איקה שלום.
דעת הרמבם שהזכרתי מופיעה בהלכות דעות אני מחפש ציטוט.
בקשר לפירוש שהבאת על מעשה ריש לקיש.
מה אעשה אבל פירושך לא התקבל על לבי.הפירוש הפשוט שהוא נחלש ולא מצאתי בשום מקום עניין של איזון.
תודה שהבאת את דעתו של רבי נחמן נברסלב בעניין.
שבת שלום
נשלח ב-15/2/2007 13:13
איקה:
בן יוסף
בקצרה, השבת ממשמשת...
דעת הרמב"ם שהזכרת אינה מופיעה בהלכות דעות, מה שמופיע בהלכות דעות בהקשר לשלמות הגוף נמצא בפרק שלישי הלכה ג:
"המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד, ושיהיו לו בנים עושים את מלאכתו ועמלים לצרכו – אין זו דרך טובה. אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה' – שאי אפשר שיבין וישתכל בחוכמות, והוא רעב וחולה או אחד מאבריו כואב."
פירושי על מעשה ריש לקיש הוא דוגמא לאגדה המובאת מן התלמוד , ומה שראוי ללמוד ממנה, כפי שהיא נלמדת מדברי ר' שמואל הנגיד באשכול "אגדות חז"ל והדעת"
אם כל הכבוד לך, אתה יכול לפרשה כפשוטו, מבלי להתייחס לדמות שעליה מסופר, וגם מבלי שיהיה לך רקע על חכמת תיקון המידות ודרך רפואתם.
ברור שלא תמצא באגדה במפורש שעניין "נחלש בגבורתו" הוא עניין ה"איזון", שריש לקיש היה מצוי בקיצוניות , וביחס לזה נחלש. אלא זאת הסברא שתלמיד חכם ראוי שיוציא מתלמודו!
"אגרא דשמעתא- סברא"
שבת שלום
על ריש לקיש וגבורתו שנחלשה/עידית ראבל
הימים נעשים קרים. ריש לריש מטפס על סולם ומבלה את הבוקר בתיקון גג ביתו.
הוא משתעשע ברעיון שאריה מזדחל אליו מאחור.
הוא מדמה לעצמו מאבק שממנו הוא יוצא וידו על העליונה. האריה עכשיו מאולף, יושב ליד פתח הבית ושומר עליו מכל רע.
נשלח ב-15/2/2007 13:16
בן_יוסף:
מצאתי דעה שונה בדברי הרב קוק
(עין איה שבת פרק א פסקה יב): "באשר להמעיט את תכונת החומר מפני הרוח יותר מגבולו לא נכון הוא, ע"כ הושם ע"י החכמה האלוקית עונש טבעי, כי העובר יתר מהגבול ומתאחר משלם לחומר את חקו הראוי לו… נכנס הוא בגבול שנאת החיים שהוא דרך רע ומעוות".
(אורות התחיה פסקה לג): "גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים. התעסקנו הרבה בנפשות שכחנו את קדושת הגוף שכחנו שיש לנו בשר קודש לא פחות ממה שיש לנו רוה"ק".
*****
תרנגולהודו:
איקה
ישר כח על המובאה מר' נחמן מברסלב
אם אתה מעוניין, יצאה עבודת מחקר של גלעד מלאך באוניברסיטה העברית על הקשר ההדוק בין גוף ונפש במשנתו של ר' נחמן מברסלב. ניתן למצוא אותה הן בספרייה הלאומית והן בספריית מדעי הרוח והחברה בהר הצופים.
"ע"כ אמרו לוכהלכה וכענין, מאן יהיב לןננרא דפרזלא ונשמעינך, מי יתן לנוחוזק גופני וכח חומריאמיץ כברזל, להיות שרירי הגוף חזקים,ונוכל לקבל ממךשלימות רוחני גדול כמדתך, לחבב את החוזק החומריבכלל עםד', מפני שמביא ודאי לחוזק הרוחני".
אוף, כתבתי הודעה ארוכה ופיוטית שנמחקה לי, אכתוב בקצרה,
לדעתי הבעיה שיש לבחורי ישיבות נגד כושר היא לא (רק) אידיאולוגית אלא גם נפשית, אני מרגיש שהבעיה של בחורי ישיבות היא עם הגוף שלהם בכלל ולא ספציפית עם כושר,
כתוצאה מכך שאין לגוף שום תפקיד, הן ברמה המעשית והן ברמה האידיאולוגית, ממילא החפץ חסר הערך הזה נשאר מיותר לחלוטין והיחס אליו מתנכר למדי,
צריך להבין עד היכן הדברים מגיעים, אפילו פעילות פשוטה כמו נהיגה במכונית או שטיפת כלים, שהינן פעילויות גופניות מובהקות גם אם לא מאומצות, בחורי ישיבה אינם עושים, אין שום עניין גופני שבחורי ישיבה עושים! כלום! (חוץ מהליכה... שגם היא לא מקרבת אפילו להפעלה המאומצת של שרירי הישבן),
אם כן מה הפלא שענייני הגוף לגווניהם מנוכרים ומגיעים עד כדי תיעוב עמוק כלפי גופם שלהם (לדעתי)?! אסתטיקה פחות מעניינת, עניינים שבקדושה מעוררים משברים נפשיים עמוקים ו... כושר לא ממש פופולארי,
בהיותי בצ'קטנע רציתי לעשות כושר באיזשהו שלב, וכמו כל עויבד מסור ניגשתי למשגיח שליט"א ושאלתי אותו בדחילו ורחימו האם ראוי הדבר, המשגיח ענה לי כשחיוך גדול נסוך על פניו "בוודאי, בוודאי, נפש בריאה בגוף בריא", (או משהו כזה),
אם יחסו של המשגיח כה מלבב כלפי הנושא הזה, מדוע כשנכנס המשגיח לחדרנו וראה אותי מסמיך את עצמי לרצפה נמרצות הסמקתי כאילו הייתי מלפפון אדום במיוחד?
לדעתי זו הוכחה דיי ברורה שהבעיה עם כושר אינה אידיאולוגית אלא נפשית,
נשלח ב-15/2/2007 13:53
בע"ב
שכחת? - עת להשליך אבנים...
גוונא
השאלה היא לא על המשגיח שלך, אלא על המשגיח שמעליו...
_________________
צבי - (המבינים)
נשלח ב-15/2/2007 13:54
בישיבה הד"לית שאני למדתי בה, לא היתה בושה בכדורגל ביום ששי או בריצה בלילה.
נשלח ב-18/2/2007 02:15
בימים אלו ממש אתם מוזמנים כולכם לטחנות הקמח (ריחיים של יד) לראות את בחורי הישיבות טוחנים חיטים עם גופיות ומסתכלים על השרירים המתנפחים.
תוקן על ידי bneibraky ב- 18/02/2007 2:16:25
נשלח ב-18/2/2007 03:44
מצטרף לדברי גוונא.
יש בציבור החרדי התעלמות - או מחיקה - של הגוף. כמו של הנושא של מכלול החוויות. כמה משקיעים בגיוון חוויתי?
שמתם פעם לב לכך שהלבוש של גברים חרדיים הוא אחיד בטירוף? אני מרגיש שיש כאן איזה שהיא מגמה כוללת (הלבוש הוא דוגמה להמחשה, ולא ממנו אני מוכיח)
איקא
דוקא דברי הרמב"ם כתובים בהלכות דעות פ"ט הי"ט: "ועוד כלל אחר אמרו בבריאת הגוף: כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע, ומעיו רפים--אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק, ואפילו אכל מאכלות הרעים; וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו או מי שמעיו קשים--אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש. ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות, והיא עיקר לכל חולאים."
-----------------------------
לעניין הכתבה שהביא לינקזעצער אינני משוכנע שיש קשר לכך שהציבור החרדי נחות מבחינת כושר גופני ביחס למגזרים אחרים באוכלוסיה. מותם הטראגי של שני בחורי הישיבות בימים האחרונים מראה על כשל חינוכי של החינוך של 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'.
אין צורך להיות רץ מרתון ואין גם צורך לפתח שרירים לגודל על טיבעי כדי לצאת למסע רגלי בנופי ארצינו. מה שצריך זה הדרכה מגיל צעיר איך יוצאים לטיול כמה מים צריך לקחת אילו בגדים, נעליים, כובע צריכים ללבוש וכו'.
ודאי שחוסר פעילות גופנית אינה בריאה אבל להיטפל בזה לבני הישיבות דוקא זו בדיחה. מה עם אנשי העסקים חובקי כורסאות העור המשמינים ללא חת והליכתם היחידה ברגל הינה מהרכב למשרד (אם אין לו חניה תת קרקעית עד המעלית) או יציאה בערב מהרכב ועד אולם האירועים.
ודאי שפעילות נחוצה וברוכה אבל מחצית מהאוכלוסיה אינה נוהג בה. זה לא מצביע על פתרון אלא מחדד את הבעיה. כי לישראלי להנחיל נוהג שאין אחרים נוהגים בו זה כמו לשכנע פיל לכרוע ברך.
אגב. המומחים אומרים כי ההליכה מועילה גם בלא גאוניג משוגע של הינף ידיים מבוהל ומקפצה ברמזור מרגל לרגל.
