הרב מוטקה בלוי חושף: ״הרב דב לנדא הוא המנהיג הרוחני הבא״

רבותי, אנו חוזרים לוויכוחים נושנים.
אני לא מדבר על הרצוי אלא על המצוי.

כל אחד יבדוק בקרב רבני שכונות ומורי הוראה מקומיים, בדרך כלל - חסידים שואלים רבנים חסידיים, אמריקאים אוהבים רב אמריקאי אם יש וכו'. וכמעט לא תמצא ישראלי ששואל שאלות לרב אמריקאי. המנטליות אחרת. וכאן זה ישראל.
לא יפה, לא ראוי, מתנשא, גזענות - אבל זו הפרקטיקה.

ומכיוון שכאן בציבור הליטאי עסקינן, שלמרות ההשמצות של הטוויטריסטים וכדומה, כאילו הדור מונהג על פי דעת 'כמה עסקנים', יש הוכחות רק בשנים האחרונות ממש, כי העמך, השטח, קובע את העובדה. מי שאצלו יעלו וישאלו השאלות הרציניות, ע"י עמך וע"י עסקנים מכל המדרגים - הוא באופן טבעי הופך להיות "גדול".
אין "ועדה"
ואין "יתד נאמן"
ואין "מוטלה".
מי שיודע יחסי החצרות והעסקונות הרשמיות, יכול היה להישבע לפני כמה שנים כי "רבי גרשון" לא יהפוך להיות 'המילה האחרונה'. על פי כמות העויינות ועוד כמה סיבות נכונות או לא. אך למעשה, עינינו רואות, שמכל העולם הליטאי כולו, חיכו למוצא פיו. וכל מילה שלו הפכה מילה קדושה. בפרט בהנהגת הישיבות, ובהנהגה הפוליטית. הוא כמובן ישב על ה'כס' הזה די מעט זמן. אבל הנהיג בצורה מרשימה. למורת רוחם של כל מיני 'מושכים בחוטים'.
כלומר, הוכחה חותכת, שהאמת קובעת בציבוריות הליטאית ולא הבוחשים בקדירה קובע.
אני גם מודה, שהבוחשים גם 'גורמים משהו', והכרזות כמו מוטלה, או כל מיני כינויים של אתרים 'קנויים', מהנדסים תודעה, אבל זה אכן רק בתור 'הינדוס תודעה' לשטח למטה. אבל לא כמו אצל החסידים והקהילות הסגורות, ששני אנשים יכולים להחליט עובדות בשטח, שנוגעות לאלפים אלפים, ואין לאף אחד פתחון פה.

לכן, אדמו"ר אמריקאי יהיה (קרלין, באיאן). אבל גדול אמריקאי, עם החשיבה הליברלית האמריקאית, לא יהיה. להערכתי להערכתי.

נ.ב. למטיבי לכת, רק אזכיר שקיים פולמוס בפורום 'אוצר החכמה', איך זה שפסקיו של רב רבנן מרנא "רבי משה פיינשטיין" מוזכרים כה מעט במשנה ברורה 'דרשו' ובספרי 'אורחות שבת' וכו', שהם מעצבי ההלכה הליטאיים. כאשר פסקי הגרש"ז אויערבך והרב אלישיב מוזכרים הרבה יותר. למרות שרבי משה נחשב "האחד והיחיד" בקרב יהדות העולם, וגם הגרשז"א והגריש"א מדברים אליו בהכנעה רבה, הוא לא נחשב 'שלישיית הפוסקים' עם הגרשז"א והגריש"א, אלא 'קומה מעל'. זאת רואים גם אנחנו הנמושות בלימוד ספריו, שהשליטה על הנושאים החמורים ביותר כ"כ רהוטה וברורה.    באשכול הנ"ל העלו כבר את מה שכתבתי לעיל, כי יש גזענות טבועה אצל הישראלים, כי רב אמריקאי נחשב 'ליברלי, מודרני, עכשווי' מידי, ופסקיו אינם תמיד 'חרדיים/ישיבתיים' מספיק. למרות שמגוחך לחשוב כך על הגר"מ פיינשטיין (אם כי היו אכן כמה פסקים שלו שלא נתקבלו במיינסטרים הרבני), הזקן והיושב בישיבה, שנולד בכלל בארץ רוסיה, ואינו אמריקאי-טיפוסי וכו' וכו'. אך בתת ההכרה של עורכי דירשו ושאר ספרי הלכה, פסק של 'הרב אויערבך' ו'הרב וואזנר' נחשב יותר קלאסי ומקובל מפסק של 'הרב פיינשטיין'. וכדי ביזיון וקצף. ואין לכך הסבר אחר זולת הנ"ל.

אז אפשר שוב למחות לזעוק ללעוג - אני נוקט בשיטה לשים את הדברים על השולחן, את האמת ולא את הראוי והיפה.

אני לא רואה כיצד 'הנהגת הישיבות' בצורה ממשית יכולה לעבור לאחד מבחוץ.
זאת חוץ ממה שכבר הזכירו לעיל, שניחא סלבודקר אחד אבל שני סלבודקאים (ר' דוב ור' משה הילל) מדי הרבה לליטאי המינסטריים. ומי שיודע מה מעמד הסלבודקאים לעומת כלל הישיבות, מבין היטב את מה שרשמתי כאן.

היו שלום

אגב, כולם מדברים על הנהגה וכו' וכו'.

אבל כלפי מעמד "תלמיד חכם" ו"ידיעת התורה" ו"יגיעת התורה", ורוחב דעת וכשרון. הגר"ד לנדו, עולה רבות על קודמיו!!! הבקיאות העיונית שלו "בכל" חלקי התורה, כולל קדשים טהרות וזרעים, לא היתה מצויה בקרב גדולי הדור האחרון. (זולת הגרח"ק כמובן, שהיה שר התורה לפי כל קנה מידה, אך מאידך ה'הנהגה' שלו היתה בלאו הכי שונה לגמרי, לא 'דעתו/שכלו/תבונות/מהלך-מחשבתו' של הגרח"ק היתה חשובה לאי מי משואליו, כי אם 'מוצא פיו' של איש בעל רוח הקודש. סגנון שונה <חסידי!> של הנהגה ליטאית שתפס כמה שנים, תופעה שאין ולא יהיה שוב.)