שאלה ותשובה כנים

*שאלה 161:* 📣 *שלום* ❕ אנחנו משפחה דוסית *ויש לי בן בן 15 שצופה בתכנים לא ראויים*(פורנו). כמובן שהוא לא סיפר לנו אלא זה נודע לנו לאחר שהעיפו אותו מהישיבה. אנחנו זוג שמתעסק בכל הנושא הזה עם זוגות . חייבת לציין שכשראינו לראשונה במחשב בהיסטוריה חיפוש מעין זה מיד דברנו איתו והסברנו לו מה עובר עליו ועל הגוף שלו ושלחנו אותו למישהו שמומחה בנושא אמרנו לו שאנחנו איתו וכאן בשבילו לעזור לו. *יש לנו סינון בבית אבל הוא מצא דרכים לראות את התכנים האלו* ולצערי יש לו גם נטייה להתמכרות(הוא מכור לסוכר ברמה קשה) *אשמח אם תוכלו לעזור לי.* *תודה רבה*❕ *תשובה: 3.5 דקות ⏰* *שלום.* השאלה שלכם פגשה אותי במקום אישי. האם אנחנו, אנשי המקצוע, המטפלים, מדריכי המיניות הבריאה, יודעים לעבוד עם המשפחה שלנו באופן עליו אנחנו ממליצים❔ אני חש בתוכי שתי תנועות הפוכות – האחת, במובנים רבים יש כאן היבטים של 'דוגמה אישית', אני מנסה לייצר שיח בסביבתי החיצונית והמשפחתית, ולכן ברור שאני מקיים את מה שאני מציע לאחרים. מצד שני, אני חש פעמים רבות גם מצב הפוך. בדומה למחקרים שמראים שרופאים מקבלים החלטות גרועות כשהם צריכים לטפל בבני משפחה, אני חש שדווקא ידיעת המחירים, ההשלכות, התסבוכות והמצוקות, 'שורטים' את נפשי ומקשים עלי להתמודד עם סביבתי הקרובה. לעתים דווקא שם, אני מתוח, לחוץ, פועל באופן נמהר, ומדמיין שכל 'חום' הוא 'סרטן' (בהשאלה מהתחום הרפואי). אז קודם כל, אתם לא לבד, ואני מזדהה עם המועקה ברמה האישית. דבר שני, *בגלל שאתם 'אנשי טיפול', אני פונה אליכם מתוך התבוננות טיפולית* (ומתוך תקווה שהדבר יתרום גם לאחרים). מבין השורות של שאלתכם, נדמה שציפיתם שהילד שלכם לא יראה או לא ירצה לצפות בתכנים פורנוגרפיים. *ציפייה זו בעיני עולה על מוקש הפער בין 'הנורמלי' ל'נורמטיבי'* הנורמלי, הוא הדבר ששכיח, שהרבה עושים, שסביר לעשות. הנורמטיבי – הוא הערכי, הדבר שראוי לעשות, שנכון לעשות. *לדוגמה:* נורמלי לאכול יותר מדי בקידוש בשבת, אבל אולי כשאנחנו בגיל חמישים זה כבר משהו שצריך להופכו ל'לא נורמטיבי', (למשל: להגדיר שאין קיגלים ודג מלוח בקידוש, אלא רק סלטים, כי בעצם אף אחד מאיתנו לא צריך את זה). או למשל: נורמלי היום לצפות ביותר מדי סדרות, אבל יכול להיות שזה לא נורמטיבי (אנחנו חושבים שזה נורמה גרועה, וצריך להפסיק אותה, גם אם אנחנו בעצמנו עושים את זה). ניקח דוגמה גם מהתחום הפסיכולוגי: 'נורמלי' להיות בחרדה כשהילד הולך לצבא, זה סביר והרבה מרגישות ככה. אבל לא בטוח שאנחנו רוצים לשנות את זה מבחינה נורמטיבית (ולהפסיק לעודד גיוס לקרבי), אז החרדה סביב הגיוס היא בעצם 'חרדה סבירה' או במילים פסיכולוגיות: חרדה 'בריאה=נורמלית'. עכשיו, בנושא החינוך למיניות 'בריאה' יש לנו בעיה. אנחנו מנסים להפוך את 'הנורמטיבי' ל'נורמלי'. זאת אומרת, יש לנו נטייה לקחת 'ערך נורמטיבי' (שמיניות תהיה תוצאה של קשר, ודיבור, וחיבור לגוף, והדדיות נלהבת, וכולי וכולי; שהיא תהיה כלי לקשר, ולעונג מיטיב לצורך העניין), ולהופכו ל'נורמלי', מתוך אשליה (לדעתי) שהוא הדבר 'השכיח', הסביר, שעומד בבסיס טבעו של האדם. הבעיה בתביעה הזו אינה רק בכך שאנחנו מחליפים את המילה 'טוב' במילה 'בריא' (חילוף מערבי – חילוני שהרבה נזקים בצידו, לעניות דעתי), אלא גם בכך שאנחנו מסמנים אחוז ניכר מהאנשים שאינם פועלים בהתאם להגדרות 'הבריאות' שלנו (לערך) כ'לא בריאים' – 'כחולים' במילים פשוטות יותר: דווקא כאנשי טיפול וחינוך, אנחנו עשויים באמצעות המשוואה טוב = בריא, ליפול במוקש הבא: ילד בן 15 רואה פורנוגרפיה = ילד שיש לו מיניות 'חולה' = הוא צריך טיפול/חינוך בהול. ולחילופין: 'מטבעו' הוא 'בריא' אז בטוח יש 'משהו רע' שהרס לו, ואז נחפש 'שטן' (ההתמכרות, עולם המדיה, המסכים, החברים שלו) וננסה לנתק בינו לבין 'השטן' הזה באופן הכי מהיר שיש. אני חש שחובה לחזור ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב, *שהפרויקט של 'חינוך מיני' ו'מיניות' הוא פרויקט ערכי. לא פרויקט רפואי-בריאותי.* המשמעות של זה, היא שמדובר ביעד לחתור עליו, בפרויקט חיים של התפתחות, התמסרות, הקרבה, ויצירה. והפרויקט הזה מתחיל בגיל ההתבגרות ונגמר בקבר. קולגה שלי (נעם פרינס) אוהב לנסח את זה ככה: הוא ישאל את בן ה15, 'בן כמה אתה מבחינת ההתפתחות המינית', ומיד יענה 'אתה בן שנתיים או שלוש' (נניח מהתבגרותו החלה בגיל 12-13), ומיד ימשיך : למה לצפות שתדע להתמודד עם כל זה בצורה נכונה ומיטיבה❔ אתה צריך ללמוד...ללכת, לרוץ, לדבר...' ואני אוסיף, שהלמידה כאן אינה רק 'למידת תוכן' כפי שסבורים מחנכי המיניות למיניהם. הלמידה היא למידה דינאמית של היכולת 'להכניס' את הדחף, על היבטיו השונים, אל תוך 'העצמי': *להיות מסוגל לקבל אותו כחלק ממני, כביטוי שלי, וכמשהו שמתקיים בי ואינו סותר את נפשי ונשמתי.* (ואחר כך, גם להעלות ממנו ניצוצות, ולתעלו לקשר, לזוגיות, לקדושה, ליצירה וכן הלאה). ועוד אוסיף ואציין את מה שכולנו לומדים על בשרנו: הורות היא לא מירוץ שליחים, לא מתחילים מאיפה שאני 'סיימתי', אלא יותר כמו גירסה משופרת (אמן על הילדים), של הנתיב בו צעדתי. הם מתחילים מאיפה שהתחלתי, וצריכים להתפתח. על כן אני יכול להשתמש בניסיון חיי כדי לעזור להם, אך אני אתקשה לסייע להם 'לדלג' על שלבים תפיסות אלה מאפשרת אוויר לנשימה, לתהליך אותו אני מרגיש שאתם צריכים לעשות עם הילד שלכם. *נחזור אל השאלה*: 🔸 קודם כל, לנשום. כמעט כל החברים שלכם שאתם מעריכים שהם גברים וחלק מנשותיהם, נצרבו בהתמודדות עם הפורנו, ובסך הכל 'הם בסדר' (הנורמלי, בסך הכל, נשאר נורמלי). 🔸 דבר שני, *ערכים לא מקנים על ידי חרדה, אלא על ידי הכוונה, הדגמה, ושאיפה* , מיניות 'מיטיבה' (לא 'בריאה' כמו שאמרנו, כי אין 'בריאות' בעולם כלל) היא ערך שצריך לשאוף אליו, לנסות לחתור להגשמתו ולהתפתח מכוחו ולאורו. יש לילד שלכם בהחלט לאן להתפתח בתחום הזה, אך הוא רק בן שנתיים. חמלה לא תזיק, אך בעיקר נדרשת תקווה, תקווה ואמון ביכולתו לשאת את התקופה הזו ולצאת 'מחוזק לעולם'. 🔸 דבר שלישי, נדמה לי שיש צורך באופן כלשהו להפוך את השיחה על הנושאים אלה למשהו מעט יותר מאוורר בבית. יכול להיות, אגב, שזה יעזור גם לזוגות שאתם עובדים איתם, להפוך את העניין למשהו מעט פחות טראומטי. ודבר רביעי ואחרון, *שווה להתקדם בתחום 'הכלים'* ולבחון כיצד יש ביכולתכם לסייע לו. ממליץ על אתר האינטרנט fortify באנגלית כמקור לטכניקות טיפוליות, ספר 'הסטורי שלי' כמקור לשיטות אימוניות, ועוד מספר ספרים של משיבים שונים באתר כמקור להקשר רוחני-אמוני-תורני (למשל: ספריו של הרב ליאור לביא). *נועם לב,* פסיכולוג קליני === *להצטרפות לקבוצת 'הורים חזקים ברשת':* https://bit.ly/horim-chazakim = *לשליחת שאלה אנונימית:* https://forms.gle/VS9knk5pNCTM5sD79 *מבית ארגון 'לוקחים אחריות'* לכלל מיזמי הארגון: http://new.mmb.org.il/wp/lp/