פוסט קצר

אתם יודעים, בשבוע האחרון המצב שלי היה על הפנים.
הפסיכיאטר הוסיף לי במינון של הלמיקטל, מה שהביא אותי לראיה מרובעת, טשטוש בראייה, רעד בידיים, נפילות, סחרחורות ועיוות שרירים בגוף. לקחתי את המינון המלא ביום ראשון, וביום רביעי הופיעו התופעות המקסימות האלה לראשונה. הקלטתי לפסיכיאטר מה קורה לי, יען כי לא יכולתי להקליד מחמת הטשטוש והרעד, אחרי כמה שעות הוא אמר לי לרדת ב 50 מ"ג. צעקתי עליו שאני אמות לפני שאספיק להוריד את כל המינון, אז הוא איפשר לי להוריד מאה מ"ג. ואז, במקביל, התחלתי להזריק סקסנדה ואז הופיעו גם בחילות בנוסף לכל החגיגה. במוצ"ש קיבלתי אישור להוריד בעוד 50 מ"ג, וביום רביעי אוריד עוד 50 ואז, אני מאמינה שהמינון הנמוך שיישאר עד שאפסיק לחלוטין כבר לא ישגע אותי.
נותרה הסקסנדה. אני לא מתכוונת לוותר עליה, היא הסיכוי האחרון שלי לפני ניתוח, מה שממש לא בא לי לעשות. אבל איזה צרות שהיא עושה..... בחילות מכאן ועד להודעה חדשה.
אני מרגישה כמו בהריון
אז חשבתי על פתרון של זופראן. אבל זופראן הוא אנטיגוניסט של סרוטונין וחומר שמאפס עוד תרופה שאני לוקחת ליציבות.
לפראמין אני אלרגית
אני אנסה בונז'סטה.
אבל לא לשם כך התכנסנו היום.
מה שרציתי להגיד זה, שמיום רביעי אני במיטה, לא מסוגלת לקרוא, לא לראות סרט... אתמול הראיה שלי הפכה לכפולה ממרובעת, אז ניסיתי להגיב פה ושם.
אבל השבוע הזה הוא בסימן חוסר אונים. בעלי מכין אוכל, מאכיל אותי, מקלח אותי, מלביש, נותן לי יד כשאני הולכת לשירותים, מסדר את הבית, מכין אוכל לילדים, יושב איתם, אין כביסה בארונות, יש המון כלים על השיש (הוא משתדל לשטוף את הלכלוך שלא יבואו זבובים). ואני שוכבת בבטלה מוחלטת במיטה, צורחת מדי פעם פקודות.
אבל עכשיו נפל לי אסימון גדול. כל התקופה האחרונה שאמרתי שאני לא מתפקדת, שאני דפוקה, שאני אפילו לא מסוגלת לסיים סמסטר כמו שצריך כי נמחק לי המוח כל כמה דקות, בעצם אני עושה הרבה מאד. אני שוטפת כלים, מנקה, מבשלת, יושבת עם הילדים, מקפלת כביסה, מקדישה המון זמן לכל ילד לשמוע מה יש לו לומר. חשבתי שזה "רק" אבל בעצם זה הרבה מאוד.
ואני גאה בעצמי!

הזריקה מיועדת לאנשים על סף סכרת ולבעלי משקל עודף שניסו את כל האופציות וכל הדיאטות עם השמות המפוחלצים כמו לורן או דאעש ולא עלה בידם לרדת במשקל. בד"כ זה בגלל תרופות אנטי פסיכוטיות שנוטלים כמו דפלפט, זיפרקסה, סרקוול ועוד כהנה וכהנה.

אגב, רציף, איך מתקנים משהו שכתבתי ואני לא רוצה שיופיע?

לא הבנתי. תסביר לי מחר, ובינתיים תמחק את כל השרשורים שלך שמוזכר בהם ד"ר פרוכטר.

באמת ניחנת ביכולות כתיבה לא רגילים, ולמרות המצב הנפשי את משתדלת להיות אמא קשובה לילדים וכואב לך שהבית לא מתפקד כפי שאת שואפת, אין את זה לכל אחת תהי גאה בעצמך, בחיי הכרתי מספר מקרים של בני אדם עם בעיות נפשיות מורכבות, 2 מתוכם עסקו ביותר בקיום שיחה יומית עם אלהים למשך 5 דקות ביום והוסיפו קריאת תהילים יומי , החליפו את המזוזות למהודרות ועסקו יותר בתפילה , הם היום בריאים בנפשם , מתפקדים כאדם רגיל לכל עניין , תנסי , לא תפסדי , מומלץ כי תשימי עליך מזוזה מהודרת קטנה , כתב הארי זל, עטוף בנילון ועור שיהיה 2 כיסויים , שיהיה עליך תמיד לתוספת שמירה. בהצלחה

תודה, ברשלום, אבל אני לא מאמינה בעניינים האלה של המזוזות וזה... שלחתי אותן לבדיקה לפני שנתיים והן מצויינות, אני לא מתכוונת להתעסק בהן בקרוב. מה שכן, מנסיון העבר וההווה תמיד שיחה עם הקב"ה עוזרת. לא צריך להקדיש לה זמן. ההיפך בזורם של החיים אבא תעזור לי פה, אבא למה שם, אבא תוציא אותי מכאן. וכן, אני קוראת זוהר שרב אמר לי שיש בזה להפוך דינים אבל מה שאני לא מבינה אז לדלג. וזה, כמו שם הפירוש שלו, מתוק מדבש!