בלוגרית חרדית: הגיעו אליי תלונות גם על איש תקשורת חרדי.

המציאות בסביבה החרדית לא הוכיחה שכאשר מדווחים החוצה לרשויות הדבר ועיל לפוגע או לנפגעת,

ברוב המקרים כשהיא פונה לרשויות היא כבר נמצאת עם רגל אחת מחות לקהילה ומחוץ ליהדות, וכל הפניה שלה נובעת מנקמה נטו, וזכותה.

לעומת זאת כאשר המטרה היא טיפול יש ויש אנשים ורבנים שמטפלים בעניינים אלה בצורה מסיבית, וגם הם כשהם רואים שהטיפול לא מועיל הם פונים לרשויות, והרווח לנפגע ולמשפחתו ולסביבה גדול לאין ערוך.

הייתה מסכים עם זה במקרה של חיים ולדר אם לא היה מתאבד.

הכובס, יפה כתבת.

בנושא האקטואלי, חלק מהנטען שהן 'נפגעות' הן חילוניות למהדרין (רובן חרדל"שיות), אהרן רבינוביץ אולי 'דתי' אך שותפתו הגב' אלק חילונית למהדרין (חרדל"שית), כך גם רוב הקולניות היוזמות, פועלות ובוחשות בתקשורת מטעם עצמן (או מטעם 'ארגונים' הפועלים מטעם עצמם) הן חרדל"שיות ברמה זו או אחרת ובעלות יוזמות שונות ומשונות מעת לעת נגד ההנהגה החרדית (כגון לא נבחרות לא בוחרות, בג"ץ החרדל"שים ועוד רבים), פוק חזי.

כל עוד ישנם עשרות רבות של ארגוני "סיוע" שמקבלים תקציבים מהמדינה כל כמה זמן יעלו מישהו על הגריל כדי לספק את ליטרת הבשר. למרבה הצער רוב הכסף הולך לארגונים כמו נעמת וויצו, ולארגונים הקטנים נשאר רק פירורים. לכן צריך לעשות הרבה רעש ולייצר עבודה. מלבד תקציבים, ארגונים פמיניסטיים מקבלים מבנים מהעירייה, במקרים מסויימים הם מארחים שם הרצאות של מחבלים (ע"ע ארגון אשה לאשה חיפה), מדובר בתעשייה של כסף. 
בנוסף נערכה פה הנדסת תודעה לנשים פתיות על פיה הטרדה זוהי פגיעה נפשית חמורה שמלווה את האשה שנים. בעבר נשים לא ידעו שהן צריכות להיפגע בכלל, אף אחד לא סיפר להן. וכן נוצרה פה תעשיה יפה.

נכון שהרבה מקרים 'מטופלים', אבל לרוב לא בצורה הנכונה.

אדם שפוגע באלעד, שולחים אותו לאופקים ואדם שפוגע ברכסים שולחים אותו לביתר.

לחילופין, אדם שפוגע במוסד, מפטרים אותו, אבל לא דואגים לעקוב שהוא לא מקבל תפקיד במוסד אחר.

אותו רב או עסקן מרגיש שהוא טיפל בבעיה, אבל בסך הכל הוא גלגל אותה למקום אחר. הוא רק לא זוכר שממקום אחר שלחו לשכונה שלו פוגע.

כך למרות ה'טיפול' הדיסקרטי הקהילתי המקובל, פוגעים ממשיכים לגור ולפעול את עבודת הקודש שלהם.