להלן תרגום הפוסט החדש מאת Dmitry Chernyshev, אחד מאותם הקולות הליברליים הרמים והצחים ביותר ברוסיה.
צ'רנישב, אם איני טועה, הוא מעצב במקצועו (ומרצה פופולרי בנושאי חינוך, יצירה ועוד), אבל מזה שנים רבות הוא בלוגר סופר-פופולרי ברוסיה, ונקרא בידי עשרות אם לא מאות אלפים רבות של אנשים. לא תמיד הסכמתי עם דעותיו בכל נושא ונושא, אבל מאז ומעולם מאוד כיבדתי את האומץ האזרחי ואת הכנות שלו. לפני כשבוע וקצת – קולו הרשתי נדם, והיום – חזר. הפוסט הזה מסביר מדוע, ומפנה זרקור למה שמתרחש עכשיו ברוסיה, בייחוד – למי שהמשטר דורש ברעתו.
-
אני מתנצל על השתיקה הממושכת. לא נבהלתי ולא סתמתי. אני רוצה לספר על מה שקרה לי בימים האחרונים. לא כדי להתלונן. כל הבעיות שלי הן כאין וכאפס בהשוואה לטרגדיה שמתרחשת עכשיו במריופול או בוולנוואחה. ולא כדי להתרברב. העובדה שאתה מוחה נגד המלחמה והרודנות לא הופכת אותך, כשלעצמה, לגיבור – אתה פשוט נעשה לאדם נורמלי.
ייתכן שהסיפור שלי יעזור לכם להתנהל נכון בחקירה באף.אס.בה. [השב"כ הרוסי, יורשו של הקג"ב. י.ל.] למרות שאני מקווה בכנות שלא תזדקקו לזה לעולם.
ידעתי שיבואו לקחת אותי. לא ידעתי רק מתי. בבוקר של ה-4 במרס קיבלתי התראה ששלושה אנשים סקרו את הנתונים שלי ב-Getcontact. עצתי לכם היא לבקש מכל הקרובים שלכם לא לרשום אתכם בספר הטלפונים שלהם באיזה כינוי רך או אינטימי. די ברישום פשוט: שם ושם משפחה. הדבר עשוי להגן על חבריהם ובני משפחותיכם מפני תשומת הלב המיותרת של הרשויות.
בצהרים, כשלא הייתי בבית, הגיעו שלושה אנשים לעצור אותי. בערב – עצרו אותי פשוט ברחוב. שניים התקרבו מאחור – דמיטרי אלכסנדרוביץ', תתלווה אלינו, בבקשה. אם אני מבין נכון, בכל הפגנה עומד רכב מיוחד שסורק את מספרי הטלפונים של כל מי שנמצא מסביב. פלוס – תוכנה לזיהוי פנים. הדבר חשוב מאוד – תתחילו להתרגל להיגיינת מידע. רכשו בהכרח טלפון נוסף עם כרטיס סים שלא רשום עליהם. הטלפון הזה מוכרח להיות נקי – שום אנשי קשר "בעייתיים" או תמונות. הטלפון שלכם הוא מוקד עניין – אל תקלו על הרשויות את מלאכתן הנאלחת.
הביאו אותי לתחנה. הכול בנוהל – לקחו טביעות אצבעות וצילמו. אחר-כך נפתחה חקירה צולבת בשני קולות. איש לא הזדהה בפני ולא הציג תעודה. העצה לא לענות כלום ולהיאחז בזכות החוקתית לאי-הפללה עצמית היא עצה טובה, אבל היא לא תמיד פועלת. בייחוד, כאשר העכברושים האלה יתחילו לאיים על הקרובים שלכם. אתם תחוו פחד. אין הדבר אומר שאתם פחדנים. נקלעתם לגסטפו. זהו ארגון אכזרי, נטול עקרונות, אבל מאוד טיפש וביורוקרטי. עשרות שנים של ברירה טבעית שלילית לא חולפות בלי השלכות. המטרה שלכם היא לצאת משם עם אבידות מינימליות. Keep Calm and Carry On. שמרו על שלווה המשיכו לפעול.
הדבר המאכזב מכול הוא כשל הציפיות. הרי ידעתי שיבוא אליי ודמיינתי הכול כמו בסרטים – משרדי הרייך, חוקר-אינטלקטואל שמזכיר את שטירליץ [המרגל הסובייטי הבדיוני שחדר לשורות האס.אס., דמות פולחן בתרבות הסובייטית והפוסט-סובייטית. י.ל.], מוזיקה של וגנר. בפועל קיבלתי חדר מנהלה עגום, שני אנשי בולשת סתומים ואיזו "קלינקה-מלינקה". לעזאזל! היה נדמה לי שהרווחתי לפחות את הווגנר. מאוחר יותר התברר שווליקירה אחת בכל-זאת הצלחתי להרוויח.
החקירה מתחילה בהפגזה סטטיסטית. החוקרים עוקבים אחרי התגובה שלך ומחליטים שמא ממשיכים לירות לתוך הריבוע הזה, או עוברים לשטחים אחרים. עלולים לשים מולך קלסר עבה עם שם המשפחה שלך עליו – אנחנו יודעים עליך הכול. יכולים להראות לך תצלומים של אנשים כלשהם – האיש הזה מוכר לך? ומה עם זה? החלאות השקרניות ונטולות הערכים האלה מאוד אוהבים לפנות למצפון שלך – אי-יאי-יא, למה זה אתה משקר לנו, זה לא יפה הרי. עם אנשים רבים, שמשחר ילדותם לימדו אותם שלשקר זה לא יפה – זה עובד. המשימה שלכם היא לענות: לא, לא יודע, לא זוכר, תוכיחו. מדובר בסרט נע, יש להם שם תור של עשרות אנשים. הם עצלנים מאוד – אם הם רואים שהבן-אדם לא פוחד מהם, הם עוברים לנסות ולשבור מישהו אחר. אל תראו להם את הפחד שלכם. פהקו ומשכו בכתפיים. זכרו – אתם לא אמורים להוכיח דבר, זו עבודתן של הרשויות.
ואני ממש מבקש מכם – אל תשפילו את עצמכם לכדי גידופים. אני יודע שזה קשה. אבל אם תתחילו לומר להם אמת – כל מה שאתם חושבים על הארגון המחליא הזה ועל האנשים המנוולים הללו, התיק שלכם עלול להפוך מהליך ביורוקרטי רגיל לעניין האישי שלהם. ואז הם פשוט יתחילו להתנקם בכם. זה לא נדרש.
החוקרים הסתומים שלי פתחו במה שהיה נדמה להם כיד חזקה:
- אז מה, דמיטרי אלכסנדרוביץ', כמה רווחי כיום למכור את המולדת? מי וכמה משלם לך עבור הפוסטים שלך?
- בחייכם, אתם אלה שעובדים עבור משכורת. אגב, לכם משלמים מכספי המיסים שלי, בעוד שאני כותב לגמרי בחינם.
- ואם אנחנו נוכיח שמשלמים לא לך אמנם, אלא לחברים שלך ולקרובי משפחה.
- אין בעיה. תוכיחו.
- מדוע אתם פוגע בכבודו של הנשיא שנבחר ומכהן כחוק?
- ברוסיה אין נשיא שנבחר ומכהן כחוק. כל סמכויותיו הנשיאותיות של פוטין תמו בשנת 2008 [כך נקבע בחוקה הרוסית הקודמת, לפני השינויים שנעשו לאחרונה. י.ל.] תפיסת שלטון בלתי-חוקית הנה פשע פלילי חמור. אנשי האס.אס. נשבעו אמונים ישירות לפיהרר, אבל עובדי הרשויות שלנו אמורים להגן על החוקה.
- מדוע אתה מעליב את ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין?
- אם פוטין נפגע מאחד מן הפוסטים שלי, הוא מוזמן לתבוע אותי בבית משפט.
- מדוע אינך תומך במבצע הצבאי המיוחד באוקראינה, המנוהל כיום בידי המולדת שלנו?
- תעמולה, ארגון וניהול של מלחמת כיבוש הם פשע חמור...
ואכילת הראש הזה מתנהלת שלוש שעות ברצף. על הבגידה במולדת, העם בדונבס והפשיסטים באוקראינה. מדי פעם בפעם, הם יצאו בריצה מן החדר, הלכו להציץ בפוסטים שלי, ושבו בריצה בחזרה. ואתם יודעים, מה עצבן אותם יותר מכול? הרי כתבתי הרבה מאוד על פוטין. לפני הבחירות האחרונות הכרזתי שאתנקם בו אישית. כתבתי על שקריו, על מעשי הנבלה שלו ועל פשעיו. אבל אנשי הבולשת לחצו יותר מכול על הפוסט שכתבתי על אודות אותות ההצטיינות של סבי (כן, אני יודע שהיה זה פוסט מטופש ולא רגיש, אבל הוא היה כן לגמרי) [ככל הזכור לי, משהו על זה שצ'רנישב מתבייש או מוכן להחזיר את אותות ההצטיינות של סבו שנלחם בפשיסטים אמיתיים. י.ל.]
ואני הרגשתי שאני מתחיל לנקר. הרי לא ישנתי כמעט בכל הימים האלה מאז פרוץ המלחמה. לא הצלחתי לאכול. גם החקירה לא הופכת את האוויר בחדר לרענן יותר. תנו לי, - אני אומר להם, - כדור, אחרת אני עלול להתעלף, ואתם לא צריכים את זה. כדור הם לא נתנו – אמרו שלא אציג להם פה הצגות, אבל מזגו כוס מים. תודה על זה, לפחות. ראיתי שגם החוקרים שלי התעייפו כבר. הגיעה העת לעבור לאקט הסיום.
הם יוצאים וחוזרים בחברת אשה כבת ארבעים. כולה בשחור צמוד, שיער פזור עד הכתפיים – בלונדינית צבועה עם פרצוף של זבנית במכולת. הוולקיריה. בטח שלפו אותם מהנהלת חשבונות לחצי-שעה. מפה, אני מצטט.
- אני, - היא אומרת לי, - גנרלית בשירות ביון החוץ [מקבילת המוסד. י.ל.], אין לך צורך לדעת את שם המשפחה שלי. אם תדע – אתה עלול לה***ן במכנסיים מרוב פחד.
אני מביט בה ובתוכי פנימה רק חוזר ואומר לעצמי: "דימה, רק אל תצחק להם בפנים עכשיו, אל תצחק להם בפנים". כן, באמת מפחיד כל העסק. מימיי לא אהבתי את הנהלת החשבונות.
- אנחנו עומדים להעמיס אותך עכשיו לתוך קרון משא. אני חוזרת – לתוך קרון משא שנוסע אל הרפובליקה העממית של דונייצק, ונקשור אותך שם לעמוד, כמו שעושים שם לבוזזים שנתפסו. אתה מנחש, מה יעשו לך שם? אתה תכף ומיד עומד לחתום על מכתב שבו אתה נשבע אמונים לוולדימיר ולדימירוביץ' פוטין.
ובנקודה הזאת, לראשונה מאז תחילת החקירה, התפרצתי. מה אתם מנסים להפחיד אותי כמו איזה ילד קטן? שירתתי שירות מלא בצנחנים, הייתי בצ'רנוביל, הגנתי על עיריית מוסקבה מפני הקומוניסטים ב-91'. השתתפתי בכל ההפגנות, ישבתי בזינזנות שלכם, בתאיי המאסר ובתאיי הבידוד. אם לא סתמתי אחרי כל זה, למה נדמה לכם שאני פוחד מכם? אוניית מלחמה רוסית – לכי לעזאזל!
הם שתקו קצת.
- והרי יש לך ילדים, דמיטרי אלכסנדרוביץ'. חשבת על מה שיקרה להם? אתה יודע, מה אנחנו עלולים לעשות להם?
חלאות שכמותכם, חשבתי. בכל-זאת גיששו ומצאו את המקום הרגיש. חתמתי להם על ההצהרה שאני מפסיק כל פעילות ברשת. בתור אזרח שומר חוק, בהתאם לחוק החדש על הפצת הפייקים. עד 15 שנות מאסר כולל.
טוב ויפה, חשבתי לי. אתם עומדים לסמן "וי" בתיק שלי – פרקתם טרוריסט מסוכן מנשקו. השתקתם את הקול העוין שמבזה את המדיניות שוחרת-השלום של רוסיה. אני זקוק לזמן – להוציא את הילדים מתוך המדינה. ואחרי זה – נדבר אתכם בצורה אחרת. הרי אתם אמיצים רק כשאתם באים עשרה על אחד. עכברושים. ואחרי זה הרי תתחילו להתבכיין – רימו אותנו, זה לא מה שרצינו. ערכה של החתימה שלי, שהוצאה באמצעים כאלה – אפס מאופס.
נ.ב.
ואחר-כך, כמו אצל כולם עכשיו: דרכונים, אשרות כניסה, כרטיסים שאזלו. אתם משיגים כרטיסי טיסה עם קונקשן באיסטנבול, אבל אז הטורקים מבטלים את כל הטיסות. אתם מוכרים את כל מה שאתם יכולים בפרוטות. אתם נוטשים מאחור את החברים, עוזבים את העיר האהובה שלכם. כל החיים שלכם נכנסים במזוודה בודדת וחבילת דולרים דקה. צריך להתחיל הכול מחדש. תחילה תל-אביב, ואז נראה.
נ.נ.ב.
אבל אני יודע, מה עלי לעשות עכשיו. אילו לא היו מניחים לי לצאת (מי בכלל צריך אותך – עוף מפה, בוגד), הייתי עושה את אותו הדבר במחתרת. אני פותח במלחמה.
קרדיט https://www.facebook.com/profile.php?id=100011009207502
