בבעלז מתחרטים על שרמסו שנים הלכה מפורשת (תק"ס) וקפידה בירושלים מזה דורות

כי אנחנו יודעים שזה הומצא! מאד פשוט. וזה שקהילות ישראל נהגו כך בכוח הזרוע זה עצוב. כמו שאם גזירת האוטובוסים הייתה מצליחה היו אומרים בעוד מאה שנה ש"קהילות ישראל קבלו על עצמן" כשאנו יודעים טוב מאד שלא מיניה ואולי קצת מקצתיה...

מי שהזכיר את ירושלים של מעלה התכוון בוודאי לספריו של הסופר
הרמאי והשקרן מענדל גרליץ
(ש'זכה' פעם שיגזרו את זקנו כמחאה על תעלוליו), 
שלא התבייש לקחת תמונות מאשר השיגה ידו, של ארחי פרחי,
והדביק להם זהות של גדולי ישראל. על 'סיפוריו' ועל 'בדיותיו' אי אפשר לסמוך 
ואפילו  דברי תורה שמסר, עיוות וקלקל ככל אשר מצאה ידו. 

לא יאומן באיזו קלות יושב אדם בביתו ומוציא כך שם רע לאנשים על שמם המלא בלי דין וחשבון

ידוע לי אישית שמרן הגרש"ז מאד הקפיד על תקנה זו. הוא הסביר שהותרו התופים לא בגלל שזה כלי אחד, אלא בגלל שזה לא כלי שיר ולכן אין בסיס לטענה שאורגן זה רק כלי אחד.
מצד שני, ידוע על רבנים שאחזו שבירושלים שמחוץ לחומות אין איסור וכדומה.

המודעה הבעלזאית יש בה ("לכאורה") תרמית לא פעם ראשונה.

מוצג שהדיינים - על דעת עצמם - תיקנו מה שתיקנו והאדמו"ר הצטרף אליהם.
לפי הדינמיקה בחסידויות האלה, המציאות כפי הנראה ההיפך הגמור. הרבי החליט, והרבנים הם החותמת גומי, החותמת הרשמית.

כנ"ל בעוד חסידויות

מעניין האם גם לגבי ההצטרפות לממ"ח יתכנסו הבית דין שלהם וידונו בכל התקנות והחרמות שנהגו בירושלים מתקופת המהרי"ל דיסקין ואילך, או שלזה יש מסלול עוקף בד"ץ, יתכן ור' אהרון מרדכי שיחי' מחזיק בפסקת התגברות,