חדרי הורים של ליטאים

האט אזוי, עכשיו אני מתחיל להבין, בכדי לצאת מחשש כל דהו של "ארי דורס ואוכל" (שזה מצוי רק אצל עמי הארץ כמבואר בפסחים דך מט ע"ב) אז צריך לחבר את המיטות למשך שבועיים שלמים ביום ובלילה, 

תדונו אותי לכף זכות שעל כזה "סבורא" לא חשבתי, 

אכן, ארי דורס מצוי אצל עמי הארץ שמתנהגים עם נשותיהם בניגוד להלכה

ועל מש"כ מע"כ שהליטאים מצויים יותר בבתי ההוראה הנה זה אפשר לברר אצל מורי הוראה מובהקים כגון ר' משה שאול קליין ור' יעקב מאיר שטרן ור' מאיר סירוטה ועוד, אבל ממה שראיתי מנסיון, לעומת השואל הממוצע שרוצה לשמוע פסק הלכה והולך הלאה, הרי שהליטאי מהכולל בא להטריל, מה הדין של כך וכך, וכשהוא מקבל תשובה, אז הוא מתחיל 'אבל החזו"א פוסק אחרת', עכשיו לך תסביר לו שילך לחזו"א ויעזוב את הרב לנפשו, 

בעיני ראיתי לפני שנים שאברך ליטאי בא למרן הגר"ש ואזנר זי"ע  בבית מדרשו בשאלה כל שהיא, שאפילו לא שמעתי את תוכנה, אבל כשהתחיל להיות מעניין, הטיתי אוזן, הרב ואזנר פסק את פסקו, ואז שאל האברך "אבל ר' משה פיינשטיין היקל בזה" ותשובת הרב ואזנר היתה " אני יכול ללמד זכות על ר' משה שכך פסק, אבל כך וכך היא הכרעת ההלכה למעשה' 
שמעתי פעם מאחד ממנהלי הסמינרים במיגזר הליטאי שבצעירותו הוא נכנס להגר"ש ואזנר לשאול שאלה אודות סוכה שעשה שהתעורר לו ספק על כשרותה, והימים ימי הלחץ של ערבי חג, והרב ואזנר פסק לו שכשר, ואז הקשה אותו מנהל/אברך דאז, אבל איך זה מסתדר עם שיטת הר"ן בפ"א דסוכה, והרב ואזנר הראה לו את הדלת ואמר לו זייט מוחל, הצלחה, 
בשו"ת בכתב זה אחרת, שאז הרב בוחר למי לענות ולמה להתייחס, 

מעניין, שבכל הנוגע לענייני תאוות נשים בשפה עממית, ובשפה תורנית: השקעה בקשר הזוגי - הליטאים נהנים ברשמי מכל המנעמים והחסידים פחות נהנים מכך באופן הרשמי (כי באופן לא רשמי, כמחצית מן החסידים גם נוהגים כמנהג ליטאים. אל דאגה...)

ואילו בכל הנוגע לענייני תאוות ממון בשפה עממית, ובשפה תורנית: אחריות לחיים והעיסוק בפרנסה - החסידים נהנים ברשמי מכל המנעמים, עוזבים את הכוללים בגילים צעירים, ומעמיסים את השוק הישראלי בעובדי כפיים, בעובדי הייטק, ובמלאכות לא מכבדות, ומזניחים (מעט) את עמל התורה. ואילו הליטאים, בחינוך הרשמי, מטיפים להישאר במסגרת תורנית עד מאה ועשרים, ולמעלה ממחציתם אכן עושים כן בדביקות ובנאמנות. כשבני ביתם מסתפקים במועט, והם לובשים בצורה מאוד מינימלית, אין להם בביתם לא ארונות מפוארים, לא ויטרינות, לא מכוניות לא חופשים ולא מלונות. הם לגמרי פרושים מהעוה"ז.

רק המודרנים משני המגזרים, נהנים משני העולמות גם יחד...  אך על הדרך כנראה מזניחים את ההשקעה למען עולם הבא... וכותבי הפורום מהמגזר הזה יעידו, כשהם מגלים את 'תובנות' החיים 'וסדר העדיפויות' מאשכול לאשכול.

אבל מעודי אני תמה, על העניין הנ"ל, מדוע החסידים נוהגים כך, וכמובן לא בגלל שהם דבקים בהקב"ה, כי הרי רובם עובדים ויגיעי כפיים, ואינם עובדי השי"ת קונבציונליים, שמתפללים שעה ארוכה בדביקות כמו זקניהם, כך שהם מונחים שתי רגליים בעולם הזה, וגם בתיהם ורהיטיהם מושקעים בהתאם. וכן מלבושיהם ומלבושי בני ביתם. ואילו הליטאים בני התורה מנוזרים מכל זה. ומואסים בכל זה. ואילו בענייני אישות מתהפכים היוצרות.
כנראה איפוא, שאדם מן השורה, לא יכול להתנזר משתי התאוות הבסיסיות של החיים על פני האדמה, דו"ק והבן.

יש מי שנזהר מלשה"ר ועל כן מגרש בצעקות כל מי שמנסה לדבר איתו (יש גם מי שמאוד חשוב לו התעלות בקרי"ש ותפילה ולכן מתכונן, ישן, טובל במקווה וקורא מאמרי חסידות עד שעובר זמן קרי"ש ותפילה). הקשר הזוגי חשוב לשני הצדדים אבל הוא יותר נצרך ובסיסי לנשים (הן חשות בחסרונו גם בלי שהתרגלו אליו בניגוד לגברים שיכולים להסתפק במפגש המיני בלבד לאורך זמן), מי שמחליט לספק את עצמו ולוותר על הקשר עם אשתו רוצה להתעלות על חשבון אחרים. חלק מהנהגות החסידים מנוגדות להלכה ורובן לרוח ההלכה כלומר מונעות קשר כפי שנראה רצוי בגמרא ובפוסקים

תוקן על ידי A_Smithee ב- 19/08/2022 17:03:52

יוחנן
המוטו העיקרי של החסידים הוא לשים את מרכז משקל הכובד על העיקר שבעיקרים, על יסוד היסודות של החסידות, והוא טהרת העינים והמחשבה, כשהיסוד הזה נקי וטהור, אין בעיה שתצא לעבוד, שתחיה ברווח ובכבוד, ושלא תשב ותלמד כל היום אם אתה זקוק לעבודה, וכך תמצא גם זקנים בעלי חסידות העוסקים במלאכת כפים
(יצויין שעדיין ישנם חסידויות שעוסקים גם בשמירת תאוות האכילה)
חשבתי שאתה חסיד

הדיבוק
כדאי שתדע כמה גדול הקושי של החסידים להתמיד בעניני הקדושה, שהוא היפך לגמרי מטבע האדם
ישנם חבורות, וראשי חבורות, העוזרים בכל כוחם לחסידים שמוסרים את נפשם ואת חיי העולם הזה שלהם כפשוטו בנושא קדושה.
זה בכלל לא בא בקלות, ונראה שאין לך צל של מושג מה עובר על חסיד הנלחם על שמירת עיניו, אף אחד לא נולד ככה, וחסיד שמחליט שלא לשבת מאחורי אשה ולזון את עיניו, זוהי גבורה!
(לא להעיף את האשה מקדמת האוטובוס, אלא ההחלטה לא לשבת מאחוריה)
חסיד שהולך מביתו לבית הכנסת, ומוריד את משקפיו כדי לא לראות נשים בדרך, זוהי גבורה
לשבת וללמוד זה דבר מאוד חשוב, אבל מבלי להפחית בחשיבות, אין שם מלחמה נגד הטבע, ועל זה אמרתי שמגיע כאן קצת כבוד לחסידים הנלחמים בעצמם ובטבע שלהם, כדי לזכות בקצת יותר קדושה, כדי להיות יותר טפח מעל הקרקע, ולהרגיש יותר קירבה לקדוש ברוך הוא.

לא הייתי נדרש לנושא הכבוד שלהם, כי הם לא חיים בשביל הכבוד הזה
אבל מכיוון וההתייחסות כאן היתה מבזה, יש לציין כמשקל נגד את מסירות הנפש של מגזר זה, ואני מדבר כאן על חסידים אמיתיים שאכן שומרים על קדושתם, ולא על "חסידים" במרכאות, עליהם רמז יוחנןש.

המילים בזמירות שבת שחיברם האריז"ל הק', כל מילה שם מושתתת על פי הקבלה, לא קוראים אותם במובנם כפשוטו, וידוע כמה חמור מי שקורא שיר השירים כפשוטו.