|
|
| נשלח ב-20/7/2007 14:16 |
 |
| |
מהם בעצם עקרונות הדת היהודית לפי הרפורמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2007 00:16 |
|
| |
מיכהמרשתי,
מניסיוני, שאלות כשאלתך תישארנה מיותמות לעד. את המסקנות אני אותיר לך להסיק לבד.
ירוחמש,
מה עניין 'ישראל אע"פ שחטא לכאן'? אני בכלל לא מבין מה הטרוניא שלך. חילוניים לא מגיעים לבתי כנסת חרדיים בריכוזים חרדיים, כי הם לא מתגוררים בהם ואין להם שום סיבה לבוא לשם. אתה מצפה שאדם שגר בהרצליה יערוך בר מצוה לבן שלו דוקא ב'לדרמן'?
רוב בתי הכנסת האורתודוכסיים בישראל אינם נמצאים בריכוזים חרדיים ובאים אליהם גם חילוניים ובודאי מסורתיים. כאמור, בעיר בה גדלתי בכל בתי הכנסת אין רוב של יהודים דתיים ו/או חרדים ובחלקם אני מסופק אם יש אפילו מניין של שומרי שבת, ובכל זאת רובם מתפקדים עם ציבור רחב וגם ציבור חילוני רחב יותר עורך בהם שמחות וגודש אותם בחגים וכו'.
ההשוואה לבתי הכנסת הספרדיים אינה הוגנת, כיוןן שבציבור הספרדי נדיר ביותר (עדין) למצוא אנשים שעויינים את האורתודוכסיה. גם כאלו שמגדירים עצמם חילונים לרוב לא יעזו להכניס לפיהם בע"ם לא כשרים או לאכול ביום כיפור וכיו"ב. יש הערכה והתבטלות כלפי כאלו שכן מקבלים עליהם עולה של הלכה.
כאמור, ברמת העיקרון האורתודוכסיה לגווניה (ולמעשה גם הקונסרבטיזם) מבוססת על אמונה שהיהדות מחייבת את האדם להתנהגויות מסוימות, ומי שלא חי לפיהן הוא חוטא. הרפורמה מאידך לא מעמידה רף כזה לפחות ברמת העיקרון (אם כי תחושת הבטן שלי שמי שיערער מצד ימין על עקרונות המוסר המגולמים במצע של תנועת מרצ לא יקבל מקום של כבוד בתנועה, אבל יתכן ואני טועה). מבחינתה אין כלל 'ישראל שחטא', שהרי אין חטא והכל הולך וכו' - וברור שיש בכך משהו קורץ עבור אדם שלא מעוניין להתכופף בפני אורח החיים ההלכתי.
ובכל זאת, המציאות מראה שעדין רבים מהיהודים החילוניים והמוסרתיים ממשיכים להזדקק דוקא למוסדות הדת ע"פ ההלכה ולראות ביהדות הלכה, למורת רוחם של הרפורמים. לדעתי העובדה שעדין רוב היהדות החילונית והמסורתית בישראל הוא אורתודוכסי הוא השג גדול לאורתודוכסיה.
לגבי חב"ד - אני לא חולק עליך ואין לי כוונה להסתפח לתנועה. די לי בהערכתה, הערצתה וביקור בבתיה מדי פעם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2007 00:36 |
|
| |
כלומר?
כבר הספקתי למצוא באינטרנט אתר ליהדות מתקדמת. אודה למי שיפנה אותי לאתרים או מאמרים נוספים בנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2007 01:03 |
|
| |
ממללא
אפשר לקבל בברכה את האוהדים?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2007 10:28 |
|
| |
ממללא
או לרפורמים שמבמה עניין 'ישראל אע"פ שחטא לכאן'? נדמה לי שאתה כתבת גם את זה
מחינתם אתה יכול לאכול חזיר בגבינה ביום כיפור ועדיין להיות יהודי רפורמי מוצלח (
וגם את זה אתה -כתבת ההשוואה
לבתי הכנסת הספרדיים אינה הוגנת, כיוןן שבציבור הספרדי נדיר ביותר (עדין) למצוא אנשים שעויינים את האורתודוכסיה
היא הנותנת! אדם בדרך כלל עוין את מי שעוין אותו בז לו ומרחיק אותו- כמי הפנים לפנים כך לב האדם לאדם
מסבירים התוספות בפסחים קיג כשאדם שונא בליבו את השני השני גם שונא אותו. וכן להפך. שאוהבים.
בענין הבר מצווה בלדרמן- ואם הוא היה רוצה זה היה אפשרי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2007 11:06 |
|
| |
ירוחמש,
א. הטענה שלי שכאורתודוכס, יהודי שמחלל שבת/אוכל חזיר/עושה עבירה הלכתית אחרת הוא לכל היותר ישראל שאע"פ שחטא, ישראל הוא. ואולם מגדר 'עבריין' הוא לא יצא, אלא שהוא עדין ישראל (להבדיל, לעתים קרובות אומרים בני משפחה של עברין שהורשע בדין פלילי שלמרות הכל הוא עדין בני. אני אישית לא חושב שזה אותו הדבר, אבל מבחינת ההלכה יהודי שמחלל שבת הוא עברין). כרפורמי, יהודי שמחלל שבת/אוכל חזיר וכו' אינו חוטא כלל. האם לא ברור לך ההבדל?
ב. ההבדל בין 'היהדות הספרדית' ליהדות אירופה הוא מורכב ולא נולד שלשום. אחד ההבדלים העיקריים הוא שיהדות המזרח לא התמודדה עם אתגרים כמו המודרנה, החילון, היציאה מהגטו, האמנציפציה וכו' - אותם אתגרים שעמם התמודדה יהדות אשכנז ואשר תגובת החרדים כנגדם הייתה התבדלות ויצירת החרדיות של היום. ממילא, מעולם לא היה רגש של עוינות בין מי שדתיים פחות כלפי מי שדתי יותר. רק עם הקמת מדינת ישראל הועמד הציבור הספרדי בעימות מול חילון אידאולוגי, ואתה מוזמן לשפוט את התוצאות. החרדים הספרדים מתקרבים בצעדי ענק לעבר החרדיות.
ג. כל חילוני ירגיש זר ושונה בלדרמן ויגרור צחקוקים ולחשושים סביבו מעצם שונותו ותחושת ההתנשאות הערכית של החרדים כלפי החילונים (שלדעתי יש לה על מה לסמוך). האם חרדי שיונחת לתוך רחוב בת"א או קיבוץ בדרום ירגיש יותר טוב? גם שם יחושו כלפיו לעג והתנשאות ערכית (שגם לה, יש על מה לסמוך). בכל מקרה,מדובר בתוצר של התהום בין החברות ולא במה שיוצר את התהום (מה שיוצר את התהום הם הבדלי השקפה משמעותיים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2007 10:41 |
|
| |
שחרית
תודה על הקישורים
קראתי את מצע התנועה והופתעתי לטובה מנקודת מבטי האורתודוכסית.
אמנם יש דברים שלא לגמרי מצאו חן בעיני (היו דברים שמצאו חן בעיני יותר מאשר באורתודוכסיה, אבל נניח את זה לבינתיים).
ניתן לסכם שתי בעיות:
א. כתוב בדף השאלות והתשובות: "אם יש דין, העומד בסתירה לערכינו המוסריים, יש לבטלו או להתקין אותו מחדש, וזאת כדי לשמור דווקא על כוונתו המקורית." האם המשנה אינה מקבלת את דברי הגמרא (לפחות לדעת אחד האמוראים) שהאומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות?
ב. כהמשך וכביטוי מעשי:"סיכומו של עניין, אין אנו רואים פסול בנישואי כהן לגרושה או לגיורת,
ומכיוון שכך, יש פסול מוסרי במניעת נישואים כאלה. ההלכה, האוסרת על ממזרים
להתחתן עם יהודים אלא אם הם ממזרים או גרים, אינה עומדת במבחן המוסר, כי
אין להעניש אדם על חטאי הוריו. במאתיים השנים האחרונות מצאו אפילו פוסקים
אורתודוכסיים דרכים הלכתיות לטהר את אלו שהוכתמו בכתם הממזרות, ואנו
מצטרפים לדעתם." (שם) האם אין כאן חשש של ריבוי ממזרים ושאר פסולים (עם כל הכבוד למוסריות)?. אגב הייתי שמח לדעת מיהם האחרונים שטיהרו ממזרים ואיך.
ג. האם אכן הצבור הרפורמי אדוק באמונתו (כפי שהיא) ובמצוותיו (כפי שהוא מאמין שיש לקיימם), או שהקהילה הרפורמית הינה מסורתית בלבד אך לא שמרנית?
ד. אם הבנתי נכון את מה שכתוב שם, אז כל אחד בוחר לעצמו את המצוות, ומתחייב גם להחלטות הקהילה. האם פירוש הדבר שהתורה נעשית הפקר מצוות "שופטים בכל שעריך" קיימתם ומצוות "שוטרים בכל שעריך" הנחתם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2007 16:27 |
|
| |
בלינק שהובא בהודעה שלפני נמצאת מאמר רווי שנאה (צר לי להשתמש במילה שחוקה זו, אבל אין מילה אחרת) ליהדות הדתית. השונא הזה לעומת זאת מלא התפעלות מהתנועה הריפורמית.
האם נכון יהיה להסיק מסקנות על סמך הצירוף הנ"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 17:49 |
|
| |
באשכול על "לימוד תורה לחילוניים" נכנס בהודעתי ללמאי_נמ קטע הנוגע לכאן בזה"ל:
אנו אמנם יוצאים מנקודות מוצא שוות לעומת הרפורמים....
הנקודות המוסכמות הן:
א. נצחיות התורה,
ב. קיומה של תושבע"פ בלתי נפרדת מזו שבכתב,
ג. פרטים המושרשים בתושבע"פ אינם ניתנים לערעור חזיתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 17:51 |
|
| |
על דברים אלה בהתכתבות באישי וברשות לפרסם כאן נטען כדלהלן ע"י:
אמשלום:
[בנוגע ל]שלוש נקודות המחלוקת שציינת בינך לבין הרפורמה. אם אני "הרפורמה", אז אני דוקא מקבלת את שלושתן (בפרשנות מסויימת, שאולי אינה פרשנותך...).
אני לא יודעת את מי אני מייצגת, אבל... בכל מקרה, אני חושבת שמרבית הרפורמים שאני מכירה היו "חותמים" על -
א. נצחיות התורה - השאלה מה היא אותה נצחיות ובמה היא מחייבת אותנו. נראה לי שמרבית הרפורמים שאני מכירה (בודאי הרבנים שביניהם) יסכימו שהתורה נצחית ולכן יש צורך לדרוש אותה מחדש בכל דור. לו לא היתה נצחית, אפשר היה לזרוק אותה לזבל ולהתחיל מחדש. אני לא מכירה אף רפורמי שחושב כך (אם היה חושב כך, מדוע לו להגיע לביכ"נ, לקרוא בתורה מדי שבוע, ללמוד אותה וכו')?!
ב. קיומה של תושבע"פ בלתי נפרדת מזו שבכתב - גם פה, השאלה היא מה הפרשנות הניתנת ל"בלתי נפרדת". לטעמי ברור שהתושב"ע היא חלק מן ה"יהדות" שמעצבת אותי ושאליה אני שייכת. למרות שברור לי שחז"ל חיו בזמן אחר מכותב/י התורה והמקרא בכלל, אני מקבלת את פירושיהם (גם אלה ששונים זה מזה) כחלק מהיהדות שלי. במובן זה, אין הבדל בין התורה שבכתב לזו שבע"פ - כולן שייכות לי ואני שייכת לכולן (צריך לזכור שמשמעות המחוייבות שלי ליהדות ולתורה - שבכתב או שבע"פ - שונה, סביר להניח, מזו שלך ואכמ"ל).
ג. פרטים המושרשים בתושבע"פ אינם ניתנים לערעור חזיתי - גם כאן אני מסכימה, בליווי פרשני. מבחינתי כל העולם ניתן לערעור חזיתי ובו בזמן יש חלקים ממנו שאני פשוט מקבלת כמובן מאליו. לא בהכרח בגלל שהם נכונים או אמיתיים יותר, אלא בגלל שהם כבר חלק ממי שאני והם אימננטים לזהותי ומהותי. כיוון שלא כתבת "הפרטים" אלא "פרטים" בלבד, אני בהחלט מסכימה. סביר שאלה לא בהכרח אותם "פרטים" אצל שנינו.
בקיצור, על העקרונות אני בהחלט מסכימה וחותמת ובכ"ז אני מניחה שהפרשנות שלי לדברים שונה משלך.... 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 18:09 |
|
| |
כאן למעלה כבר שאל מיכההמרשתי: "מהם בעצם עקרונות הדת היהודית לפי הרפורמים?"
דברי אמשלום בנושא הם לי הפתעה ואגיב עליהם על סמך מבטי על תנועת הרפורמה מקדמת דנא ואשמח ללמוד שטעיתי.
א. מה שהרפורמה מכירה בצורך לדרוש את התורה בכל דור אינה הוכחה שהם רואים בה "שמיים" ואף לא מסמך נצחי להוראות חיי היום יום. ההכרה בצורך של הרפורמים נתפסה בעיניי כהחזקה בתורה כמסמך העומד במרכז התרבות היהודית שיש להשתמש בו כבסיס טקסטואלי לנאומים ולהטפות אבל לא מפני שמיוחסת לו איזו קדושה ואף לא איזו חשיבות עקרונית יתירה מאשר למסמכי דתות אחרות.
ב. שוב כאמור הרפורמה יכולה להשתעשע בתורה שבע"פ ללא מחויבות אליה בכלל ולממסד ההלכתי שבה - ההלכה - בפרט. אמנם ניתן להתווכח על המושג "הלכה" שבתושבע"פ שהוא מלשון "הליכה" [השווה מאמר: "הליכות עולם" אל תקרי הליכות אלא הלכות] דהיינו שפירוש המושג הוא ההליכה הרווחת בעם [ובדומה לפירוש ר"ג ל"סתם משנה"]. לפ"ז ניתן לומר ש"הלכה" שבתלמוד לא באה לחייב לדורות אלא לומר שכך היה רווח וצ"ע במקורות. בכל אופן נדמה שהרפורמה מתכחשת לכל המושג הלכה [ושכבר הביעה/הביאה שחרית דעה זו].
ג. טבע האדם לחיות עם הרגלי מחשבה ומעשה על חשבון הנכון יותר ויש גם לגיטימציה הלכתית להתחשבות בחולשות האדם שהלחימה נגדן תזיק יותר מאשר תועיל. בכל זאת ברגע שלא מכירים ב"הלכה" כמחייבת אין בעיה בערעור חזיתי דהיינו הלגיטימציה לומר "אני חולק על ההלכה". ממילא איני רואה שהסכמתך בנקודה זו היא מתוך היענות לכללי המערכת שאין לערער על התושבע"פ אלא כעובדה טבעית שלרב לא מערערים על ה"מקובל" של כל אחד ומגזרו/עדתו/סביבתו/חבורתו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2008 23:46 |
|
| |
העמדה המתבטאת בדברי אמשלום למיטב ידיעתי היא קפלניסטית (ריקונסטרוקציוניסטית) ולא נראה שזו עמדת הזרם הראשי ובטח לא הזרם המייסד של הרפורמה.
צענע, זה לייבוביץ במיטבו ואפשר לשמוע אותו מתוך השורות אבל מה נעשה שהוא לא רצה להבין / להתעמק / להכיר בדבר הפשוט שהערך העליון של האדם הוא רצונו / מניעו שלו. (חבל שלא התחתן עם איין רנד, ביתם היה הופך להכי 'שמח' שהיה בעם ישראל.)
|
|
|
|
|
