הרב יעקב בוצקובסקי: כלים להתמודדות עם הטרגדיה של ולדר

השבוע הזדעזעה ארצנו ת"ק פרסה על ת"ק פרסה מהסוף הטראגי של פרשיית חיים ולדר, זכרונו לברכה.

אין ספק שמדובר על פרשיה מטלטלת, שמאיזה צד שלא נסתכל עליה היא נשמעת הזויה. לגבי עצם הדברים אין לאף אחד שום מידע על מה היה או מה לא היה, אבל דבר אחד ברור: אנחנו טועמים יותר ויותר כיצד נראים החיים בעולם החילוני.

המחיצות הולכות ונופלות, עולמנו המגונן הולך ונסדק, והנה התוצאות, בצורה הכואבת ביותר.

מפרסמי הפרשיה טענו שחייבים לשים על השולחן כל תופעה מגונה בכדי למגר את תופעת הטיוח וההעלמה שהיו מקובלות במחוזותינו בעבר.

האם הם צודקים? כמו בכל דבר, אין שחור ולבן בעולמנו. מצד אחד הטיוח הוא נורא וחייב להיפסק, ומצד שני המדיניות של התלונות במשטרה על כל דמיון של חשד גובלת לפעמים בחוקי סדום.

דבר אחד ברור: אין מודעות למחירים שאנו משלמים על ההשוואות שלנו להתנהלות החילונית. אם חשבנו שהשיטה החילונית לעצור את ההטרדות היא הפתרון, כעת אנו מגלים שהקלות הבלתי נסבלת בה כל אחד יכול להרוס את חייו של הזולת על ידי הגשת תלונות היא הרסנית לא פחות.

לא כל מה שמתאים לציבור החילוני מתאים גם לנו. ההתנהלות החילונית בתחום זה, התנהלות המעצימה את זכותו של הנפגע להתלונן וחוסמת את הנאשם מלהגן על עצמו – אינה מותאמת לציבור החרדי.
עלינו להבין שאנחנו מגזר שונה המתנהל עם קודים אחרים. אנחנו יותר עדינים בבסיס, לא התרגלנו לעולם אכזר מגיל אפס, וכוח השרידות שלנו מול גלי חשדות מכוערים – נמוך יותר. אנחנו יותר קהילתיים, וכל חשד קל מתנפח לממדים מפלצתיים.

אינו דומה אדם הנלעס בפי קהל של אלפי אנשים שאין לו כלום איתם חוץ מכמה מפגשים וירטואליים, לאדם הנלעס בפי מאות אלפי אנשים שכל שיחו ושיגו איתם מהבוקר עד הערב.

אנחנו ציבור שכל כולו חי חיי חברה. הקורונה הוכיחה זאת, שההדבקה אצלנו מהירה פי כמה, כי אנחנו ציבור מעורבב.
אצלנו גם כל דבר מתערבב עם הנושא של הדת, וכל דבר מתעצם פי כמה, בשם היהדות והקנאות כביכול. כל רכילות נעטפת במעטפת של לשם שמים. ציבור ערכי המאמין בקיומם של חוקים מחייבים אבסולוטיים – הרבה פחות סולח על עברות, הרבה יותר תובע, והתביעה שלו הרבה יותר נוקבת.

כל הקוקטייל הזה יוצר תוצאה הרסנית שאי אפשר לעמוד מולה, זה למעלה מכוח אנוש. הגיע הזמן שנבין שחרדי, גם מודרני ומחובר לווטסאפ – הוא לא חילוני. הלקח הזה התפוצץ לנו השבוע בפרצוף בצורה הכואבת ביותר, אבל פרשיה זו יכולה ללמד על הכלל, על עוד כמה וכמה רעיונות לשיפור העולים מפעם לפעם. יש אנשים החושבים שמה שמתרחש מעבר לגדר המחוררת יכול להיות מודל לחיקוי אצלנו. ובכן, כדאי להפנים שממש ממש לא. בני ברק היא לא תל אביב.