הגאון רבי אהרן פלדמן, חבר מועצת גדולי התורה באמריקה וראש ישיבת "נר ישראל" בבולטימור מביע דעתו במכתב:ראש ישיבת נר ישראל בלטימאר. RBBAY AHAARON FELDMAN
בס"ד ב בשבט תשפ"ב בלטימאר, ארה"ב.
לכב' הרב
לשאלה איך להתייחס לנפגעים מפגיעה מינית, פגיעה כזו מגיע עד עומק נפשו של הנפגע (או הנפגעת וכן בכל
המכתב לשון זכר כולל גם את הנפגעות), ומלווה אותו לכל חייו, ועלול לגרום לבעיות נפשיות חמורות כמור
אישיות מפוצלת (סקיצופרניא) ודכאון ואפילו להוביל לאיבוד עצמו לדעת, והסיבה לזה כי הפגיעה מהווה
עלבון עצום לנפגע וגורמת לו לאבד את כבודו כבן אדם, שהרי יסוד כבוד האדם הוא שאינו דומה לבהמה
(שלכן חפרו אדם וחוה לעצמם עלי תאנה אחרי שחטאו בעץ הדעת, שהתביישו שהפכו להיות בעלי תאווה כמו
בהמות) והרי הפוגע גרם לו לעשות מעשה בהמה, ואין בושה גדולה מזה..
ואם הפוגע היה אדם חשוב כמו רב, מלמד או יועץ שהשתמש במעמדו להפיל את הנפגע, התוצאה היא
שהנפגע מאבד את אימונו בכל סמכות שעליו, ודבר זה עלול לגרום לו לסטות מן הדרך הישרה כמו שראינו
בעינינו בהרבה מקרים.
הדרך לשיקום הנפגע הוא להשתתף בצערו ולהוקיע את הפוגע על מעשיו המגונים וע"י זה להחזיר את כבודו
של הנפגע למקומו, אבל אם משתיקים את הנפגע וממשיכים לכבד את הפוגע הרי זה שופך מלח על פציעותיו
של הנפגע שבעיניו זה מתפרש כהסכמה עם הפוגע, וכתוספת עלבון על עלבונו, ותוספת איבוד אימון באנשיי
סמכות.
ולכן כשפגיעה קוראת בציבור מוטל עליהם לשמוע את תלונות הנפגע, לעמוד לימינו ולעודד אותו, ולסלק את
הפוגע מכל מעמד שיש לו בציבור,
כן נראה לעניות דעתי וכמובן אין אני אומר קבלו דעתי אלא שישאל עוד רבנים מה דעתם בענין.
בכבוד רב,
אהרן פלדמן
