בן ישיבה חרדי וכושר גופני, סתירה?

כבוד הרמטכ"ל:

א.עם סטנדר טוב אפשר לחזק יופי שרירי ידיים וגב
ב. להוריד ולהחזיר למדף איזה בבלי דפוס וילנה או טור לחילופין יעשה ג"כ עבודה לא רעה....
אז מי צריך תוכניות ספורט?....


וקצת יותר ברצינות:
האמת היא, (שבאופן פרדוקסלי), המאבק ברפורמה ההלניסטית בירושלים בימי אנטיוכוס הרביעי (170-167 לפנה"ס) הופנם בתודעה היהודית והיה גורם טראומטי שמנע את התפתחותה של תרבות הגוף בעם היהודי. לפי הסיפור בספר מכבים, הוקמה על-ידי המתייוונים "אנטיוכיה בירושלים" ובתוכה גם גימנסיון ואיפביון (ephbia), מוסד שבו היה לתרבות הגוף מעמד מרכזי. סוגיית אמיתותו של הסיפור נדונה בהרחבה בספרות המחקר, כשם שנדונה השאלה אם היתה במסורת היהודית עד אז התנגדות כלשהי לספורט. במהלך הדיון הובאו ראיות לכך שלא היה שום איסור לעסוק בספורט במסגרת יהודית פנימית, שיהודים בימי בית שני צפו בתחרויות ספורט, הכירו מקרוב את מושגי עולם הספורט ואף השתתפו בתחרויות ספורט. אבל יש הבדל גדול בין הכרה של מונחי הספורט, צפייה בתחרויות, או אפילו השתתפות של יחידים בהם, לבין תפיסה הרואה בתרבות הגוף חלק נורמטיבי ומרכזי של החינוך ההומניסטי במובנו הרחב (Paideia) - ולא במסגרות צבאיות - המלווה גם בעידוד פעילות גופנית ובתחרויות ספורט. נראה שאופיו של הגימנסיון (האטיולוגיה של המילה היא "עירום"), המזהה את המוסד כ"מקום של עירום", וזיקתו לפולחן עמדו בניגוד לאורח החיים הדתי ולנורמות מוסריות מקובלות. לא רק ביטול הזמן ונטישת עבודת המקדש לטובת המשחקים נראה למחבר ספר מכבים א סטייה חמורה ממנהגי האבות, אלא מעבר לכך: הכנסת הגימנסיון לירושלים היתה סממן בולט של "ההלניזציה" התרבותית שביקשו המתייוונים להשליט עליה, וכי המתייוונים משכו את עורלתם כדי להסתיר את הפגיעה בשלמות הגוף לפי אמות המידה האסתטיות ההלניסטיות. (מה שנחשב כ"הפרת ברית"). בכל מקרה, עובדתית, ישנן עדויות על יהודים, כולל חכמים, שעסקו בפעילות גופנית כזאת או אחרת (התעמלות, מישחקי כדור, שחייה בים, התגוששות).
כמובן שאי אפשר להסתמך על מכבים ע"מ לבסס את הרתיעה מעיסוק בספורט, משום שהוא תורגם רק במאה ה-19.
השינוי ביחס לספורט נבע מתהליך הדרגתי של "גילוי הגוף" בתרבות האירופית במאה ה-19, ממעמדו של החינוך הגופני באידאל החינוכי והאסתטי (Bildung) של האדם האירופי וממעמדו באידיאולוגיה הלאומית-רומנטית. בהשפעת הגורמים הללו חל שינוי ביחס אל תרבות הגוף ואל הספורט בחלק מן החברה היהודית, ובעיקר בתנועה היהודית הלאומית, וקמו אגודות הספורט היהודיות הראשונות כחלק מהתהליך של שינוי תדמיתו ודמותו של היהודי המודרני ועיצובה של היהדות המודרנית.
התגובה של רוב היהדות האורתודוקסית לתהליך היתה הגדרתו של הספורט היהודי כגילוי חדש של "התייוונות" מודרנית. למעשה, רק בעת החדשה חזר סיפור הגימנסיון לשמש דוגמה שלילית וכאות אזהרה מפני ההתפקרות של היהודי המודרני. הסיבה העיקרית לכך היתה שהיחס החיובי כלפי "תרבות הגוף" היה חלק בלתי נפרד מהתהליך של "שינוי הערכים" בחברה היהודית, שהאורתודוקסיה התנגדה לו ונלחמה בו כביטוי קיצוני של היתפסות ל"תרבות זרה" וזניחת הערכים היהודים הישנים.
ההתנגדות של האורתודוקסיה התחלפה במשך הזמן מהתנגדות לספורט עממי להתנגדות לספורט תחרותי (ובעיקר לתחרויות ספורט הנערכות בשבת).

לסיכום:
כ-70% מהאוכלוסייה היהודית אינם עוסקים בפעילות גופנית כלשהי - היו אתם נחשונים!

אני נחשון!

אגב,בקאנטרי קלאב בו אני מתאמן...
מאות חרדים גודשים את המקום מידי יום א' ו- ה'
(למרות שבמצב בו הם מגיעים...הם צריכים להקיף את העולם פעמיים לפחות
בכדי להוריד את הכרס המשתפלת...)

נפש בריאה בגוף בריא!

כנראה שהסתירה קיימת רק בארץ ישראל.
כאן באוסטרליה תלמידי ישיבה, חרדים מן המניין, נשים חרדיות ודרדקים נראים בפעילות ספורטיביות שונות. נשים חרדיות הולכות בבקרים בפארקים, גברים חרדים נוסעים על אופניים, הולכים בהרים, רצים וכו' וכו'

כנראה שהצורך בהתבדלות מהחברה הציונית גורם להתרחקות מכל סממן ציוני אפילו אם הוא דבר טוב.

מזכיר לי ראיון שנערך פעם עם פרופסור רם מואב ז"ל גנטיקאי שכתב ספר מדע בדיוני שעיקרו עיסוק בגנטיקה. המראיין שאל אותו אם אין כאן בעיה מכוון שהנאצים רצו לערוך שינויים גנטיים בבני אדם כחלק מרעיון הגזע העליון. תשובת רם מואב ז"ל היתה: הנאצים גם אכלו ארוחת בוקר אז זה אסור?

ואם יפסק כבר מזג האויר הגשום אוכל סוף סוף לעלות על אופני ולדושש במרחבי הפארקים המדהימים של מלבורן.

וגם בארץ רבותי מדובר במצב חדש למדי.

הנכם מוזמנים לבקר בקומה התחתונה של ישיבת סלבודקא בבני ברק, שם תמצאו בריכת שחיה.
גם בפונוביז' תכנן הרב מפונוביז' בריכה (ואולי גם הוחל בבניה בפועל, איני זוכר)

שוחחתי עם יהודים שלמדו בסלבודקא וזכרו, כי אחד התעלולים דאז, גם אחרי שנסגרה הבריכה, היה לפתוח את המים ולשחות בה ..

זכורני בימי עלומי כי בישיבת חברון בירושלים היו בחורים שהיו מרימים משקולות ואף הכינו אותם כמקובל באותם ימים (שתי פחיות זיתים ממולאות ביטון עם צינור באמצע..)... (לא למדתי שם, אבל סיפרו לי...).

באופן כללי ביהדות דומני שישנה הסכמה שצריך לשמור על בריאות הגוף... אבל זאת אך ורק כאמצעי לשיפור הנפש...

וכדברי הרמב"ם.. (למיטב זכרוני המזדקן) הרי אדם שיאמץ גופו, יאכל קצת, ויישן כראוי, יגדיל את סיכוייו לחיים ארוכים............

ועל כגון דא אמר מי שאמר,
לפי שנאמר "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה כו'" נתרבתה החלישות בישראל ותלמידי החכמים שבה הלכו מחיל אל חייל ברפיון כח זרועם ובדלדול בשרם.
לפיכך אמרו, אם אתה מבקש למדוד תלמודו של בן תורה, אל תטרח להקשותו במופלא ממך בהוויות אביי ורבא. העיקר הוא לבדקו במסת שרירי גופו, בכח זרועותיו ובסיבולת ליבו וריאתו. כיון שמצאת ששרירי רגליו וכח זרועותיו אינם מספיקים לכדי בעיטת כדור לרשת ברגלו ולכדי קליעת כדור בסלו, מובטח לך שתלמיד חכם בן תלמיד חכם הנהו.
וכך אמרו חכמים: בשעה שרפסו כוחות ידי עשיו באותה שעה נתחזקה קול תורתו של יעקב, מכאן ואילך לפי עומק פלפולא דאורייתא כך מתרפה ומתרפסת כח הידים והגוף, וככל שמתחזק גופו כך מתדלדלת תורתו.
שמא תרבו עלי בקושיות שונות ומשונות שהרי מצאנו תלמידי חכמים ובני תורה שכח גופם אינו נופל מכחם בתורה במלא נימה, אשיב לכם בשלשה:
שמא הוא מאותם בעלי התשובה שעסקו בתרבות הגוף קודם שבאו בקדושה ובטהרה. שנית, שמא מחסידי הרב הירש הנהו, ושלישית, מאוסטרליה הוא.
כל זה היה נכון עד שבא אותו חכם והוסיף סימני שאלה בברייתא הנ"ל ובעתה ואילך היא נקראת באופן זה: "כך היא דרכה של תורה? פת במלח תאכל? ומים במשורה תשתה? ועל הארץ תישן? וחיי צער תחיה? כו". ב ת מ י ה ה.
ומאז מפחיד לצאת לרחוב...

הכושר הגופני הגיע למדרגת פולמוס אמיתי לפני שמונים שנה בירושלים. אז הקנאים נטפלו לרב קוק במיוחד על דבריו בשבח ההתעמלות.

בקשר למה שהזכיר זריחת עץ.
שמעתי שהרב קוק טען שאת דבריו בשבח ההתעמלות
הוא ביסס מדברי האר"י...

אמרתי פעם לגאון מפורסם מראשי הנהגת הציבור החרדי בארץ ישראל, כי אם ב'חדרים' היה מגרש כדור רגל / סל, לא היו נזרקים אבנים בבר אילן ולא היו נחסמים כבישים במרכזי הערים,

מה הוא ענה אתם ודאי יכולים לשער...
אטו הא עדיפא מינא....

ועל דא קא בכינא

_________________

צבי - (המבינים)

צבי,
זריקת אבנים אינה תרבות יוון.