מסקנות (אחרות) מפרשת ח.ו. או מה נלמד מזה ללמד <?

נדה יג, א: "אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח, י): וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ. רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים, שנאמר (ישעיהו נז, ה): הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים, אל תקרי שֹׁחֲטֵי אלא סוחטי. רב אסי אמר: כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא: תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, וכתיב התם (דברים יב, ב): עַל הֶהָרִים הָרָמִים… וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן".

כלה רבתי א, יח-יט: "רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו הורג את הנפש, שנאמר (ישעיהו נז, ה): שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים, אל תקרי שֹׁחֲטֵי אלא סוחטי. וחכמים אומרים: כאילו עובד עבודה זרהרבי אומר: הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים – כל המחמם עצמו להוציא זרע לבטלה חשוב כבהמה, מה בהמה אינה מקפדת ואינה עומדת אלא לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא, אף הוא אין לו חלק לעולם הבא. עליו אמר שלמה בחכמתו (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה – זו נשמתן של צדיקים שאין מחממין את עצמן ואין מוציאין שכבת זרע לבטלה. וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ – זו נשמתן של רשעים שמחממין את עצמן ומוציאין שכבת זרע לבטלה, שכל המחמם את עצמו חייב מיתה, וכל המקשה את עצמו הרי זה משומד, שנאמר (בראשית לח, י): וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ"

תוס' (סנהדרין נט, ב, 'והא'; יבמות יב, ב, 'שלש') שהמצוּוֶה על פריה ורביה מצוּוֶה שלא להשחית זרע, שמלבד הצד של קום עשה שבפריה ורביה, יש גם צד של שב ואל תעשה בזה – שלא להשחית זרע. מרן הרב קוק (עזרת כהן לב) הגדיר שלתוס' האיסור הוא לאו הבא מכלל עשה דפרו ורבו 

הסמ"ק (רצב) למד מלֹא תִּנְאָף (שמות כ, יג): "שלא להשחית זרע, כדכתיב: לֹא תִּנְאָף – לא תהנה לאף. ובכל זה דרשו רבותינו (שבועות מז, ב) לֹא תִּנְאָף – אזהרה לעוקב אחר המנאף. ובהשחתת זרע יש אזהרה של מיתה, דכתיב (בראשית לח, י): וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ". וכ"כ אור זרוע א, קכד: "אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ (ישעיהו א, טו)? אלו המנאפים ביד. תני דבי רבי ישמעאל: לֹא תִּנְאָף – לא תהא נואף בין ביד בין ברגל, פי' רבינו שמואל: מוציאין שכבת זרע לבטלה.