יאיר שרקי @yaircherki
האירוע שמתפתח מול החרדים עמוק יותר משריר בשביל תקציבים: רף הציפיות שנתניהו והחכים החרדים בנו בשנה בקרב הציבור, ולא פחות חשוב, אצל האדמו"רים עצמם, כמעט בלתי אפשרי. ראינו את זה בבולמוס בהסכמים הקואליציוניים. כל חצר הערימה דרישות, בלי להבחין בין עיקר וטפל. וציפתה שהכל יוגשם
הם הלכו אחריו במדבר בשביל ממשלת החלומות הזו, שאמורה לכתוב את הרף העליון. מה שלא ישיגו בממשלה הזאת לא ישיגו אף פעם. וכגודל הציפיות עומק התסכול. פתאום מתברר שדוקא בממשלת ימין חרדים על מלא, זו שלמענה הם נצמדו אליו ב5 מערכות, גיבו את הפרת ההסכם עם גנץ, וסבלו באופוזיציה- הכל תקוע
הם נדרשים להכיל חילולי שבת שבעבר היו עילה למשבר קואליציוני. הם גונזים כל חקיקה דתית כדי לא לתדלק את המחאה. התקציבים שהובטחו אז כבר נחתכים בביצוע, והכי גרוע: במקום שהרפורמה תסדיר אחת ולתמיד את הגיוס, היא זו שמונעת מהם את הפתרון. פתאום שומעים בקול את השאלה: מי משתמש במי?
החרדים, כמעט תמיד, ברגע האמת היו השחקן הפוליטי הכי פרגמטי. אבל העולם החרדי, בבסיסו, נותן יתרון לקצוות. יד המחמיר על העליונה, ובטח בעידן שאין סמכות מוסכמת אחת ואיש לא רוצה להיתפס כפשרן. לכן מספיק אדמו"ר בכיר אחד שיתעקש, שיכול לגרור את המועצת כולה למשבר.
התרגום הפוליטי לא יהיה מיד, כי אין להם אלטרנטיבה. אבל התסכול והאכזבה יחדדו בטווח הארוך שאלה פוליטית מעניינת: האם החרדים מלאי הציפיות הפכו לשותף בלתי אפשרי לריצוי, או שנתניהו הפך לשותף שלא יכול לבצע מה שבממשלה עם הצד השני (כשם שהשמאל יכול לעשות מלחמה והימין שלום) היה עובר בשקט
https://twitter.com/yaircherki/status/1653382690786234370
נשלח מהאנדרואיד שלי
