כתבה ב'המחדש': הבחורים העילויים שיהיו גדולי הדור בעוד כ30 שנה

קשה להגיב לכתבה כזו, גם מרוב בחילה וגם כי אפשר לכתוב ספר, או ספרייה, בגנות כתבה מסוג זה. לצערי, אני חושב שמי שבכלל עוסק בזה הם צעירים תמימים מאוד שמטבעם, גם אוהבים ניצוצות וגם אינם בקיאים ביישובו של עולם. את תגובתי אתמצת לכמה נקודות: 1. בחורי חמד עוסקים בתורה לשמה, אינם צריכים ואני בטוח שבליבם אינם רוצים פרסום כזה. האיכותיים שביניהם (בדר"כ אלה שגם מתמידים וגם טובי לב ושמחים בחייהם), בטח מקבלים את ההערכה באזור שלהם וזה מספיק. הפרסום הזה סתם יוצר עינא בישא ועיסוק של זרים בחייהם האישיים ובטיב לימודם וכו'. 2. פעם עניין אותי נושא הגאו עם הצעירים ובין היתר שוחחתי בנושא עם גאון צעיר אחד שהכרתי. הוא באמת היה נער מפליא בחריפות ובקיאות שהיה קשה להאמין, עם היותו חוזר בתשובה די טרי ובעל ידיעות בעולם החיצון. אחד הדברים החשובים שאמר לי אותו נער חרותים על לוח ליבי: עילוי צעיר עושה דרך מיוחדת, היא לא דומה לדרך הרגילה ואפילו לא לדרך של עילויים אחרים. יש לו טדרים משלו, תובנות מדלו, כישורים משלו. כל מגע חיצוני יכול להועיל אבל יכול מאוד להזיק (בהקשר זה, מספרים על עילוי אחד מבני ברק שאשתו לא הסכימה שיבזבז את זמנו על לימוד הלכה בערב, והרב שך קרא לה והבהיר לה בעדינות, שהיא בהחלט טובה במטבח אבל קצת פחות בדרך ההתעלות של בעלה הגאון שליט"א). 3. המציאות היא שהמון שפיצים נשברים והרבה עלומים מתעוררים. ידוע שר' חיים סרנא היה אומר שבלומזה אף אחד לא חלם שר' חיים קנייבסקי הפשטן והעדין יהיה כזה גברא רבה. מאידך, בספר מפיהם מספר ר' חיים קרייזווירט על גאון מופלא שלמד אתו שהיו בטוחים שייצא לכה"פ גדול הדור, ובסוף היה מנקה רחובות, והכל בגלל שלאשתו לא היה ערך לתורה שלו והיא הוציאה לו את החשק. דוגמות יש לכך למכביר והדברים ידועים, לי באופן אישי מוכרים המוני שפיצים שנשברו ורבי עקיבא אייגרס' שנשארו בצריך עיון... אני נוהג לומר שעל זה נאמר שיש להזדרז בהספדו של חכם... והדברים לא תלויים רק בישיבה או בבית או באשה או בילדים או במקום המגורים וכו', אלא שכל אחד יש לו את הסיפור האישי שלו, לפעמים זה סיפור הצלחה ולפעמים זה סיפור כישלון. בכל מקרה "ספר תולדות אדם" נכתב לאורך זמן רב וקשה מאוד להסתכל בתקופה מסוימת ולנבא, בפרט בתקופת הנעורים שעוד הרבה מאוד דברים עשויים להשתנות (ובכלל, צורת הלימוד בישיבות היא לא הדרך לגדילה בעתיד ואכמ"ל, כך שעוד ארוכה הדרך לפני העילוי עד לגדולה). אגב, שמעתי פעם על ת"ח וצדיק עצום מדורינו, שפעם שאלו את אימו איך היא זכתה לבן קדוש וצדיק כזה, והיא ענתה שהכל בזכות התפילות של אשתו בהדלקת נרות שבת... 4. הבעייתיות הגדולה בכתבה כזו, היא המסר הליטאי שמריח ממנה, כאילו חיי הבחרות הם העיקר והכל הולך אחרי זה. הדבר כמובן גורם לגאווה ולציפיות מוגזמות של הנער מהחברה (זה מתחיל ב"סידור מלא", אבל ממשיך הרבה הלאה ואם הוא טיפש אמיתי אז גם בתוך הבית...). הדבר כמובן משפיע על העתיד ומזיק באופן ישיר לצורב הצעיר. 5. בזמנו היו כמה אשכולות בנושא בפורום ספרים וסופרים, בהקשר של ר' ישראל שניאור, ר' מאיר אליהו, ר' עמוס לביא ועוד. מציע בחום לקרוא שם מעט מדברי החכמה של החברים דהתם (יש כאן כאלה שכשמציינים לספרים וסופרים הם מבקשים "אזהרת עצכ"ח", אז אני מיידע אותם). ולסיום, תפילת משה רבינו "ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' רוחו עליהם"

תגובה מגעילה מתנשאת ומגלומנית. הדיבוק שחי בסרט.

שריטה עמוקה יש למי שהכין את הכתבה הזו  בזיון של אתר חדשות  עכשיו מה שחסר זה צלם פפראצי שיתעד אותם בכל אורח חייהם

יישר כח על הדברים של ישיבת לומזה. אין ספק שהגר"ח היה מתמיד גדול ולמד הרבה מסכתות, בנו הגרי"ש אמר לי שהוא למד את רוב השס בגיל צעיר מאוד, וכן ניתן להבחין שהיה בעל סברא ישרה. עם זאת, ידוע שהבחורים (וזה שונה מאוס מההסתכלות של הצוות) לא העריכו אותו, ויש לזה כל מיני עדויות (את דברי הרח"ס שמעתי, כמדומני מכלי שני או שלישי, אבל הם אמורים להיות מוסמכים). כנראה הבחורים העריכו את החריפים שבחבורה. ושוב אני מסייג, ומקבימום טעיתי בפרט הזה של הרח"ק סיע"א