ה-MeToo# של החברה החרדית
מאז פרשיית חיים ולדר החברה החרדית עוברת תהליך עמוק ומטלטל של שינוי, כשעוד ועוד סיפורים של פגיעות מיניות נחשפים. בחזית המהפכה עומדות נשים אמיצות, שלמרות איומים וניסיונות השתקה, הן מסרבות להמשיך לטאטא את הדברים מתחת לשטיח ומתעקשות להוציא את האמת לאור
מאת מירב סבר ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ב (06/02/2022 08:03) בתוך ראשונות
מאז פרשיית חיים ולדר, נדמה כאילו עבר עשור לפחות, אבל אפקט ה"אפטרשוק" ממשיך להרעיד את הקרקע, ונדמה שזאת רק ההתחלה. החברה החרדית, שחוותה טלטלה שזעזעה את אמות הסיפים, מבינה שמה שהיה, הוא לא מה שיהיה. שהבושה עוברת צד. ניסיונות ההשתקה הם רבים, אבל גם אלו לא מצליחים לעצור את שטף המקרים של פגיעות מיניות שצפים על פני השטח בזה אחר זה. בחזית המהפך שעוברת החברה החרדית ניצבות נשים אמיצות שסופגות את הזעזועים, שמעודדות שיתוף, שמבקשות לתת לנפגעות קול. מכנים אותן בשמות גנאי, רודפים ומאשימים אותן, אבל הן לא נבהלות וממשיכות לעשות מה שבידן ובכוחן כדי לשנות מציאות מעוותת שנשתמרה במשך שנים רבות.
אחת מחלוצות ומבשרות המהפכה, עוד הרבה לפני מקרה חיים ולדר, היא אביגיל היילברון, מייסדת 'לא תשתוק', קבוצת פייסבוק הפועלת כדי לתת מענה לנשים וגברים מהמגזר החרדי שחוו פגיעה מינית. רק לאחרונה הצליחה היילברון לאסוף עדויות שהביאו למעצרו של מרדכי בארי, ראש אגף החינוך בעיריית אלעד. על פי אותן עדויות מחרידות עלה חשד כי בארי פגע בתלמידים רבים לאורך השנים, אך מקרה זה, כמו מקרים רבים אחרים, הושתק. בשיחה איתה, היילברון אומרת ש"זאת רק ההתחלה" ומציינת בפניי עוד שמות של אנשי ציבור ועסקנים ידועים ששמם טרם נחשף בתקשורת.
מדוע לדעתך הם צצים דווקא עכשיו?
"אני חושבת שהעניין הוא בעיקר שנפגעים קיבלו כח כי הציבור מאמין להם יותר מאשר בעבר. המשפחה והקהילה נותנים גב, שזה דבר חדש אצלנו. יותר ויותר אנשים בציבור שלנו מבינים היום שגם האדם שנראה הכי טוב, אי אפשר לדעת מה הוא עושה במסתרים. ואז כשמגיע נפגע או מגיעה נפגעת והם מספרים מה שעברו ומבקשים תיקון וצדק, מתייחסים אליהם אחרת מבעבר".
מה עובר עלייך בתקופות כאלה? האם אנשים רואים בך כתובת? האם את מקבלת גם תגובות לא נעימות?
"במילה אחת: סיוט. בשתי מילים: סיוט ושליחות. יש אנשים שרואים בי כתובת, אבל אני לא היחידה. אנשים פונים למי שהם מכירים, מי שיש להם אמון כלפיו או כלפיה ושמעו שהוא עוסק בתחום. בוודאי שאני מקבלת גם תגובות לא נעימות, בלשון המעטה. קיבלתי כבר הודעת 'רוצחת' ועוד כל מיני טענות על קונספירציות שאלוקים ישמור. זה לא נחמד בכלל, אבל בסופו של יום כשעוסקים בתחום בו יש ואקום עצום של חוסר טיפול וחוסר מענה, את יודעת טוב טוב מה הקב"ה רוצה ממך ומה הוא הפיל עלייך, וכנראה שיש לזה סיבה".
האם ההתאבדות של ולדר גרמה לך לחשוב שאולי צריך לקחת צעד אחורה, להיזהר יותר?
"היה שלב לפני, ביום שהשעו אותו מיתד נאמן, שאז קיבלתי 'רמזים' מפורשים על כך שהוא מדבר על התאבדות. כן, זה שיתק אותי. היו כמה שעות שעצרתי הכל ופשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר ושזה בלתי אפשרי. ואז הגיע טלפון של מישהו שהתייעץ עם אחד הרבנים הכי גדולים במגזר החרדי והביא איתו פסק הלכה שהגיע גם אל הנפגעות: אסור להתייחס לזה, התאבדות היא בחירה של האדם עצמו. לנו אסור לקחת אחריות ולהתנהג אחרת. רק אז הצלחתי להמשיך בפעילות".
הפוגעים רועדים מפחד
הפוגעים במגזר החרדי שיכלו במשך שנים לנצל את כוחם ומרותם ולהמשיך לפגוע בשקט, מבינים כעת שקשר השתיקה נפרם. מה עובר על הפוגעים בימים אלה? אני שואלת את היילברון. "אני לא מכירה הרבה פוגעים מקרוב כמו שאני מכירה נפגעים, אבל מכלי שני אני מזהה פחד גדול שלא היה קיים כמותו לפני כן. הם פוחדים. פשוט כך. הם מבינים שיש סיכוי כלשהו שהנפגעים יעשו משהו, שזה דבר שעד לא מזמן לא העסיק אותם כמעט".
האם את חושבת שחשיפתם בתקשורת היא הפתרון האולטימטיבי? יש נשים שעבורן החשיפה היא טריגר שמציף זכרונות שהתאמצו להדחיק.
"אני ממש לא חושבת שזה הפתרון האולטימטיבי. כל מקרה נבחן לגופו. אצלי יש כלל ברזל: מה שהנפגעים רוצים זה מה שנכון להם. בפגיעה מינית ניטלת מהאדם שליטה וחלק מהותי מאוד מתהליך התיקון זה להחזיר לאיש או לאישה את השליטה בסיטואציה. שיעשו מה שנכון עבורם וינווטו בין האופציות הקיימות. אף פעם לא אחליט משהו בשביל נפגע/ת. תמיד אעזור ואסייע רק במה שהם מעוניינים שאסייע. בעניין התקשורת – צריך לזכור שרובם המכריע של המקרים בכלל לא מעניין את התקשורת… רוב הפוגעים לא מפורסמים ואף אחד לא מתעניין בהם יותר מדי. לא יכתבו עליהם אף פעם. בנוסף, יש הרבה פגיעות בתוך המשפחה, שאלו כנראה המקרים הרגישים ביותר, שהיום ממליצים לטפל בהם באמצעות צדק מאחה".
שזה אומר?
"מדובר במעין יישוב סכסוכים שנעשה בליווי אנשי מקצוע כאשר מוודאים שהנפגעים מקבלים צדק, בלי שכל המשפחה תתפרק ובלי שהמצב רק יחריף".
היילברון מציינת נקודה חשובה נוספת לגבי הצפה אפשרית שחשיפות תכופות של מקרי פגיעה- עלולות לגרום: "לגבי הטריגר- זה נכון שיש טריגרים וכל אחת צריכה לשמור על עצמה. אני יכולה לספר לך שגם אני נמנעת מקריאת חומרים על מקרים שאין לי מה לעשות איתם. פשוט חבל על האנרגיות שלי ועל מה שזה גורם לי. כל סיפור של פגיעה מטלטל אותי, ולכן אני מתמקדת רק במה שנכון לי. רק איפה שאני צריכה ויכולה להתערב. חשוב מאוד לציין שאף נפגע/ת לא תומך בהשתקה. מי שתומך בה, זה רק אנשים שלא מבינים מהי פגיעה מינית".
לאחר השלב של הניקוז והריפוי, והקמפיין שקרא להאמין לנפגעות- מה עכשיו? מה עלינו לעשות כחברה באופן עמוק ויסודי כדי לבנות עולם מתוקן יותר?
"אלו שאלות שאני לא מאוד אוהבת, אפילו כבוגרת לימודי סוציולוגיה. הביטוי 'אנחנו כחברה' הוא מאוד ערטילאי וכוללני ולא יוצא מזה כלום מעבר לדיבורים בעלמא. החברה מורכבת מאנשים פרטיים, עוד אחת ועוד אחד. כל אחד צריך לשאול את עצמו- מה אני עושה? איך אני יכולה לשפר? איך אני מבטיחה לילדיי מקום בטוח? איך אני תומכת בחברה שנפגעה? וכן הלאה. רק כך החברה כולה מתקדמת. חשוב שזה לא יישכח בתהום הנשייה. כי לאנשים יש נטייה לעבור מהר מאד לכותרת הבאה"
הרבה אנשים עברו טראומה בתקופה האחרונה, וזה לא דבר שוכחים כל כך מהר.
"מעבר לכותרת הבאה, שאני לא ממעיטה מערכה, אני לא חושבת שהנושא הזה צריך להיות כל הזמן על סדר היום. אין לי שאיפה כזו. אני כן חושבת שנפגעים צריכים לקבל מענה ותיקון. שמי שיש בידו לסייע אכן יסייע ולא יעמוד מנגד, פשוט כי יש כאן 'לא תעמוד על דם רעך'".
"הוא איש חסד!"
מירי פורסט היא חסידת חב"ד ומאמנת קבוצות ריצה לנשים חרדיות ודתיות. מאות נשים רצות איתה למרחקים ארוכים ומשפרות את הבריאות שלהן, אבל פורסט מוכנה לרוץ גם למרחקים מפרכים יותר. לאחר שהתפוצצה פרשיית ולדר, פורסט קרסה מעומס פניות של נשים שביקשו לשתף אותה במה שעבר עליהן. "אני לא מלאך, לא עורכת דין ולא יכולה לעסוק רק בחשיפת פושעים כל היום", היא אומרת, תוך כדי שהשיחה מופרעת כל העת בשיחות ממתינות של נשים המחפשות אותה. "אבל מדי פעם מגיעים אליי מקרים קשים שאני פשוט לא יכולה להתעלם מהם. אחרי שהתפוצצה פרשיית ולדר פנתה אליי אישה ומסרה לי שם של איש חסד מוכר מאוד מביתר עילית. האישה ביקשה ממני שלא אעשה כלום עם המידע הזה אלא אם אשמע ממישהי נוספת את אותו השם. לא עברה שעה וקיבלתי שיחה מאישה נוספת. גם היא סיפרה על אותו 'איש חסד' סיפור דומה של ניצול. חסד וסלי מזון תמורת פגיעה כואבת ונוראית שלא רצתה בה".
פורסט הבינה שייתכן ומדובר בתופעה נרחבת, והיא פרסמה את שמו של 'איש החסד' בראשי תיבות בפייסבוק ובאינסטגרם שלה. לאט לאט נאספו לדבריה עוד עדויות של הורים לילדים קטנים שסייעו לו בחלוקת סלי מזון ונוצלו על ידו. פורסט שהייתה מזועזעת חזרה אל האישה הראשונה שפנתה אליה וביקשה ממנה להגיש תלונה במשטרה במהירות עקב שמועה שהגיעה אליה על כך שהפוגע מתכנן להימלט לחו"ל.
פניתי לאישה האמיצה הראשונה ששיתפה את מירי פורסט בסיפור שלה. את התיאורים הקשים שסיפרה לי אני נמנעת מלכתוב מפאת הצניעות, אך לרגעים זה היה נשמע כמו סצנה מתוך סרט אימה. מיכל (שם בדוי), בת 36, חרדית, נשואה ואם לשלושה ילדים, משוחחת איתי מהמחלקה להפרעות אכילה. היא מאושפזת שם תקופה, בודדה וחלשה מאוד. מיכל מספרת על הפעם הראשונה שהתאשפזה בעקבות טריגר שהציף אצלה פגיעה בילדות. היא שקלה אז בקושי 30 קילו ואותו 'איש חסד' סייע לה להתקבל לאשפוז. בלילה הראשון שלה באשפוז הוא לפתע הגיע, נכנס אל חדרה. היא הייתה באפיסת כוחות, בקושי יכלה לעמוד על רגליה והוא הציע שיחליף לה פיג'מה. הוא התעלם מסירובה וממחאותיה, הפשיט אותה והלביש אותה בפיג'מה תוך שהוא מלטף את גופה ואת פניה דקות ארוכות. "הייתי משותקת", היא מספרת ודמעות בעיניה.
ה הביא אותך לפנות למירי פורסט?
"מירי חברה שלי בפייסבוק. אחרי המקרה עם חיים ולדר, ראיתי שהיא מתעסקת ומציפה גם פגיעות אחרות. היא הייתה חלק מקמפיין שקרא להאמין לנפגעות. מדי פעם היא העלתה פוסטים מוצפנים עם ראשי תיבות וכתבה- 'מי שנפגעה מאיש זה שתפנה אליי' והבטיחה לשמור על דיסקרטיות. בהחלטה של רגע, בלי הרבה מחשבה, שלחתי לה הודעה וכתבתי לה שאם היא שמעה על איש החסד הזה- אני מוכנה לבוא להעיד. היא אמרה לי שלא, אבל לאחר שעה היא קיבלה שיחת טלפון עם סיפור דומה על אותו האיש. לא עבר הרבה זמן עד שניגשנו לתחנת המשטרה".
מיכל מספרת לי שלאחר המקרה בבית החולים, היא מיהרה לשתף את בעלה וחברותיה, התכתבויות שבסופו של דבר חיזקו את עדותה. לצערה חברותיה בחרו שלא להאמין בשעת מעשה ואמרו לה: "הוא איש חסד!". לאחר אותו יום ארור במחלקה הוא ניסה להמשיך וליצור עמה קשר אבל היא חסמה אותו. מיכל משלמת מחיר כבד על הפגיעה שלו בה והיא מאושפזת, ללא סיוע ותמיכה מהסביבה, במחלקה להפרעות אכילה כאשר ביתה קורס.
פורסט, שכאמור הצליחה לאסוף עדויות נוספות, מספרת שהדפוס של אותו האיש זהה במרבית המקרים. סיוע עם סלי מזון לנשים במצוקה כלכלית, כאשר הסחיטה והתמורה ברורה. היו נשים שהצליחו לנפנף אותו והיו נשים שנפגעו בצורה מזעזעת. במהלך הכנת הכתבה שוחחנו עם אישה נוספת שנפגעה מ'איש החסד', פרטיה שמורים במערכת, אך את סיפורה לא נוכל לחשוף בשלב הזה על פי בקשתה.
*
תגובת עורך דינו של "איש החסד", עו"ד רועי בראונר: מרשי הקדיש את חייו לגמילות חסדים וסייע לאלפי משפחות ללא תמורה. לצערנו, ישנם אנשים אשר לא מכירים תודה על העזרה שקיבלו וכאשר נבצר ממרשי להמשיך ולסייע להם, הם באים בטרוניות כלפיו ומפיצים עליו דברי שקר על מנת לסחוט ממנו כספים, כמו למשל התלונה הזו. בקרוב האמת תצא לאור במסגרת תביעת דיבה שתוגש כנגד המתלוננת.
