מה עם החרם על אנג'ל

איש חשוב, יש ממש בדבריך וראוי לשקול את המהלך שאתה מציע. אבל, כל זה באופן שאנו סבורים שיש לעשות ענין מסויים, ועל הדרך אנו פוגשים 'חברים ושותפים לא רצויים'. אבל, כשמחוללי המהלך בא מאלו שאין להם כלל אותו ענין מה שיש לי, ואדרבא ההיפוך - אינני בטוח שהנך צודק, ואז יש יותר ענין להראות שאלה אינם מנהיגי ומצילי כבוד התורה אל מרומסיהם ולכן לא ראוי לרקוד לקול ציוציהם קישקושיהם ופיטפוטיהם. כך לענ"ד.

אעיר רק הערה צדדית מנידון האשכול, וכללית לגבי החרם. זה התחיל בגלל שחבר דירקטוריון של אנג'ל הדביל עומר ברלב הפגין מול הרה"ג ר' גרשון זצוק"ל. הוא לא הפגין בשם אנג'ל, אלא בשם עצמו. מה שהיו צריכים בדרך חכמה ונועם לעשות, הוא לבוא בדברים עם אנג'ל ולהעמידם על חומר הענין, שכאיש אנג'ל לא ראוי לעשות כדבר הזה וכו' וכו'. יתכן מאד - ולהשערתי קרוב לוודאי - שהיתה יוצאת התנצלות כמו שאר חברות עושים בעת שחשים שהם פוגעים בלקוחות וזה עלול לעלות להם בכיס. מה עשו הנערים המנוערים? הבעירו את תבערת 'החרם' ו'המחאה' 'למען כבוד התורה' בקול רעש גדול כך שזה הפך ממקום דיאלוג ואפשרות אפילו להתנצלות כנה, למלחמת אגו, לא פחות ולא יותר. הסיפור הוא אגו, בין אנג'ל לנערים המנוערים 'לוחמי מלחמת כבוד התורה'. עוד הפעם - מלחמת אגו! מלחמת אגו בין אנג'ל - כנ"ל היתה נמנעת לענ"ד בהידברות ראויה - לבין הנערי הטוויטר.