כמדומני שקראתי בילדותי בילקוט מעם לועז.
הנה מצאתי את זה כאן, אבל ללא מקור:
מעשה באדם שנטה למות, קרא לבנו יחידו ואמר לו: "אני מצווה עליך שני דברים: היזהר מהצבועים, ואל תישבע אפילו על האמת". ונפטר האב לבית עולמו. הבן הקפיד מאוד על הצוואה מאביו, ולימים השתדך והקים בית בישראל. ביום מן הימים שאל את אשתו אם היא רוצה לצאת איתו קצת לטיול בעיר, אבל האשה אמרה שהיא לא רוצה לצאת, שמא תגרום מכשול לבני אדם שיסתכלו בה, ולכן היא מעדיפה להישאר בבית. גם בביתה היא הייתה מכסה את עצמה יתר על המידה, גם בשרוולים ארוכים, ונהגה בצניעות יתירה. במוחו של האיש, שזכר את צוואת אביו שאמר לו להיזהר מן הצבועים, נדלקה נורה אדומה, ואמר לאשתו שהוא צריך ללכת לכמה שבועות מחוץ לעיר לאיזה עניין דחוף. אשתו הכינה לו צדה לדרך והם נפרדו לשלום. הלך האיש מביתו, ובאמצע הלילה חזר לבית בשקט, פתח את הדלת וגילה שאשתו נמצאת בבית עם גוי. ביקשה האשה מהגוי להרוג את בעלה, אבל הבעל הצליח לברוח משם מהר. הוא רץ עד שכלו כוחותיו, התיישב על ספסל ברחוב ונרדם. באותו לילה נגנב מארמון המלוכה האוצר של המלך, שהיה מלא בכסף וזהב. יצאו שוטרים לחפש ולחקור אחר הגנב. כשראו את האיש הישן באמצע הרחוב עצרו אותו מיד ולקחו אותו לתחנת המשטרה לחקירה על הגניבה. אמרו לו שאם הוא ישבע שאינו הגנב - ישוחרר לביתו. אבל הוא סירב להישבע. לכן פסקו את דינו שהוא הגנב, והגונב מהמלך דינו למיתה בתלייה. עבודה שמיני שבלב 131 בדרך לגרדום ליוו את היהודי הכומר המקומי וחבר מרעיו, ובאמצע הדרך אמר הכומר לכולם להיזהר לא לעבור בשביל מסוים כיוון שיש שם נמלים ואסור לדרוך עליהן כי נאמר בתורה 'ורחמיו על כל מעשיו'. כששמע היהודי את דברי הכומר, אמר לשוטר: 'תעשה לי טובה, תיקח אותי למלך ואני אגלה לו מי השותף שלי לגניבה מאוצר המלך'. מיד פנו כולם לארמון המלוכה, והכניסו את היהודי אל המלך. אמר היהודי למלך: 'אני והכומר גנבנו ביחד את האוצר'. מיד הלכו שוטרים לביתו של הכומר ומצאו שם את האוצר. שאל המלך את היהודי: 'מה לך ולכומר?', סיפר לו היהודי על צוואת אביו ועל מה שעשתה לו אשתו, ושבאמת אין לו שום קשר לגניבה ולכומר הרשע, אלא שאחרי ששמע אותו אומר דברי צביעות - הבין הכל. המלך לקח את היהודי החכם ליועצו האישי, העניש את האשה הצבועה והגוי שניסה להרוג את היהודי, והכל בא על מקומו בשלום.
 |
|
|
