר לולדר שליחים ואף התקשר אליו בעצמו כמה פעמים והציע לו לבחור בית דין שמקובל עליו שיברר את הטענות. הרב אליהו היה מוכן לפרוש את העדויות לפני כל דיין שולדר יבחר. כאשר זה קרה ולדר חזר בו וניסה לעבור לדיין אחר. כל הנסיונות להביא אותו לבית דין כדי להתמודד עם הטענות כשלו ולא היה מנוס אלא לפרסם את הדברים כדי להציל את הקורבנות הבאים.
* אבל היו לולדר שונאים ומתנגדים. אולי הם אלו שאחראים לפרסום העדויות נגדו ומדובר בעלילה. גם על יוסף הצדיק אשת פוטיפר טפלה עלילת שווא.
- הלוואי שהיה מדובר במקרה יחיד שאולי מישהו המציא. אל בית הדין הגיעו מעל עשרים עדויות שנחקרו לעומק ונעשה אימות בדרכים נוספים כדי לוודא את נכונותן. יתירה מזאת, ניתן למצוא ביוטיוב הקלטה בה חיים ולדר משוחח עם אישה נשואה ומודה שהם כבר שש שנים בקשר פסול והוא מתדרך אותה כיצד להסתיר את הדבר. הוא אומר שדרכו תמיד להכחיש הכול ואפילו אם יראו תמונה שלהם יחד הוא יטען שזה פוטושופ. הוא מוסיף שאם הדברים יתגלו הוא יירה בעצמו, מה שאכן קרה.
* למה לא פנו למשטרה שתטפל בזה?
- בית הדין עומד בקשר עם גורמי המשטרה אבל הנפגעים/ות סירבו להרגיש תלונה במשטרה (מחשש ששמם יפורסם / מרתיעה לעמוד בפני חקירה משטרתית ובהמשך להתייצב על דוכן העדים בבית המשפט / מפחד שיחייבו אותם להתעמת עם הנאשם) והיו מוכנים לספר את הדברים רק לבית הדין.
* היו שטענו שהפרסומים על ולדר הם בגדר "לשון הרע".
- זוהי טענת הבל שהעיוות המוסרי שבה זועק לשמים. לשון הרע לא נועד להגן על נבלים. התורה מצווה אותנו "ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו" (דברים כא,כא). נביאי ישראל עסקו ללא הרף בלהוקיע את עושי הרשעה וכך נהגו גדולי ישראל לאורך הדורות. הפוסקים כותבים שחמור הרבה יותר מלשון הרע זה: "מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל העשוק מיד עושק" (פתחי תשובה או"ח קנו). מי שמרחם על אכזרים ומשתמש לשם כך בטענת הבל שזה "לשון הרע" הריהו מתאכזר על רחמנים ונותן יד להמשך הפשע.
* אבל ראיתי בתקשורת החרדית כתבה מכובדת על פטירתו וכל מיני רבנים הספידו אותו בהלוויה ודיברו על צדקותו מבלי לומר מילה על ההאשמות נגדו.
- יש חלקים בעיתונות החרדית שכל קשר בינם לבין האמת מקרי בהחלט. שים לב איך תיאר העיתון 'יתד נאמן' את ההתאבדות: "אתמול בצהריים, עת פקד את קבר בנו בבית העלמין סגולה, נלקח בחטף לבית עולמו". כמה עצוב הזלזול באינטלגנציה של הקוראים שאין בהם אחד שלא יודע איך בדיוק הסתיימו חייו של ולדר. כמה נוראה ההתעלמות מהמעשה שאין חמור ממנו בו אדם רוצח את עצמו, תוך כדי התחמקות מלשאת באחריות על פשעיו ובריחה מהתמודדות. כל אותם מספידים שבחרו להתעלם מהדברים האפלים שעשה מעבירים מסר נורא לכל הקורבנות שנפשם קרועה והם נשרפים מבפנים בגלל ולדר ושכמותו. רבים מהם נטשו את דרך התורה אחרי שקלטו שבחברה בה גדלו לא יאמינו להם ואין מי שיילחם את מלחמתם. זהו חילול השם שאין כדוגמתו.
תודה לא-ל שלעומתם עומדים רבים אחרים שלא אוטמים את אוזנם לזעקת דלים ומוכנים להתייצב באומץ ולהיאבק למענם כפי שמלמדת אותנו התורה שיש לבער את הרע מקרבנו.
אנו מקווים ומאמינים שמעז ייצא מתוק ומהאירוע הנורא הזה ייצא מסר של תקווה. שהפושעים יראו שיש דין ויש דיין ובסופו של דבר הצדק יוצא לאור, שהנפגעים יראו שהם לא לבד ושנבוא לעזרתם ומחנה ישראל ילך וייטהר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2022 21:16 |
|
| |
| חריף_ומקשה כתב: | | הרב יוני לביא:
פרשיית ולדר - השאלות שנותרו פתוחות
*************************************
* קראתי השבוע דעות שונות לגבי ההאשמות נגד ולדר והתאבדותו ויצאתי מבולבל. בסופו של דבר הרי המשטרה לא חקרה את העניין והוא לא הורשע בבית משפט. היתה רק כתבה של עיתון הארץ, שידוע שהם תמיד רוצים להשחיר את פני החרדים. אז אולי נכון להתייחס אל האיש כזכאי עד שיוכח אחרת?
- ממש לא. לפני שנים הוקם בית דין מיוחד שטיפל עד כה בעשרות מקרים של פוגעים מי-נית ובעיקר כאלו שהיו בעלי כוח שגורמים אחרים נרתעו מלהתמודד מולם. בבית הדין חברים הרב אהרון ירחי, רב שכונת מקור ברוך בירושלים וחבר בית הדין "עיני ישראל", הרב ראובן נקר דיין בבי"ד "שערי שלום" ובראשו עומד הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת. פרסום הכתבה בהארץ היה טריגר שעודד נפגעים לפנות לבית הדין, אבל הטענות נגד ולדר התחילו כבר לפני עשרים וחמש שנה ונמשכו ברצף מאז ועד היום. אל בית הדין הגיעו מעל עשרים עדויות מזעזעות של ילדים וילדות, נערות ונשים, חלקן נשואות, בהן האיש ניצל את מעמדו וכוחו ופגע בהם מי-נית באופן חמור. היו נשים שנאסרו בגללו על בעליהן ומשפחות התפרקו לרסיסים. העדויות נחקרו ביסודיות, נערך להן אימות והצלבת מידע מול גורמים נוספים והכול מוקלט ומתועד.
|
|
ושוב המון מלל, סגנון יפה.
אבל שאלת השאלות אינה נשאלת כאן, וגם נעשה כאן שוב נסיון לסבן את הקוראים
שאלת השאלות: האם הגיעו קטינים פיזית והעידו? או ש"הגיעו עדויות לבית הדין" מה שאומר בלע"ז "חרטא ברטא"
יש כאן עוד תחכום קטן, בסוף הקטע שציטטתי, כתוב על נשים שנאסרו על בעליהן, ומיד אחר כך צמוד "העדויות נחקרו ביסודיות"
אבל רק רגע, אלו עדויות נחקרו ביסודיות? עדותן של הנשים? לא תודה כבר ראינו את כל ההקלטות ופתקי מעשה בי"ד
אז יוני לביא חושש לכתוב במפורש שכל 22 העדויות נחקרו, כולל על אונס נשים ופגיעה בקטינים, כי אולי יום אחד יערפו את ראשו על כך, מה עושים? מערבבים, את הכתבה ואת הציבור
מה לעשות לא נולדנו אתמול, ומכירים אנחנו את שפתם המתגלגלת והמתלעלעת של הכתבים בימינו
תוקן על ידי איש_חשוב ב- 01/01/2022 21:16:39
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2022 21:40 |
|
| |
והנה טור מקורי מהרב קובר מטלז סטון (מי שרוצה לתרגם/לאמלק תרגום תבוא עליו ברכה):
Sob
ering Musings Concerning the Case of Chaim Walder By Mordechai Kuber
Imagine the pain of a woman whose husband has abandoned her, maligned her, and refused to give her a get for two decades. Do you know such women? I do. How terribly anguishing and heart breaking. I have an idea. Let’s get together and change the rules of the Torah. Yes, a husband must voluntarily divorce his wife, and if he is recalcitrant, she is stuck. But there has to be a limit. One year, two years, perhaps even five years. OK. But 20 years and counting! Enough is enough. Let’s offer an amment: after five years (the term is negotiable) of waiting, we will consider the marriage to be retroactively null and void, because no woman got married expecting such a disastrous result. Sound good? Have we resolved the agunah problem? Of course not! There is not a responsible Rav in the world who would rule in this manner, because it is against the Torah, and the Torah stands forever. The situation of an agunah is certainly tragic and beyond painful, and we saturate our pillows with tears for these hapless women. But the Torah is immutable, with no room for ifs, ands, or buts. Why is this the halacha? That is a fair question, and if there are those truly interested in the answer and not rather in igating the Torah, there are responsible and thoughtful Rabbanim who are ready to explain. But explained, understood, or not, the halacha does not change. Let us move a little closer to our topic. What is the halacha if 25 men and women arrive at Beis Din, each advising the secretary that they have a claim against Yankel Sofer? The first step is that they need to wait patiently until the secretary summons Yankel to the Beis Din, which could take some time. Yankel has the right to ignore a couple of summonses, and ultimately to agree to the venue to a different qualified Beis Din. But unless Yaakov absolutely refuses to att every Beis Din, the claimants have no right to tell their story not in his presence. In fact, if they do, it not only is a violation of the Torah’s (Parshas Mishpatim) prohibition of לא תשא שמע שוא, “Do not bear false report,” but it also disqualifies the Dayanim adjudicating the case, because they have lost their ability to be objective and evenhanded. Now, let’s presume that Yankel, being a G-d fearing Yid, accedes to Beis Din’s invitation and appears. One after the other, the claimants tearfully relate to the Dayanim how Yankel robbed them blind and ruined their lives. The three (that is the number required, unless the two sides have agreed to one or two) Dayanim listen intently to the claims, all which Yankel absolutely denies. The Dayanim then turn to the claimants and ask them whether they have any witnesses, and they reply in the negative. It is their word against Yankel’s. Yankel might have to swear in his defense or some substitute for a formal oath, but once he does, it does not take long for the Dayanim to rule unanimously against the claimants, because when the defant denies, witnesses are required. The Dayanim go further in their rejection of the claim by warning the claimants that they are not permitted to share their grievances with anyone, and certainly not to publicize them. Since the Torah absolves Yankel of all guilt and culpability, to do so would be slander, מוציא שם רע, and if it causes Yankel public disgrace, it would also be מלבין את פני חבירו ברבים. The claimants protest that it is impossible that Yankel is innocent since so many people have implicated him. Perhaps one, perhaps two, perhaps five. But 25! The “evidence” is staggering. The Dayanim softly and patiently explain to the claimants that our Torah requires witnesses, and in their absence, nothing at all is established. Nothing at all. It is prohibited to speak about it, and it is prohibited to believe it. Do you think that the Torah is unfair? Too bad for you. The Torah is immutable, and the Torah rules that Yankel is innocent. And the Torah rules that to take the case to the public is slander, and it might up costing those who do their share in the world to come. We are getting close. Let us now consider if the claims are not about theft but about sexual abuse, even forceful rape. Twenty-five claimants, one after the other, tearfully relate how they were abused. Are they all lying? All 25? Perhaps not, but the Torah’s standard for veracity is witnesses, two unrelated G-d fearing men. In their absence, Yankel is not guilty; not guilty at all. You don’t like the Torah’s rules? Do you think that in the case of claims of sexual abuse, the potential for profound, lifelong damage is so great, the claimant should be believed against the defant? Do you think that even if the claimants do not prevail in Beis Din, they should at least be allowed to continue to press their claims in the courtroom of public opinion, and they should be granted license to destroy the defant? Or even if the claimants have no such right, do you think that a benevolent rabbi could prosecute him publicly because he decided that he is guilty? Sorry to disillusion you, but the Torah rules to the contrary. No witnesses; no guilt. No guilt; of story. Even if there is guilt, there is almost always no right at all to talk about it in public afterwards, as our sages teach: הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא ועל המלבין פני חבירו אין לו חלק לעולם הבא. “One who consorts with a married woman is subject to death by strangulation, but he has a share in the world to come. But one who publicly disgraces his fellow (even the adulterer) forfeits his share in the world to come.” It is even worse when there is no guilt, and guilt is decided by the Torah – not by you, not by me, not by the public at large, and not by rabbis who feel the pain. No witnesses; no guilt. Period. In this tragic case, there were no witnesses, at least none that anyone claims to have existed or that anyone has been told about. Was CW properly summoned to Beis Din and refused to att? No evidence to that effect has been presented. All that we have heard and seen is one lone rabbi saying nasty things and a letter two Dayanim that seemed very clearly to indicate that they had not invited CW to appear. Was there a Beis Din of three Dayanim that invited CW to appear, and followed proper protocol, and he refused three summonses and obstinately refused to appear before any Beis Din? Has anyone seen such evidence? Did the claimants make their claims in CW’s presence, as required, or were they granted a private audience? Were there witnesses to even a single claim? It seems that everyone knows that there were recordings. Has anyone heard them? What is in them? Have they been examined and verified? It seems abundantly clear that legal process was abused here to an extreme. And even if it had been followed to a tee, and CW had been found guilty based on the testimony of witnesses who testified in his presence and who ured cross-examination, there is still no right to take the case later to the public. Does following the Torah mean that we do not care about those who have sexually been abused? Chas v’shalom. Our hearts go out to them, and I and every single Rav cry at night over all the tragedy and broken lives that has come across our doorsteps. But that does not give us license to sidestep the laws of the Torah. Despite all our angst, the Torah’s rules define and guide us, and our broken hearts must take a back seat. All that said, I would have hoped that now that CW is no longer with us, his pursuers would have put down their rifles and sheath their swords. How saddening it is to me that driving a man to his early grave was not enough for them. They will not be satisfied until every copy of his books has been burned or trashed. I ly plead with these people, some of them men of the cloth, to cease and desist. What happened until now was lethal, but what is happening now is in a way even worse. First, there is nothing wrong with CW’s books. Not only is there nothing wrong, but they are very good and helpful, for young and old. It is not without reason that his books were the most popular. Nothing changed now, even if he had been found guilty, which he was not. The books are just as good as they always were. The effort to banish them is purely punitive, but who is being punished? Not CW, but his widow, who will now be out all the revenue the sales of his books, revenue that she desperately needs. Add to this that the Torah has found him not guilty, and the result is an extreme case of mistreatment of an almanah. Woe to all of us that there are people who think that this is a good idea, and even boast of their achievements in this regard. I tearfully close with the words of the Torah in Parshas Mishpatim: כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו, כי אם צעק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. “Do not afflict any widow or orphan. For if you afflict them, and they cry out to me, I will surely hear their cries. I will be enraged, and I will murder you by the sword, and your wives will be widows and your sones orphans.” Do you want some really good advice? Don’t talk about CW, don’t listen to anything anyone else says about him. Don’t get rid of his books, and if you would have bought them, continue to do so. And if you have sold his books until now, don’t stop selling them. The stakes here are very, very high. We all care about abuse. But the Torah’s rules prevail, and we do what we can within them.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2022 22:13 |
|
| |
הנ"ל טוען שע"פ חוקי התורה לא ניתן להרשיע את חיים ולדר. לטענתו ע"פ חוקי התורה הוא זכאי!
הסיבה: התורה דורשת 2 עדים כשרים למעשיו. אם אין 2 עדים כשרים שמעידים, ע"פ חוקי התורה אז הוא זכאי! זה לא משנה אם המעשים נעשו או לא. אם הוא מכחיש ואין עדים, אז מבחינת דין תורה הוא זכאי.
ולכן כל מי שמוציא את הדיון ל'ציבור' הוא עבריין שמלבין פנים וכו' וכו'. ובנוסף גורם לעינוי של האלמנה וכו'
האמת, אני מזועזע! אח"כ מתפלאים למה יש 'יוצאים בשאלה' ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2022 15:38 |
|
| |
https://www.facebook.com/yanki.farber/posts/1360255964412970 הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי ההלם של מותו של חיים ולדר עדיין קיים, ונראה שייקח עוד זמן רב עד שההלם יתאדה, אבל עד אז חובה להתריע ולהרתיע בשעת בת רבים על עוולות ועל פשעים שנעשים בסתר, אך בסוף קלונם מתגלה ברבים. כשהסיפור עם משי זהב התפוצץ, כתבתי עליו דברים קשים, ואף התראיינתי עליו עם כאב גדול ובלי רצון, אבל הרגשתי שאני חייב לעשות זאת, בעיקר כי חברים קרובים שלי נאנסו על ידו, והם סיפרו לי זאת רק ביום שהוא ניסה להתאבד. הם חששו לדבר על זה כל עוד הוא היה חי, כי הוא איים עליהם. אצל חיים ולדר הסיפור מהזווית שלי שונה לחלוטין, אני לא מכיר אף קורבן שלו, ואני לא שמעתי עליו רינונים בעשרים השנים האחרונות, בניגוד גמור למשי זהב, עליו הסתובבו שמועות בלי סוף. אבל ככל שעברו הימים, ואנשים שתמכו בחפותו של ולדר הודו שטעו, וביקשו לתקן. אני מאמין למתלוננות הרבה יותר משאני מאמין ל"חבריו" של ולדר, וכל הקונספירציות ההזויות שמי שעומד מאחורי ההאשמות נגד ולדר זה בכלל "כוחות גדולים שהחליטו לחסל אותו". עיתון הארץ לא אוהבים חרדים, זה סוד גלוי, אבל עיתון הארץ לא יפברק תחקיר שהפך את החברה החרדית בגלל סכסוך באיזה עיתון חרדי, או בגלל פוסט שכתב ולדר לפני שנתיים על בית המשפט העליון. תחקיר כמו שעשה הארץ, זה תחקיר שלוקח זמן רב, נבדקו שם כל המתלוננות, כולל פוליגרף, כולל הצלבות מידע, כולל אימות עם ולדר עצמו, כפי שראיתם ושמעתם בעצמכם. הארץ לא ייקח סיכון של אחוז אחד שהכל המצאות. אין סיכוי בעולם שעשרות מתלוננות ישבו ופיברקו תחקיר כזה. חיים ולדר בניגוד למשי זהב היה קונצנזוס רחב בחברה החרדית, כמעט בכל בית חרדי היה ספר של ולדר, כילד הייתי מרותק לספריו, במיוחד לספר "קוראים לי צביקי גרין". החברה החרדית עטפה את ולדר באהבה גדולה, ועכשיו החברה החרדית לא יודעת איך להתנער ממנו. גם מי שצועק בקול גדול שולדר לא הורשע באף בית משפט או בית דין, לא היה שולח את ילדיו אליו היום, לו ולדר היה חי. כולם גיבורים מאחורי מקלדת עם פנים מוסתרות. והשאלה למה המתלוננות לא מתראיינות בפנים גלויות היא שאלה הזויה ומופרכת, אף אשה חרדית לא תעמוד בפני מצלמה ותדבר על אונס שעברה, גם אף גבר לא יעשה זאת, צריך לזה כוחות נפש עצומים, בעיקר בגלל שהילדים או הנכדים של אותם אנשים ייתביישו לצאת לרחוב. ולכן הם גם לא מגישים תלונות במשטרה. תארו לעצמכם אשה חרדית ניגשת למשטרה להגיש תלונה על איש ציבור חרדי, תוך כמה זמן לדעתכם כל פרטיה ופרטי האיש ציבור מודלפים לכל כתבי המשטרה למיניהם? על המשטרה לא סומכים, על הממסד החרדי לא סומכים, אז נשאר לקורבנות רק את התקשורת. מי שלא עבר אונס, או מי שלא מכיר מישהו שעבר אונס, שלא ישפוט קורבנות, החברה החרדית עדיין לא בשלה להוקיע ברבים את קלונם של אנסים, כי החברה החרדית רוצה לשמור על 'פך השמן הטהור' ולא לחשוף את העוולות שיגרמו לילדים לשאול שאלות, אני מבין את זה טוב, ואני גם חושב שטוב שהילדים החרדים רחוקים שנות אור מהמידע שיש לילדים ממגזרים אחרים. ראינו בדיוק בשבוע האחרון כי אצל מגזרים אחרים שם הכל פתוח, יש בעיות קשות לא פחות ממה שיש אצל החרדים. לא כולם זוכרים, אבל ב-2001 הורשע אדם מבני ברק בשם יצחק פדר שנהג להתחזות למדריך חתנים וכלות, הוא סיפר לכלות טריות שנשלח מטעם האגודה לטהרת המשפחה ואז אנס אותן. הוא קיבל רק 24 שנים בכלא, כי היה קושי רב להביא נשים מחסידות ויז'ניץ שנפגעו ממנו להעיד נגדו. רק 8 או 9 נשים העידו, מתוך עשרות מקרים. לכן חייבים להבין שקורבנות אונס נסגרים לפעמים למשך שנים, שאף אחד לא יהיה גיבור על חשבון הקורבנות. הבעיה הכי גדולה, שהגנה על אנסים כדי לא לחשוף את הדור הצעיר לנושאים מיניים, גורמת לכך שאנסים פשוט לא חוששים, אם לא הרשתות החברתיות החרדיות, חיים ולדר היה מסתובב בעיר בני ברק בצורה רגילה, כל גיבור מקלדת יודע להסביר למה אסור לחרוץ גורלות בלי משפט, אבל רק עד שמישהו במשפחה שלו ייפגע, אז הוא יהפוך ללוכד אנסים בעצמו. החברה החרדית היא חברה שמפגינה נגד פלאפון עם מצלמה, נגד פאות לא צנועות, נגד חצאיות קצרות, נגד חנות אוכל ללא כשרות, נגד חילול שבת ונגד חילול קברים. מאבקים מאד צודקים, אבל נגד אנסים פתאום החברה החרדית דוממת, דווקא הנושא הכי קדוש והכי קשה, שם פתאום כולם מקיימים את איסור לשון הרע, אבל אם השכן ממול שמשתייך לחוג אחר יבנה בית כנסת קטן ויתפלל שם בנוסח שונה, פתאום גם פניה לבית המשפט היא מותרת. לצערי הרב אין כיום לחרדים גוף אליו הם יכולים לפנות לעזרה אם מישהו מגלה אנס שמסתובב בבגדי חרדי ופוגע בבנים ובבנות, אז הדבר היחיד שנשאר לקורבנות לעשות, זה לגשת לתקשורת. כשהדבר הזה יתוקן, לא נצטרך יותר את התקשורת. אם אתם רוצים לעזור למגר את תופעת השתיקה, אתם יכולים לתרום כאן בלינק.
https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/68001
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2022 15:41 |
|
| |
אני מסכים אם כל מילה, רק רציתי לדעת כל הנפגעות עברו פוליגרף?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2022 16:00 |
|
| |
כל המלל הפרוגרסיבי הזה בשביל בקשת תרומה?!...
די לראות את רשימת המתרימים.ות בכדי להבין את האג'נדה, אבל אין טוב ממה שעמותת 'חכמת נשים' העומדת מאחורי ההתרמה מספרת על עצמה:
אודות חכמת נשים"חכמת נשים" יוצרת קהילה יהודית בריאה יותר על ידי דחיפה נגד הקיצוניות והעלאת קולן של נשים יהודיות. אנו פועלים לביטול המגמות המזיקות של מחיקה ודחיקה לשוליים של נשים בישראל ובעולם האורתודוקסי. המאמרים, הפודקאסטים, ערוצי המדיה החברתית והקמפיינים שלנו מדגישים את הנזק שנגרם ממגמות אלו ומעצימים את השינוי המקומי והקהילתי. הצטרפו אלינו לקהילה הגלובלית שלנו!
תוקן על ידי נעילה ב- 02/01/2022 16:06:41
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2022 16:07 |
|
| |
| נעילה כתב: | | כל המלל הפרוגרסיבי הזה בשביל בקשת תרומה?!...
|
|
אלו שבטוחים שולדר לא חטא. אמורים גם להתנגד לתרומה למרכזי תמיכה לנפגעות?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2022 16:08 |
|
| |
a_smithee
| נעילה כתב: | | כל המלל הפרוגרסיבי הזה בשביל בקשת תרומה?!
|
|
מה "פרוגרסיבי" בפוסט? מה חושב סתם "ליברל" או "שמרן" על הנושא? למה להשתמש במילים בלי להבין את ההקשר שלהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2022 16:09 |
|
| |
מי התנגד ולמה?
רק הארתי את האג'נדה שמאחורי העניין...
כל המעוניין - יתרום, אבל בגילוי נאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2022 16:10 |
|
| |
מישהו חשב פעם שעמותות התמיכה לנפגעות, לא זקוקות לכסף?
|
|
|
|
|
