פני הרפורמה

"הד' בא לשייך  עלובתא= עלוב ,העלוב-   דעלובתא= של העלוב  או של העלובה"
 
כך אתה כתבת.
אתה אמרת שהפרוש הוא בן העלובה.
ונניח שזה בן העלוב - מה הקשר בין עלוב לאלים?עלוב פרושו מסכן.,ולא אלים.
ואיפה כתוב שיצחק ברח? כתוב "מכיון שבא."לאחר העקדה ,לפי מדרש זה,בא לספר לאימו.

והייתי מוסיפה:"אמור לי איזה מדרש את/ה מחפש/ת ואומר לך מי את/ה"
יש כל כך הרבה מדרשים המדברים על צאת נשמתה של שרה ,לבחור דווקא את המדרש הזה,אומר דרשני.(אם כי גם בו לא מצאתי אמירה קשה)
ולגבי אמפתיה נחליף אותה במילה כבוד.
קצת כבוד לאמא.

לחפש את הטוב ולא את הרע.
כל שנותיה של שרה שווין לטובה.
הכתוב אומר :"כל מה שתאמר לך שרה שמע בקולה"שרה היתה נביאה גדולה מאברהם.
מי אמר זאת?לא המדרש.
הקדוש ברוך הוא אמר זאת.
ואחרי עקדת יצחק מה אמר הקב"ה לאברהם?
איך אפשר להתעלם מפסוקים מפורשים?
 איך אפשר לפרש נגד רוח הדברים בתורה?

אביא כאן התייחסות לדוגמא של הרבנית טל רחמני לאותו נושא.
באהבה ובאמונה.
תקראו ותבינו את ההבדל.

http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=7337

טל רחמני
זוגות ב"בראשית" (א)
אברהם ושרה
אברם מגיע לארץ ישראל ונוטה אוהל. איזה אוהל? יש שתי תשובות במילה אחת: כתוב "אהלה" (שלה) ומנוקד אהלו (שלו). וכי כל כך צפוף בתורה שאי אפשר להוסיף עוד מילה ולכתוב את שניהם? אלא, שאצל אברהם שניהם אחד. באותה תקופה, החיים הנשיים התבטאו במרחב מחיה ייחודי. מצאנו אוהל לשרה (גם אוהל בלהה ואוהל לאה במעשה ראובן). ואף על פי כן בתודעתו של אברם אין שום חילוק. "אשתו כגופו".

רש"י כותב: "בתחילה נטע את אוהל אשתו ואחר כך את שלו". בפועל, צריך לבנות אוהל אחר אוהל, ואברם ברגישותו מקדים את צרכי אשתו. אבל אם שני האוהלים מופיעים באותה מילה, מניין לרש"י איזה הוקדם? אולי נאמר שתמיד כותבים ואחר כך קוראים את הכתוב. וכיוון שכאן ה'כתיב' הוא "אהלה" וה'קרי' – "אהלו" סימן ששלה קדם.

כשאברם יורד עם שרה למצרים הוא מבין שיופיה יכול לגרום לסכנה. יש לו הצעה: "אמרי נא אחותי את" – הצעה שלכאורה פותרת את הבעיה שלו אך לא את שלה. בקריאה חפוזה נראה לנו שאברם מוכן להסכים עם כך ששרה תילקח לאיש זר, תמורת בטחונו האישי. בקריאה שניה, נוכל לראות זאת אחרת. אברם יקבל הצעות שידוך לאחותו היפה, הוא יברר, יתלבט, יחכה לנדוניה גדולה עוד יותר, ימשוך זמן, ובינתיים כבר אפשר יהיה לעזוב את מצרים (ע"פ ספורנו). אמנם המצב הסתבך, כי המלך רצה את שרה, ואת המלך אי אפשר לדחות בתירוצים. אך התוצאה הקשה לא קרתה בגלל התכנית של אברם, אלא על אף התכנית שלו. מבחן התוצאה אינו הדרך היחידה לבדוק מהלכים. ואכן, כשאברם חוזר ממצרים שוב מוזכר "אהלה". אותה דבקות שהיתה ביניהם לא נפגמה.

אפשר להקשות על הכיוון שהבאנו מלשון הפסוק "למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך". לכאורה, אברם בפירוש מתבטא כמי שחושב על עצמו. גם בפרשיה מאוחרת יותר עולה קושיה דומה. שרי מבקשת מאברם לקחת אשה שניה, ולא מנמקת זאת בטובתו, כי שיהיה לו בן, אלא בטובתה: "אולי איבנה ממנה". פתרון שתי הקושיות הוא אחד: אברם רוצה משהו, ויודע שהדבר שהכי ישכנע את שרה להסכים, והא שזה יהיה לטובתו. שרי יודעת שאין נימוק חזק יותר עבור אברם לעשות מעשה יוצא דופן, אלא כשהיא תרוויח מכך. כשאדם חושב על עצמו, אומרים לו: "כדאי לך, תרוויח מזה לעצמך. (בדומה לסגנון של הפרסומות היום). ואילו כאן זה הפוך. רווחת בן הזוג היא הנימוק המכריע. (למדתי זאת מהרבנית עידית).

בפרשת הצחוק אנו נפגשים בשיחה קשה בין אברהם ושרה. אברהם מוכיח, שרה מכחישה, ואברם אומר "לא" ועומד על שלו (יח טו). גם כאן אפשר לומר שאין פשוטו כמשמעו. אנחנו, עדיף שלא נשלח תוכחה לאישה דרך בעלה, שמא זה יגרום לרוגז או למתח ביניהם. כאן, הקב"ה מוכיח את שרה דרך אברהם, שכיון שהוא, בוחן כליות ולב, יודע שאין בזה שום הפרה של שלום הבית.
רבים מתעכבים על דו המשמעות במילה 'צחוק'. שרה מבינה ש"למה צחקה שרה", מוכיח אותה על צחוק של ספקנות. שרה מכחישה ואומרת – זה היה צחוק של שמחה ולא של ספקנות. אברהם מקבל את דבריה אך מוסיף רעיון חדש: גם בצחוק של שמחה יכול להיות פגם, אם זו שמחה של הפתעה. וכי משהו מפתיע בזה שהקב"ה יכול לפקוד עקרה בת תשעים?! "לא כי צחקת", פירושו, כמו 'כן, צחקת צחוק שיש בו בעיתיות, אף על פי שזה צחוק של שמחה ולא של לעג (ע"פ 'נועם אלימלך'). אם כך, יש פה דיון עקרוני ולא ויכוח קנטרני.

זוגיות טובה נבחנת בשמחה ובצער. צער וקושי יש למשל בפרשת הגר וישמעאל. אברהם מתנהג במידת החסד ושרה במידת הדין. אך חילופי הדברים, אפילו הקשים, "חמסי עליך. אנכי נתתי שפחתי בחיקך. ותרא כי הרתה ואקל בעיניה. ישפוט ה' ביני ובינך" (טז ה). "חמסי" - מתייחס לבירור מעמדה של הגר, שפחה או בת חורין, ו"ישפוט" - מתייחס לרצון לדעת מה הדין. "ישפוט... אם כדברי... או כדבריך. כי אין זה המשפט נאמר להרע לו" (רבנו חננאל). בגירוש הגר, אחד מעשרת הניסיונות, כתוב "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו", לא כתוב 'על אודות דברי אשתו'. אין כאן משקעים מרירים ביניהם (כפי שמצאנו בין בני יעקב), אלא רק התייחסות עניינית.

שינוי השמות, מאברם לאברהם ומשרי לשרה, מבטא את ייעודם, אך גם את הקשר ביניהם. שרי נותנת משלה לאברם. היא יורדת מן האות שסכומה עשר לאות שסכומה חמש, ואת הנותר מקבל אברהם. שמה היה שרי, "שרי - לי ולא לאחרים" (רש"י). מתוך האינטימיות, לי ולא לאחרים, מתוך הקשר הזוגי הטוב, יוכל האור לבקוע למרחקים. אברהם יהיה "אב המון גויים" ושרה - "שרה על כל". 


 

צענערענע
את קצת נסחפת- כתבתי בן העלובה - עד שראיתי במדרש שאת הבאת ,כי כתוב עליבתא לאשה ועלובתא לגבר,
אמא מסוגלת לקרא לבעלה, -שסיכן כך את בנה וכך נהג בו,- בכינויים יותר מכוערים,

את זו שביקשת מדרש שיאשש את דברי הרבה דובדבני- אז הבאתי את המדרש, אוכל להביא עוד כמה, שירגיזו אותך יותר,
אמרתי ואני חוזר ואומר שוב, לימוד במדרש אינו בהכרח הזדהות עם המדרש, יש בחז"ל דעות שונות וכך בין המפרשים.
כנגד הגיגיה של הכב' רחמני, אוכל להביא לך הגיגים הפוכים, מה את בא להוכיח? שיש דעות כמו שלך, אני מסכים,
הבעיה היא איתך שאינך יכולה להסכים שיש דעות אחרות, מהדעות שאת מאמינה בהן, את פוסלת בשצף קצף כל דעה שאינה עולה בקנה אחד, עם מה שאת חושבת לדעה נכונה,
 
הפורום הזה קיים- כך לפי מיסדיה- לתת אפשרות  לדעות  לא מקובלות להשמע, אחרת למה זה קיים-

מנהלי הפורום מוזמנים לסתור את דבריי

אפשר לפרש את המדרש שהבאת בצורה אחרת לגמרי.:

"ויהיו חיי שרה . . ." רש"י מפרש, מדוע נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק? לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט ,פרחה נשמתה ממנה ומתה. בפשט הדברים, משמע ששרה לא עמדה בנסיון העקידה, ואכן, במדרש מובא שאברהם אבינו לא מגלה לשרה את דבר העקידה כדי שלא תעכב בעדו. ויש להבין, האמנם שרה, שכלפיה אומר הקב"ה לאברהם: "כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה", ולמדונו חז"ל מכאן, שאברהם אבינו היה טפל לשרה בנביאות. האמנם מתה היא בעקבות הידיעה על העקידה ולא היתה מסוגלת לקבל עליה את הדין? אפשר לומר שהכח של אברהם אבינו לעמוד בנסיון, בא מכח הציווי האלוקי שנצטווה לעקוד את בנו, ואם שרה אמנו היתה מצווה על כך, ודאי היתה עושה זאת בשמחה לא פחות מאברהם אבינו. וכיוון שהיא לא היתה מצווה, לא היו לה את כוחות הנפש לקבל ולסבול את המציאות שסותרת את הבטחתו של הקב"ה לאברהם: "כי ביצחק יקרא לך זרע". ואפשר לדייק בדברי רש"י ולהבין שכוונתו הפוכה. היינו ששרה אמנו נפטרה היא שדווקא כאשר שומעת שיצחק לא נעקד כמ"ש ברש"י: "וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה". החרדה הגדולה של שרה, שבנה יצחק אינו ראוי להיות קורבן לה', ואם כך וודאי שאינו יכול להמשיך את ביתו וזרעו של אברהם אבינו. וכך אפשר להבין גם את בקשתו של אברהם אבינו שהקב"ה אומר לו: אל תשלח ידך אל הנער, אומר לו אברהם "לחנך באתי אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם". אברהם בעצמו רוצה הוכחה ברורה שהתחיה לא נובעת מכך שיצחק אינו ראוי לקורבן, ולכן מבקש הוא "אוציא ממנו מעט דם" ואז הקב"ה אומר לו: "אל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה..."

סתם הערה

דוד, שפעל רבות למען עם ישראל ולשם שמים, ואף סיכן את נפשו בקרבות עם פלשתים, הוא גם תכנן (ובעצם גם התחיל) לבנות את בית המקדש. אך לסיים הוא לא זכה. נאסר עליו לעשות זאת! מדוע? בדברי הימים כתוב "והאלוקים אמר לי לא תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת". את מבינה מה זה? דוד לא בונה את בית המקדש בגלל שהיתה בו מידה של - "שפיכות דמים". לא רק ב"תיאוריה" "מזל מאדים" אלא בפועל "דמים שפכת". כלומר, גם אדם צדיק שעשה מעשה לגמרי לשם שמים ולמען עם ישראל, ואפילו הציל במעשהו את כל עם ישראל, ואפילו עשה את כל מה שעשה ע"פ נביא סנהדרין ואורים ותומים, וכמובן גם ע"פ מלך ישראל (שזה הוא עצמו) - ולא סתם מלך ישראל - אלא המלך המשוח ע"י שמואל - שהובטחה לו מלכות עולם, ושלא תוסר מעמו כאשר הוסרה מעם שאול, המלך שנקרא "דוד עבדי", שעל בנו אמר ה' "ידידיה - בעבור ה'", המלך שממנו יצא מלך המשיח -כל זה לא מונע אותנו מלהגיד בהקשר מסוים - דמים שפכת. מעשי דוד יכולים להיכנס לקטגוריה של "טוב בעיני ה'", כלומר מבחינה רשמית זה בסדר גמור וזה גם מצוה גדולה - אבל מבחינה לא רשמית - ויש בחינה כזאת - דוד שפך דמים. אמנם, אני שם לב, שלא כתוב "איש דמים", כינוי זה הצמיד לו רק שמעי בן גרא, בברחו מפני אבשלום בנו. אבל כן כתוב "דמים שפכת". כלומר מחבר דברי הימים כנראהעשה איזה הבחנה, בין "איש דמים" ל"שפך דמים", אבל אחרי הכל הוא הסכים לומר שהוא "שפך דמים" (אגב שימי לב, שהפסוק בדברי הימים הינו ציטוט מדברי דוד עצמו! כלומר, ע"פ ספר דברי הימים, דוד אמר על עצמו "דמים שפכתי!" לכן אינני יכול לבנות את בית המקדש.), זאת למרות שאנשים מצטדקים יגנו על עצמם ויאמרו: אני לא שפכתי דם, אני נלחמתי מלחמת מצוה. אבל את רואה שפה זה לא עובד. זה נכון שזה יכול להיכנס בקטגוריה של "טוב בעיני ה'", ועדיין להישאר בקטגוריה של "שפיכות דמים". המורכבות היא הנקודה. המעשה הוא טוב בניתוח כולל, ורע בהסתכלות פרטנית. יש גם מעשים הפוכים. צריך לדעת להסתכל על כל דבר כמות שהוא.

בענין דוד הכתוב מציין בפרוש את חטאו ולכן אין שאלה.

במקרה שלנו הכתוב לא מציין חטא אלא להפך.הכתוב משבח את אברהם על שעמד בנסיון.

ראשית דוד לא "חטא" הוא "שפך דמים". אבל גם אם נקרא לזה חטא, וגם אם לא, האם את חושבת שמלחמות דוד היו רעות ושליליות? הרי הוא נלחם בגוים כדי להציל את עם ישראל. "מלחמת מצוה". ע"פ מלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין. האם לדבר כזה ניתן לקרוא "דמים שפכת"?

והיא גופא: אם המלאך אומר "שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה", ואת סבורה, גם אם אני לא מסכים איתך, את סבורה שזה גושפנקא לעינוי של שרה, והנה הרמב"ן מעז לומר, שלמרות שהמלאך נתן גושפנקא, למרות זאת העינוי היה "חטא"!