בדיוק היום לימדתי את תלמידיי את השיחה המאלפת של הגרי"ד על הספר והסייף (השיחה נמצאת ב"חמש דרשות", כמובן שלא גיליתי להם שזה מתורת הגרי"ד..). גור משתמשים המון בסייף ובלי קשר הם מאוד מנותקים מהספר. התפיסה העקרונית שהנחיל הבית ישראל, לפחות ממה שמכירים בחוץ, מאוד עוסקת ב"אריין ארויס"; אין קדושה, אין אהבה, אין שמחה. יש מה שצריך לעשות, עושים וממשיכים (שיטת הסלאמי בלע"ז). ככה קשה מאוד להשתמש בספר ככלי - הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, ולא פלא שהיום אנחנו מכירים חסידות ענקית עם עשרות אלפי שאהידים שיעשו הכל עבור אדם שהם אפילו לא יזהו פסקול שלו... אז ברור שלטווח הקרוב, הסייף הוא כלי מצוין. הוא מיישר מאוד מהר את הקווים, הוא לא מאפשר חריגות, הוא פועל במהירות ויעילות ומונע סטיות קטנות (שמפחידות בעיקר את השתלטנים ומצומצמי השכל). מאידך, לסייף יש תוכלת חיים קצרה, כי לא תמיד המנהיג הספציפי (משפחת לב שמחה, לצורך העניין) יהיה יותר חזק מאחרים. בעיה נוספת וגדולה יותר, זה שלסייף יש גבול גיאוגרפי-תרבותי. משמעות הדבר, שכמה שגור יילחמו נגד ר' שאול, אף אחד לא מבטיח להם שלא תהיינה זליגות קטנות לחסידויות חזקות או קטנות, באופן שלא יאפשר כזו מלחמה. לפחות אני משער שעם כל העוצמה של גור שבסופו של דבר נענתה בקול ענות חלושה (וזו תעודת עניות מכפירה למגזר החרדי), המלחמה הזו תיצור הרבה מרמור אצל הפרטים והתוצאה תהיה שיהיו הרבה זליגות קטנות וכשהעסק ירקיב מבפנים אז החזקים יאכלו אותו, ואז כבר לא תהיה אפילו עוצמה של סייף. אבל בכל מקרה אני מאמין שזה לא יהיה ביום או בחודש, ויתכן שזה לא יקרה בחיי הפריץ הנוכחי.
תוקן על ידי הדיבוק ב- 01/06/2022 21:43:32
 |
|
|
