מרב סבר
9/3/2023, 09:32, עודכן 9/3/2023, 11:25
"היו קוראים לי ברסלב משיגינע, התביישתי בפעילות של אבי". מוישי שיק, צילום: ינאי יחיאל
הוא אב לשישה וסב לשלושה, מתגורר בניו יורק ובן הזקונים של המוהרא"ש (מורנו ורבנו הרב אליעזר שלמה שיק) - מי שייסד את קהילת "היכל הקודש" במושבה יבנאל ב־1986, בכיר רבני ברסלב, שנפטר לפני שמונה שנים. "אני מודע לכך שמדובר במעשה לא פשוט", הוא אומר בהשלמה.
במהלך השנים עלתה קהילת ברסלב ביבנאל לא אחת לכותרות, בין השאר בשל תופעת נישואי קטינים בתוכה, שבגינה גם נפתחה חקירה פלילית נגד המוהרא"ש. במשך שלוש שנים הוא נעדר מהארץ מחשש שייעצר, ולבסוף הסתיימה החקירה ב־2006 ללא הגשת כתב אישום. במגזר החרדי נותר המוהרא"ש, המכונה גם "הצדיק מיבנאל", מוערך ללא רבב.
בקרוב יתאפשר לאזרחי ישראל לצלול אל נבכי הפרשה, עם עדות מטלטלת וחריפה בגוף ראשון של הבן מוישי, במסגרת הסדרה "בשם האב" (שלושה פרקים, החל מיום שלישי, 15.3, בכאן 11). במשך חמש שנים שמעה הבמאית בת דור אוז'לבו - יחד עם היוצרים גל גופר ויואב לשם - עשרות עדויות של אנשים מתוך "קהילת המוהרא"ש", כולל ממי שיצאו משם פגועים, ועל פני שלושת פרקי הסדרה נפתחת תיבת פנדורה שלא תשאיר אף צופה אדיש.
עדותו של מוישי - החשובה והבולטת מכולן - היא למעשה הפעם הראשונה שבה חרדי אדוק חושף את כל הסיפור, ובעיקר את האמת המורכבת על ראש הקהילה, אביו, מבפנים, בצעד שדורש אומץ וכרוך בסיכון. חלק מהציטוטים בכתבה הבאה לקוחים ישירות מהסדרה, שכבר נמכרה למדינות נוספות באירופה.
יש לו שלוש אחיות ואח, והוא הצעיר מביניהם. העדות על אביו אינה קלה עבורו, לשון המעטה. "אני מת מפחד", אומר לנו הרב מוישי בשיחה ממקום מושבו בניו יורק, "אני לא ישן בלילה, שואל את עצמי עשרות פעמים למה הסכמתי לעשות זאת, אבל אז אני נזכר ברגע המזעזע ביותר בחיי. זה פצע שאוכל אותי מבפנים ולא נותן לי מנוח.
"אבא שלי תמיד נהג לומר שכשהוא יעלה לשמיים, הוא יהפוך שם כיסאות ושולחנות וידאג שרשויות החוק לא יתערבו בעניין נישואי הנערים והנערות בקהילה. הוא האמין שנישואים בגיל צעיר מאוד מצילים מחטאים ומפיתויים. אבל כשאני עברתי את הטרגדיה הנוראה בחיי, לא רק שהוא לא הפך שולחנות וכיסאות, הוא לא הוציא הגה. יומיים לפני שאבא נפטר ממחלת הסרטן, אמרתי לו שאני לא מוחל לו. זה התפרץ ממני פתאום בלי שתכננתי.
מוישי עם אביו בילדותו,
"למדתי בישיבה חסידית, ואחד מהבכירים בה, שעבד בתפקיד חינוכי, פגע בי מינית באופן חמור. הטענה שלי כלפי אבא היתה על כך שאם אל כל אחד שמתחיל איתו ומאיים על מעמדו הוא שולח שליחים שייתנו לו מכות רצח, יחתכו לו את הזקן ויאיימו על שלוותו - הרי כשקרה לי הגרוע מכל, הוא לא עשה כלום.
"אבא ענה בלי להתבלבל: 'אם זה היה יוצא החוצה לא היית מצליח להתחתן, כי היה יוצא לך שם רע'. לא קיבלתי את התשובה. אמרתי לו: 'טאטי, אם אתה רוצה שאסלח לך, כשתעלה לשמיים, תטפל באיש הזה".
"בכיתי את חיי"
"הייתי בן 16", משחזר מוישי את מה שקרה באותה תקופה חשוכה. "ההורים שלי גרו בארה"ב והגיעו לקהילה ביבנאל כשש פעמים בשנה, בכל פעם לתקופה של שבועיים. בישיבה לא מצאתי את המקום שלי, ובמצב כזה, כשבעל תפקיד בכיר נותן לך תשומת לב, אתה לא קולט שהוא סוטה, חולה נפש".
יום אחד, הוא מספר, כשנסעו יחד ברכב, שם אותו אדם את ידיו "היכן שלא צריך לשים", כהגדרתו של מוישי. "הייתי מבוהל ומבולבל. התקשרתי בבוקר לאבא שלי. לא ידעתי איך לספר את מה שקרה, אז אמרתי לו שלדעתי אותו בכיר רוצה אותי כשידוך לבתו. אבא אמר ביידיש בשמחה: 'עכשיו אני יכול לסתום הרבה פיות', כי סוף־סוף מישהו חשוב רוצה אותנו, אחרי כל הדחיות שקיבל. הוא כבר לא הקשיב למה שרציתי לספר.
"בפעם אחרת נסעתי יחד עם משפחתו של אותו רב בכיר אלי הביתה ביבנאל, כדי להעביר שם את השבת. אבא ואמא היו בארה"ב. הוא ישן בחדר של הוריי עם אשתו כי הוא היה איש חשוב מאוד, ואני ישנתי בחדר הלימוד. באמצע הלילה הוא היה עלי, הזהיר אותי שלא אעז לספר לאיש. זה היה כל כך חולני. כשחזרתי לישיבה ברחתי לכותל, שעתיים-שלוש בכיתי את חיי. כשסיפרתי לאבא יום למחרת, התגובה היחידה שלו היתה שצריך לחתן אותי
·
"המטרה שלי, כשאני מספר על כל זה, היא שאנשים יבינו שגם אם אתה מוציא מה שיש לך על הלב - זה לא אומר שאתה עוזב את הדרך. אני שומע כל כך הרבה חברים שלי, וכל אחד מתמודד עם אבן אחרת שיושבת לו על הלב, וכל אחד בטוח שהוא היחיד בעולם בסיפור הזה. בכל תחום. אנשים מנותקים מהרגש שלהם. אפשר להוציא ואפשר לשתף, ולהישאר אנשים מאמינים ויראי שמיים".
בילדותו, לצד אביו, צילום: באדיבות המצולם, גיא ברק
אחד הנושאים העיקריים שעליו דיבר המוהרא"ש עם חסידיו היה הקפדה על "שלום בית" - חשיבות ההרמוניה והכבוד ההדדי בחיי הנישואים. העובדה שמדובר בצביעות מכעיסה היוותה דחיפה משמעותית עבור מוישי לצאת ולספר הכל על אביו. "אמא שלי סבלה במהלך חיי הנישואים שלהם בגלל כל מה שאירע בקהילה. אחד מקרובי משפחתי, אדמו"ר חשוב, אמר לי 'כמה חבל שאמא לא זכתה לחיות כמה שנים לאחר מותו, אולי היתה זוכה לקצת מנוחת הנפש'. אנשים שפוגשים אותי אומרים לי 'וואו. אתה הבן של המוהרא"ש, איזו זכות'. וזה שורט אותי. כואב לי, כי התמונה מורכבת יותר והאמת ראוי שתיאמר".
הנסיך שגדל בג'ונגל
"אם אתה מגיע ממשפחה של אתלטים, אתה רוצה לזכות באולימפיאדה. אם אתה מגיע ממשפחה של רופאים, אתה רוצה להיות דוקטור. אם אתה מגיע ממשפחה של רבנים, אתה רוצה להוכיח לאבא שלך שתהיה רב טוב יותר ממנו. והשלב הראשון הוא להתלבש בהתאם", אומר מוישי.
אבל מי היה האב שמתחת לבגדים המכובדים? צדיק מציל נפשות - או אדם קר רוח שחיתן קטינות והתעלם ממקרי אונס ואלימות שהגיעו לשולחנו? כשמאזינים למוישי, בן האצולה שגדל "בג'ונגל, בבית משוגעים", כהגדרתו, מבינים עד כמה התמונה מורכבת.
"הכובע של אבא הבריק, הנעליים היו מצוחצחות. הוא שיחק טוב את המשחק. הוא קלט אדם בשבריר שנייה. והיתה לו דרך נוראית להעניש. גיחוך שלו היה יותר גרוע מאקדח. היתה לו דרך לתת לך להרגיש שאתה אפס. לא משנה מה נדרש, מה נכון או לא נכון, לפגוע באנשים או להיטיב להם - הכל נעשה כדי להוכיח לאבא שלו, סבא שלי, שהוא טוב ממנו.
"הוא החליט שיהפוך לכוכב רוק. הוא היה מאוד כריזמטי, שתלטן ומניפולטיבי. אבל הכל נבע מחולשה, ואני יודע מבפנים שההצלחה של אבא הגיעה ממקום אחד - להוכיח לאבא שלו שטעה. סבי היה רב גדול, אבל אדם עצבני וקשוח. אבא תמיד הושפל, ואחיו, בנימין, היה הגאון הגדול שכולם העריצו. לכן אבא היה עסוק מאז ומתמיד במלחמה על הזהות שלו".
מוהרא"ש הגיע ממשפחה של רבנים והשתייך לחסידות סאטמר. בגיל 16 מצא חוברת בשם "משיבת נפש" והצטרף לברסלב, למורת רוחם של אביו ואחיו. הוא חש כי ברסלב הצילה את חייו. כשגדל והתפרסם הקים קהילה משלו בארה"ב, אולם הנהגת חסידות ברסלב התנגדה לו וטענה שהוא מגלומן ופרובוקטיבי, מרשה לעצמו לפרש את כתבי הקודש כראות עיניו. גם בכירי הרבנים בארץ פרסמו "כתב סירוב" המזהיר מפניו.
אולם ההתנגדות רק דרבנה את מוהרא"ש, שהחליט להקים ביבנאל קהילה שתממש את חזונו. ב־1986 התיישב הרב עם קבוצה מחסידיו במושבה שבגליל התחתון, במקום שהפך למרכז קהילתו עם כ־400 משפחות של חסידיו. בארה"ב, שם התגורר מוהרא"ש במהלך רוב השנה, קיים ריכוז נוסף של תלמידיו: מלבד בית מדרשו המרכזי בבורו פארק, הקימו תלמידיו בתי מדרש במונרו, במונסי ובוויליאמסבורג.
הרב טען שבברסלב שונאים אותו. מאיפה הגיעה השנאה הזו?
"הוא כתב בצורה מאוד ברורה ובוטה על עניין שמירת הברית (הוצאת זרע לבטלה, מ"ס). בחורים החלו לשלוח לו מכתבים בעקבות החוברות האלה, והתשובות שהחזיר להם נאספו בכרכים שנקראו 'שו"ת אשר בנחל'. הכרכים הראשונים באמת חיזקו אנשים, אבל במשך השנים התסכול והכבוד עלו לו לראש, ובמקום ללכת לפסיכיאטר הוא עשה את הסשן הטיפולי דרך הקהל.
"אני ידעתי שאני נסיך. הייתי כמו אליל בשביל האנשים שהיו סביב אבי. כשרכבתי על אופניים הייתי משליך אותם על הקרקע, מסמן לאחד הנערים בקהילה שיבוא להכניס אותם פנימה. אף פעם לא נסעתי ברכבת התחתית. היה לי נהג שלקח אותי לאן שצריך. מעולם לא חיכיתי בתור למרפאה".
לצד הזכויות, היו גם ביזיונות שאותם ספג כבנו של מוהרא"ש. "בתלמוד התורה הילדים היו צועקים לי ברסלב משיגינע, התביישתי בפעילות של אבי שלא היתה מקובלת. גם במחנה הקיץ לא רציתי שאבא יבוא לבקר. הייתי הבן של המלך, בתוך בית משוגעים. מקום שלא הייתי אמור לגדול בו. כל שני וחמישי היו מגיעות ניידות משטרה והיה בלאגן.
"את בית הכנסת והישיבה שפתח אבי בתוך ביתנו בארה"ב מילאו טיפוסים למכביר - אחד מהם היה ראש הכת 'לב טהור' הידועה לשמצה, ארז הלברנץ. הוא העניק לאבא את השם מוהרא"ש, הביא לו כלי כסף וזהב, כיסא מרופד, בגדים מפוארים, לימד אותו את כל גינוני הטקס".
ואמא, איפה הייתה היא בכל הסיפור?
"היא לא סבלה את כל מה שאבא עשה, היא חלמה על אדם פשוט ונורמלי. אבל לא היתה לה ברירה, היא הבינה שאי אפשר לריב כל היום, ולכן צריך פשוט להשלים עם המציאות ולהצטרף. אני זוכר שפעם אחת היא ממש איבדה את זה. היה יהודי שקנה לאבא שלי גרבונים לבנים, כמו שהולכים החסידים. אמא שלי עשתה מזה בלאגן, בכתה, נשכבה על הרצפה".
"בבית הוא קרא להם פרענקים"
אין זה מובן מאליו שבן לחסידות סאטמר, המיוחס לדורות של רבנים, מחליט יחד עם רעייתו, גם היא בת לאדמו"ר ושכל אחיה אדמו"רים ומנהיגי קהילות בפני עצמם, להנהיג קהילה של בעלי תשובה המשתייכים לעדות המזרח. מה, אם כן, הוביל את מוהרא"ש לעשות זאת? מוישי מספר כי נפשו המסוכסכת של אביו לא יכלה לשאת את תחושת הכישלון על פני אחיו, ולכן החליט להיות מנהיג בכל מחיר.
"הוא לקח בעלי תשובה ספרדים ואמר 'אני אלביש אותם כמו האשכנזים, כי אני לא יכול לספר לעצמי שאני כישלון'. אז הגברים גרבו גרבונים לבנים כמו בסאטמר, והנשים הנשואות היו צריכות לעשות קרחת בדיוק כמו בסאטמר. אבל בבית פנימה, פעמים רבות הוא קרא להם פרענקים. משוגעים. הוא כמובן לא הסכים לחתן אותי עם אחת מהבנות בקהילה. לא אכלנו את האוכל שהם אכלו. לא התחתנו באותם הגילים הצעירים שבהם ציווה על בני קהילתו להינשא. אך באותה נשימה הוא יכול היה לצעוק על האשכנזים שהם גזענים.
"לא אשכח את תפילת ראש השנה באומן. ילד שזוכה לראות את האלפים עוברים בשורה אצל אבי, מנשקים את ידו ביראת כבוד. זה היה מחזה מרשים מאוד. אבל כשחזרנו הביתה לדירה והיינו רק שנינו, הוא לקח סבון, שטף היטב את ידיו ואמר: 'אני מקווה שהפרענקים לא הדביקו אותי באיידס'. את יודעת מה זה עושה למוח שלי? מה קורה כאן?".
ברגע שדבר פרסומו של מוהרא"ש תפס תאוצה, יצר איתו קשר נוכל שלחץ עליו להצטרף אליו לעסקי הקמעות, ושכנע אותו כי יוכל להשתמש ברווחים להדפסת ספריו הרבים. "במהלך אינתיפאדת 2000 טס אותו אדם לסין וחזר עם הקמעות", נזכר מוישי, "בצד אחד היתה תמונה של אבא שלי, ומהצד השני כתבו את שמו, אבל הפוך. כשאבא ראה את זה הוא צחק עליו, אבל בסוף 'נפל' לזה. הוא יצא בהכרזה מפורסמת שבה נשמע אומר: 'אני מבטיח כי לא יקרה שום דבר לכל מי שיתלה את הקמע. תיקחו את הקמע - מה תפסידו?'.
"וזו היתה רק דוגמה למה שקרה כשהנהגתו של אבי, המונעת כל העת מהרצון להוכיח לאביו - בעת שנפשו מסוכסכת וחסרת ביטחון עצמי - פוגשת את הנשמות המחפשות הכוונה, דרך ובעיקר חיבוק. לאט־לאט זה כבר לא קבוצה של אנשים, אלא כסף, פוליטיקה, משפחות עם ילדים, עם בעיות, שמחפשות פתרונות".
בעזרת מקרה אחר משרטט מוישי את האבולוציה של הקהילה: "בחור בשם משה חזר בתשובה והגיע ליבנאל כי חיפש מישהו שישקם אותו, שידבר ללב שלו. הוא ראה בספרים שיש תיקון לכל חטא, ורצה להיות חלק מהקהילה, אבל לא הביא בחשבון את מה שצריך כשאתה מקים משפחה ונולדים לך ילדים, למשל.
"הם הגיעו אל אבא בגלל הכריזמה, בשביל החיבוק, ורק אחר כך הבינו שצריך לדאוג לבית כנסת, לחינוך, לתעסוקה, למוסדות. פתאום גם אבא מבין שמדובר בחיים של אנשים. מעבר לזה שאתה לוקח 100 אנשים שימחאו לך כפיים, יש פה משפחות, נשמות. זה אמיתי".
הבנות האמיצות יוצאות קהילת יבנאל, שמתראיינות בסדרה, מכנות את מוהרא"ש בכינויים קשים כמו שטן ורשע. אבל מוישי סבור כי המעשים המחרידים שנעשו בקהילה לא נבעו מתוך רשעות אלא מרצון לתת פתרונות לבעיות שצצו, שאביו לא ידע כיצד להתמודד איתן. לטענתו, רצונו של אביו להיטיב היה מובהק, הוא רק לא ידע איך לעשות זאת.
עבור הבנות המשתתפות בסדרה זה כמובן לא משנה. הן התרחקו מהדת ולא שייכות היום לקהילה. לחלקן יש משפחה שעדיין נמצאת שם והן דואגות לה ומייחלות שתתפכח ותעזוב.
אחד הנושאים הכואבים לגביהן היו נישואי הקטינים בתוך הקהילה. מוישי מספר כיצד צמחה התופעה: "נער מגיע לגיל 14, 15, ההורמונים שלו מתחילים לעבוד. נחזור לאותו חוזר בתשובה, משה. בנו התחיל עם איזו בחורה והבעיה נפלה לפתחו של אבא שלי. אבא מבין שאם לא ייתן מענה - יצוצו בעיות נוספות. הפתרון - בואו נחתן אותו. ומפה מתחיל פסטיבל ההצדקות התורניות להוראה המחרידה 'רבנו אמר' ו'הזוהר אמר'. הוא חייב להצדיק מה שהוא עושה ולהוציא את התורה מהספרייה. את ההנחיה של הנישואים בגיל צעיר הוא העניק לכולם. לא רק למי שהגיע אליו עם בעיה ספציפית. 'אני מציל אותם מעבירות כשהם מתחתנים בגיל צעיר', אמר".
הוא הבין שזו זוועה?
"הוא לא עשה את זה באכזריות. הוא לא הבין. זה היה פתרון יצירתי מבחינתו. אבל חוץ מעבירות יש חיים שלמים מסביב, בעוד שנה יכול להיות פה ילד. והבחור - מאיפה יביא פרנסה? זה בדיוק כמו ששואלים אדם שבא לקבל טיפול רפואי 'האם אתה לוקח תרופות אחרות?', כי מפחדים מנזקי המשנה שהתרופה עצמה יכולה לגרום.
"כך בנישואי הקטינים: אמנם זוהי תרופה לדבר אחד בלבד - אבל מה עם הנזקים האחרים? היו בהמשך בעיות של חילופי זוגות, שלא נדע מצרות. הילד כבר בגיל 15 נשוי, החתונה נועדה מראש בשביל להתפרק. אז מה קורה בגיל 18? ילד שזרקת אותו למים, למה אתה מצפה?"
היו שניסו להתנגד לפתרון הנורא הזה?
"המילה 'התנגדות' ביבנאל לא קיימת. זה או מכות או השפלות. אבל אותי הוא לא חיתן כמובן בגיל 14. הוא שידך את הצעירים לפי מצב הרוח, לפי החשבונות הפנימיים שלו - מי האבא של הבת, מי האבא של הבחור".
"שחיתות בקבר של אבא"
במהלך הסדרה מתארת מיקה (מלכה) מיימוני, שגדלה בכת יבנאל, את הדרך שבה שידכו אותה: "יום אחד אני יוצאת מהמטבח. מוהרא"ש קורא לי מהחלון ואומר 'יש לי שידוך עבורך משורש נשמתך'. הוא מדבר איתי על בחור בן 17 שהתעלל בי מינית יותר מכולם. למה לתת לילדה בת 14 פסיכופת? הוא ידע שנאנסתי, שחוויתי אלימות מאוד קשה. אתה אשכרה נתת שיום־יום ירצחו לי את הנפש והגוף".
מוישי, אתה מתנגד לנישואי קטינים היום?
"אני לא פוסק הלכות. יש מקרים שבהם הבחור אכן תלמיד חכם ובוגר, וינהג בהתאם, אבל רובם לא שם כלל, ולכן התנגדתי בעבר וכך גם היום. היום זה גם קורה ביבנאל בלי סוף. כל כמה ימים אני מקבל מייל מאנשים שכואב להם ומדווחים לי על עוד אונס קטינים באמתלה של חתונה. יש להם משחק - על מנת לחמוק מהחוק, הם טוענים שזה רק אירוסים. לא היו סיפורים של נישואי קטינים מוצלחים. שמונים אחוז התגרשו.
"את יודעת כמה תלונות משטרת ישראל קיבלה על נישואי קטינים, וזה פשוט לא מעניין אותם? היה קצין מודיעין במחוז צפון שאמר לאחד מבני הקהילה שהתלונן באוזניו שוב ושוב על הנושא: 'עזבו אותי, מה אכפת לי, שיזדיינו אחד עם השני'".
(מהמשטרה נמסר: "כל תלונה או מידע על אודות נישואי קטינים מטופלים ביסודיות, הכל בהתאם לכלים ולאמצעים הקיימים בידינו מכוח החוק. נמשיך לפעול בנחישות ביחד עם כל גורמי האכיפה נגד עורכי טקסים מעין אלו בניגוד לחוק").
במהלך הסדרה מוזכר כי המוהרא"ש הבטיח למאמיניו סגולה שלפיה רווק או רווקה שיגיעו לאחר מותו אל קברו ויאמרו את ספר התהילים פעמיים - יזכו לזיווג. "הוא טען שמפני שחיתן כל כך הרבה קטינים ושמר אותם מהחטא הידוע (זרע לבטלה, מ"ס), הוא יכול לפעול בנושא הזיווגים באופן מוחלט", מסביר מוישי. "מי שמאמין וזה עובד לו - בבקשה. הכיתוב שהודבק על הקבר נגזר מצוואה שאבי הכין בגיל 48, בזמן שכל העולם נגדו והוא מסוכסך עם אביו. לכן גם לא מופיע שמו של סבי בנוסח המצבה, כמקובל בכל קבר אחר, ולכן ההבטחה היא נגזרת של מצב נפשי קשה.
"מאות רווקים ורווקות שמגיעים לשם משאירים הרבה מאוד כסף למנהלי 'עמותת ישמח צדיק - קהילת ברסלב בגליל' (שאותה הקים מוישי בעצמו, מ"ס), שלדעתי אין להם יראת שמיים והם הולכים נגד דעת תורה. לפי רשם העמותות, העמותה מכניסה 5 מיליון שקלים בשנה מהוראות קבע, מקופות צדקה בכל הארץ, מאיסוף כסף בצמתים ועוד. לאן הכסף הולך? אני לא יודע. מה שאני כן יודע זה שיש משפחות רבות בקהילה ביבנאל שאין להן מה לאכול היום, פשוטו כמשמעו. לפחות כמחצית מהקהילה עזבו את עמותת 'ישמח צדיק' ופתחו עמותה אחרת בהנהגת אחד מתלמידי מוהרא"ש.
"כספים רבים של עמותת 'ישמח צדיק' הולכים לעורכי דין שיילחמו נגד צוואתו של מוהרא"ש. הציבור לא חייב להאמין לי - אדרבא, שיבקשו את הדו"חות של העמותה ויבקשו לראות בעצמם לאן הולך הכסף שלהם. אני מקווה שלא יהיה אדם אחד שיחשוב בטעות שלתת צדקה שם בקבר זה מעשה קדוש".
(מעמותת "ישמח צדיק" נמסר: "לצערנו משה שיק נמצא בהליכים משפטיים מול העמותה זה שבע שנים, מתוך רצונו שמבני הציבור שנבנו מתרומות הציבור יעברו לידיו ולרשות ילדיו בטאבו. הוא מנסה להשחיר ולפגוע בפעילות העמותה מתוך אינטרס למנוע ממנה את היכולת להתמודד מולו בבתי המשפט."עד היום בתי המשפט השאירו את ניהול מבני הציבור בידי העמותה לרווחת הציבור. העמותה מחזיקה אישור ניהול תקין, וכן מפרסמת דו"חות הגלויים לציבור הרחב. העמותה עוזרת ומסייעת לכל הציבור ביבנאל ולא רק לקהילת ברסלב. חשוב לצין כי מנהלת העמותה פועלת בהתנדבות מלאה").
מוישי מספר כי "שמירה על צניעות" היתה אחד הערכים המרכזיים ביבנאל, אם כי הפרשנות של המוהרא"ש למושג זה מעוררת אי־נוחות. "בכל ליל שבת, אחרי הטיש, כל הבנות בגיל 15-14, שזהו כבר גיל המיועד לחתונה, היו נכנסות לחדר של אבא, והוא היה מסביר להן איך צריך להתלבש בצניעות. כאב לי על אמא - בעלה בסלון עם הבנות והיא לבד בחדר".
בסי בולוטין, צעירה שגדלה ביבנאל, מספרת בסדרה על חוויית שיעורי הצניעות מהזווית שלה: "חיים ונושמים 'צניעות'. זה אל"ף־בי"ת של כל דבר. מגיל 3 חובה גרבונים. אסור ליצור קשר עין עם אנשים. האחריות על זרע לבטלה מוטלת על הנשים. הוא הביא לקהילה המון סוטים וחולי מין שלא מצאו תקווה במקום אחר ופרש עליהם חסות".
אחותה, שרה, שמשתתפת גם היא בסדרה, מוסיפה: "ומי אחראי על משמרת הצניעות? כל הסוטים והחולים הכי גדולים. הם אלה שבדקו מי מעיזה להסתובב אחרי שבע בערב בחוץ".
כבנו של המוהרא"ש, אתה מגדיר את יבנאל ככת?
"כן", מוישי נחרץ, "היא התנהלה כמו כת, ועדיין כזו. אתה לא מחליט ולא חושב לבד. גם בשבילי החליטו. בשביל לא לעשות מה שאבא אמר, הייתי צריך להביא בחשבון שתהיה מריבה גדולה ולנהל סיכונים, עד כמה שווה לי להתעקש. כל בוקר בגן מתפללים על מוהרא"ש. בפתיחת ההיכל מתפללים עליו, הוא הקדוש.
"הוא אמר לבנות הקהילה 'בשביל מה אתן צריכות מבחנים? אתן צריכות לדעת לבשל טוב'. הן גדלו בידיעה שלא צריך ללמוד כלום חוץ משיחות מוהרא"ש. הכל מסתובב סביב הצדיק. כשהוא היה בחיים זה עבד. המאמינים שלו חיו מביקור לביקור שלו. זה היה החיים שלהם, אין תורה ואין כלום. יש לתת למוהרא"ש נשיקה ביד".
מי שמתקרב - נשרף
במהלך השנים החלו להיערם מתחת לפני השטח עוד ועוד זוועות. הקהילה, שנבנתה ללא יסודות, תכנון ומחשבה, וחיבקה אל חיקה ללא סינון גם אנשים עם עבר והווה בעייתיים מאוד, הצמיחה תופעות פדופיליה בכמויות בלתי נתפסות.
בסי בולוטין מתארת למצלמות את שעבר עליה כילדה ביבנאל: "חוויתי התעללות מינית מגיל 4 עד גיל 9. הייתי בכיתה של עשר בנות. יותר ממחצית מהן עברו את מה שאני עברתי, והשיח בכיתה היה שזה פשוט דבר שקורה. ילדים הולכים לבית הספר ביום, ובלילה יש ילדות שהולכות לישון וזה חלק מהחיים".
אחותה שרה מוסיפה: "האנסים נשארים בתוך הקהילה, ומי שנזרקת החוצה היא הנפגעת. המוהרא"ש אמר: 'אם יש שק של תפוחים יפים, תולעת אחת מקלקלת את כל התפוחים'.
"יום אחד ביקשתי להיפגש עם מוהרא"ש, לספר לו מה יכול לעזור לנוער. אולי להביא פסיכולוגית, יועצת או מנחת הורים. בשתיים וחצי בלילה קיבלתי הודעה: מוהרא"ש רוצה לראות אותך. הגעתי נאיבית, והוא ענה לי: 'היית ילדה סקרנית ורצית את זה. את לא יכולה לבכות על זה. לא צריך יועצת ולא מנחת הורים. אני הרופא הגדול בעולם. אם יש בעיות תבואו אלי'. אחר כך שמעתי מאנשים שהיו שם בחדר שהוא אמר 'תראו את הזונה הזאת, אומרת לי מה לעשות'".
"אם מישהו איים על הקהילה - לא היו לאבא גבולות. האיש היה מצטער שהוא נולד", מספר מוישי. "כשאבא שלי חשד שמנהל הכספים מועל בכספים, הוא דאג שיקבל הודעה שהוא צריך לעזוב את יבנאל בתוך 24 שעות. המנהל ברח, ודאגו שהבת שלו, שאותה חיתן בגיל 14, תתגרש. כמה שבועות לאחר מכן קפצו עליו בתוך בית הכנסת כמה חבר'ה מיבנאל ופוצצו אותו במכות. אבא שלח אותם. אף אחד לא עשה שום דבר על דעת עצמו. אותו מסכן רצה למכור את הבית שלו ביבנאל, אבל אבא שלי אמר שיש רוחות ושדים בבית הזה. קרעו לו את צינורות הביוב. ניפצו לו את חלונות הבית. השמידו את המקום.
"בזמנו היה מתח בין הרב המקומי של יבנאל, הרב פרנקל, לבין אבא שלי. אבא שלי קורא לו בספרים ס"מ (שטן). כל הילדים מגיל אפס היו צריכים להגיד עליו פרק ק"ט בתהילים, שהוא פרק של קללה. 'יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה'. הרב הזה חטף מכות רצח, ביזיונות, יריקות, קללות. אבא שלי חשב שהוא ייקח לו אנשים. כל אחד שקצת הרים את הראש - חטף. אבא שלי ראה את זה כתחרות, ואמר 'צריך לקצץ לו את הכנפיים'. זה היה שם הקוד".
כמנהיג קהילה קיבל מוהרא"ש שאלות רבות, שזרמו אליו באמצעות פקסים, העוסקות בסוגיות הרות גורל כמו פגיעות מיניות, רצון להתאבד, אלימות במשפחה, וכמעט תמיד התשובה היתה בדמות חיזוק לאישה ונזיפה לבעל. אבל הוא לא אפשר להתגרש ולא לפנות למשטרה.
מוישי חצוי בתחושותיו. הוא אוהב ושונא. כועס ומתגעגע. מתרחק וכמה לחיבוק. "אחרי הכל, זה אבא שלי וסבא של ילדיי. בזמנים שאני כועס אני אומר שהוא רשע מרושע, ובזמנים אחרים אני יותר מנסה להבין. אני חושב שהוא לא היה מספיק בריא בשביל לטפל בכל הג'ונגל הזה. אני מתגעגע לאבא שלי מאוד".
המכות שאחרי מות האב
גם כשהוא מספר על הימים האחרונים בחייו של אביו, ניכרים במוישי רגשות מעורבים: "התמודדנו עם מחלת הסרטן של אמא שנפלה עלינו באמצע החיים, ובתוך כך - מכה נוספת ניחתה. לא אשכח את הטלפון של אבי: 'מוישי, בוא מהר'. אבחנו גם אצלו לוקמיה במצב מתקדם. כעבור שמונה ימים מת. העולם קרס עלי. הייתי מבולבל, עייף ופגוע. אבא השאיר מיליונים. בתים. קרקעות. בית מדרש מפואר בלב המושבה.
"בצוואה שהשאיר אצל עורך דין ונחתמה בקונסוליה יחד עם אימי כחמש שנים בלבד לפני פטירתו, נכתב שהוא מוריש הכל לשני בניי, אך בצוואת הנגד שנמצאה בחדרו נכתב כי הכל שייך לקהילה. זה אותו 'קונטרס' שכתב בכתב ידו בגיל 48 בלבד, לפני שהיה בעל רכוש ונדל"ן, שם גם כתב את נוסח הצוואה בנוגע לשידוכים הנמצא על קברו".
אבל נדמה כי צוואתו האמיתית של מוהרא"ש היתה שבניו ותלמידיו ימשיכו להסתכסך ולריב גם לאחר מותו. משמיעת העדויות ניתן להבחין כי הוא נהנה מהפרד ומשול. מוישי: "יומיים לאחר פטירת אבי קיבלתי טלפון מאחד ממקורביו, שאמר לי 'יש לי הקלטה שבה שומעים את אביך מדבר נגדך. או שההקלטה תתפרסם - או שתיקח מיליון דולר ותעזוב'. אמרתי לו 'שכחת עם מי אתה מדבר. שם המשפחה שלי הוא שיק, ועל שיק לא מאיימים. תצטרך להרוג אותי'. באותו הרגע ההקלטה נשלחה לכל העולם היהודי. וזה מה שאמר אבי בהקלטה:
"'אני על סף גסיסה. הבן שלי רשע כזה. לא האמנתי שהבן שלי ילך ברציחה. זה כמו אבשלום, יותר גרוע. בן סורר ומורה. רוצה להרוג את אבא שלו'. אבא היה על כדורים קשים ומשככי כאבים. לא היו לו מחסומים. כל מי שסבב אותו והיה מקורב אליו בקהילה למד את החולשות שלו. את השיגעון. וכשהגיע זמן אמת - 'יאללה חגיגה'. יש קלטת אחרת שהוא אומר משהו הפוך לחלוטין. תומך בי ובעדי".
"ירושה" מכובדת נוספת שהשאיר מוהרא"ש לבנו מוישי היא האלימות שלימד את בני קהילתו, שבה יש להשתמש בכל פעם שבה משהו לא הסתדר להם. רק שהפעם היא מופנית במלוא האש והעוצמה כלפי בן הזקונים.
במשך שמונה שנים וחצי מתנהל בבתי המשפט מאבק ירושה מכוער. מתברר כי בעוד מוישי ישב אצל אביו בבית החולים, מקורבי האב דאגו לעשות מהלך מהיר ולהביא את רוב חברי עמותת "ישמח צדיק" לנשל את הבן מהירושה. השופטים קבעו כי צוואת הנגד שהכינו אותם המקורבים מזויפת, וכינו את המהלך "קנוניה".
"הם החליפו את המנעולים במוסדות העמותה, היכו אותי, הוציאו אותי בכוח מבית הכנסת של אבא שלי. כשחיתנתי את הבת שלי לא הגיע אף אחד מהקהילה. אם אתה עם מוישי - אתה מחוק. המאבק הזה לקח לי כל פרוטה. אבי החזיק בקבוק עם גז מדמיע וסכין במגירה. הוא לא בטח באנשים האלה, וידע עם מי יש לו עסק".
ואם כל זה לא הספיק - ציפתה למוישי מכה נוספת, כשבשיא קרב הירושה יצר עימו קשר מנכ"ל עמותת "ישמח צדיק", אשר טולדאנו, דרך אחד ממקורביו, וסיכם להיפגש איתו כדי לנסות ליישר את ההדורים. אבל השניים לא הספיקו להיפגש.
יום למחרת פורסם בתקשורת כי טולדאנו שם קץ לחייו. המשטרה מצאה אותו במרפסת ביתו שכוב על הרצפה, עם ידו קשורה למעקה ואזיקון גדול על צווארו. המשפחה התנגדה לנתיחת הגופה, והמשטרה קבעה שסיבת המוות היא התאבדות. הרב טולדאנו נחשב יורשו של מוהרא"ש, ומשפחתו האשימה את מוישי במותו. מוישי, מצידו, בטוח כי טולדאנו היה נתון ללחצים אדירים בשל נכונותו להיפגש עימו.
האחריות לשקם
כיום עוסק מוישי בהקמת ארגון למתן ייעוץ והכוונה לבני נוער בבחירת מסלול לימודים בהתאמה אישית, ובמתן תמיכה (באמצעות עמותת "היכל הקודש - הרב שיק"), סיוע והעלאת המודעות של ההורים לכל נסיבות החיים שעימן מתמודדים הנערים והנערות. נוסף על כך, הוא בעל משרד לייעוץ אסטרטגי במגוון תחומים לבעלי עסקים וחברות.
"אנשים שואלים אותי 'מה אתה רוצה, פרקטית, מיבנאל?'. לקח לי הרבה זמן להבין: המקום הזה מושחת מהיסוד, ואולי עלי מוטלת החובה לשקם. צריך לשקם שם הרבה ילדים. לעשות דברים טובים. אני לא מגיע ממקום של מישהו שרוצה להיות רב ושולט.
"מאז שאבא שלי נפטר, אני לא מסוגל להסתכל על תמונה שלו. אני יודע שאבא עשה דברים קשים מאוד לאנשים. אני לא אדם מיסטי, אבל יכול להיות שזאת נקמה, מה שקורה לי כעת. המטרה העיקרית בחיים שלי, כרגע, היא להוציא לאור את האמת. לספר מה בדיוק קרה ולטהר את שמי. אני לא אעצור גם אם אצטרך לעשות זאת בזחילה על הרצפה. האמת תנצח".
