במלאת שבעה ללכתו של הרב ניסן בורנשטיין ז"ל
אחר מיטתו של המנהל היקר
הרב ניסן בורנשטיין זצ"ל
מנהל ישיבה ות"ת חפץ חיים
בירושלים
ר' ניסן המנהל
שסבר פניו תמיד צוהל
בכל הליכותיו בנועם התנהל
יש סיבה שללויה ציבור המונים התקהל
מנהל שהביא את החיידר לפריחה
כשבכל שנה ניכרת הצמיחה
לא פירגן לעצמו דקת מנוחה
שאף ל100% בלי שום הנחה
תלמידי החיידר עמדו בראש מעייניו
התייחס אליהם כאילו ילדיו
כל שמותיהם שגורים על שפתיו
ורק טובתם הכריעה את כף החלטותיו.
לא חסך מעצמו שום טירחה, שום לאות,
לכבוד - לא היתה אצלו כלל ניראות.
הכיר כל תלמיד בכזו התמצאות
כך כיוון כל נער לישיבה שמתאימה לו בוודאות.
בענווה ובחן, בלי גינונים של כבוד
לצד הרב'ה הקבוע, שדאג שיעמוד
להעביר את ילדי החיידר "ונשמרתם מאוד"
זה היה אחד מכללי היסוד.
גם המנהל עצמו ,לא פעם לא פעמיים
בשעות הבוקר, ובשעות הצהריים
עם רגשי אבהות כל כך איכפתיים
דאג לבטיחותם והעבירם בשתי ידיים
אם הורה מאחר, מתעכב ללא סיבה
ר' ניסן מחכה עם התלמיד בסביבה
נותן להורה המאחר הרגשה כה טובה
כאילו מקובל להגיע באיחור לאחר שעת העזיבה
מבטל עם ידו , אם מישהו מתנצל
שלא ירגישו לרגע, כאילו מישהו אותו ניצל
ואת זה הזמן הוא מיד מנצל
לשבח את התלמיד שאיתו חיכה בצל.
החיוך התמידי נסוך על פניו
וכך כנראה הפעיל את קסמיו
שמעולם לא היו עבור צרכיו,
לרווחת הישיבה והחיידר עמל כל חייו.
עשה לבדו עבודה של צוות שלם
רק אחרי שחלה, הוכו כולם בהלם
עוד מנהלהגיע, ולעוד אחד נשלם
מנסים לראות איך ערימת המטלות תיעלם
אך לא משתלטים על כמות המשימות
לא ברור איך הרשימות אינן מצטמצמות
עד היום כולן בשקט היו מיושמות
היתכן שר' ניסן צלח את כל היוזמות?!
הכל פעל בשקט מופתי
לכל פרט היה מאוד איכפתי
מה שהדריך אותו היה הפן ההשקפתי
ולפיו פעל באופן שיטתי
באוטובוס השתרך ממקום למישנהו
תראו לי עוד מנהל אחד כמוהו.
ולא משנה מה יחשוב רעהו...
על כספי החיידר חסים, וזהו.
הנסיעה היא זמן יקר מפז לנצל,
ממש לא בשביל שהטלפון יצלצל
לנגן מחובר חוט מתפצל
וניגון של שיעור קודש ממנו מתנגן
.
'כי בחיידר אני עסוק ואין דקת זמן פנויה,
ודווקא לכן זו נסיעה ראויה'
ובלכתך בדרך – כך עוד סוגיה נבנתה
ןמשמעות נוספת חשובה לנסיעה היוותה
אך הלימוד בדרך לא היה בלעדי
כל בקר השכים , בבית היה ער יחידי
להספיק לימוד מתוק טרם התפילה כמו יהודי
להתפלל על כל ילד באופן יסודי.
אחרי שבדק מה צורך צאצאיו
כל אחד באופן מדוייק לפי צרכיו
ביקש והעתיר על העניין מכל הבטיו
כשהכל פרוס באופן ברור מול אלוקיו.
בתפילת ותיקין היה מתפלל קבוע
וכשהתחיל יום לימודים – הוא כבר היה שקוע
עוד עמוד, עוד יתד לתקוע
שיהיו המוסדות חזקים כעץ נטוע
אין מילים לתאר את הבור שנפער
את האבל העמוק, את גודל הצער
השאיר את כולנו כערער במדבר
ושמא, כאדם שהולך לאיבוד ביער
נשגר לרעייתו , ולילדיו החשובים
כמו גם לצוות החיידר ולתלמידיו שהשאיר כיתומים
לסביבתו, לשכניו, ולכל מכריו
שימשיך לפעול מלמעלה בעדם לפחות כמו בחייו
ויבולע המוות לנצח
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים
נשלח מהאנדרואיד שלי
