מה באמת עומד מאחורי האסטרטגייה של חסידות גור במלחמה נגד קהילת פני מנחם

שום דבר לא עומד שם, אין אסטרטגיה בכלל

אדם אחד שעיקר התמחותו וגדולתו היא במזיגת כוסיות יין בכמויות ענק, נעלב נורא. ודרש לטפל בנושא בצורה הזו.

מה באמת עומד מאחורי האסטרטגייה של חסידות גור במלחמה נגד קהילת פני מנחם
אם לא היו רודפים את ר שאול בירמיהו היו מחפשים צענטער 

לא מאחורי כל דבר עומד היגיון

שטויות.
הם לא צריכים לשכור יחצנים ולא שום דבר.
הדעה של הציבור אף פעם לא הייתה רלוונטית במגזר החרדי.
זו לא חברה דמוקרטית.
יש הנהגה והיררכיה והיא מחליטה לכולם מה לעשות.
ולהנהגה החרדית ממש לא מפריע שכמה עשרות חסידים חטפו מכות רצח בשבת.
אגלה לכם בסוד שחלקם אפילו מרוצים מזה, כי לדעתם זה מחזק ומעצים את הכוח של המנהיגים.
ולכן, לא צפוי שום שינוי.
האלימות הטרור והכפייה יימשכו. וההמון ימשיכו לשלשל פתקי ג' בקלפי.

בגדול, עד לפני כשנתיים בערך, נכון הוא מה שכותבים לעיל אומרים, כי לחסידי גור מעולם לא עניינה אותם דעת הציבור.

אבל בשנים האחרונות, עינינו רואות מגמה הפוכה. מעמדי מבחנים, גדולים ליטאים, גדולים ספרדים, עשירים ממדרגה נמוכה מתכבדים. הכל הכל כדי לפרסם וליחצ"ן את הרבי ותלמידיו. השקעת ממון השקעת פרסום והשקעה חזקה עבור דעת הקהל.

ממש שבוע שעבר, כשהרבי היה בערד, וראינו את התמונות במקומות חסידיו בדרום, בקריית גת, כאשר בכל מקום בואו המקומות צפופים. והחלנו באמת לראות בו משהו מהמם ועילאי.

אך הכעס הורג את הכל. בואו לא ניתמם, אנחנו מכירים את זה מעצמינו, מהורינו, ממשפחתנו, מסביבתנו. כאשר מוציאים את האדם מהכלים, הוא מסוגל לעשות הכל הכל. ואכן סיפור של סנדק שבייש את האדמו"ר בצורה מחפירה, הוציאה כנראה את הרבי מהכלים, בפרט לפי השמועות והתיעודים שהוא אכן התנהג בצורה יוצאת דופן גם לעצמו ולהרגליו. ודיבר על כך שצריך להגיב משהו משהו שלא היה אף פעם.


מכאן הדרך קצרה.


לדעתי, כמו כל הכועס, הרי כאשר "חמת המלך שככה" הם אכן אוכלים את הכובע. לפני כמה שעות עברתי באיזור גורי, וראיתי באמת שפניהם מפוחדות, הם מביטות בי באי נעימות מופגן. פשוט ריחמתי על הצדיקים והרכרוכים שביניהם. גחמה של כמה אנשי העסקונה הביאה אתם אחורנית שלושים שנה. כבר לא צריך להביא תמונת מנחם פרוש בבית חולים. המצלמות והתיעודים באמת מחפירים ומביישים אותם.


בור כרו ויחפרוהו. וה' ירחם. 

אענה לך במעשה שהיה
לפני שנים רבות במצרים עלתה באחת הימים צפרדע גדולה מהנילוס, ראה אותה מצרי, לא בא לו בטוב הצפרדע, נתן לה מכה במקל, כתגובה הוציאה הצפרדע מפיה נחיל של צפרדעים, המצרי וכמה חביריו לא אהבו את מה שהצפרדע עשתה, ומכעס הצטרפו למקהלת המכים, ועל כל הכאה הצפרדע מוציאה עוד ועוד נחילי צפרדעים, והמצרים כועסים יותר, והצפרדע מגבירה אף היא את הקצב...

נשאלת השאלה, כשראו המצרים במכה הראשונה והשניה מה קורה כשמרביצים לצפרדע, למה לא הניחו לה, הרי המצב מחמיר יותר ויותר עם כל מכה נוספת?
התשובה היא, כשבנאדם כועס ויוצא משליטה, אין יותר הגיון, הוא מוכן לפגוע בעצמו העיקר לנקום