"אחרי אנג'ל-חרם יולדות על בילינסון (התקבל במייל)!"

מזל טוב!! מזל טוב אמא!"
ילדי החמד נכנסו אל חדרה של אמם, במחלקת היולדות בבילינסון. "אמא, למי התינוקת דומה? היא בכתה בלילה? איך את מרגישה? אמא, הכנתי לך ציור"... כל אחד מהילדים נתן לאמא העייפה אך השמחה את אהבתו בצורה שלו ובדרך שלו.

האב הנרגש, היסה את ילדיו ואמר להם: "צדיקים שלי, מאחורי הוילון כאן יש עוד יולדת, בטח היא רוצה לנוח ולישון, אז בואו נשמור על השקט".

הילדים הנהנו בהסכמה ועברו ללחישות. אך משהו מוזר התרחש. הוילון הוסט, ולנגד עיניהם הקרועות של המשפחה התמימה, נגלה מחזה חריג מאוד, אפילו מטריד.

על מיטת היולדת שכב גבר. בשנות ה-40 לחייו. הוא לבש חולצה ורודה וחייך אל הילדים.

שלום מתוקים, גם לנו מגיע מזל טוב, שמי אבנר, וזה בן זוגי תום, נולדה לנו בת מתוקה והחלטנו לקרוא לה שיה.

העיניים הקטנות נותרו פעורות, הלסתות השמוטות לא הצליחו לחזור למקומם, היולדת כמעט התעלפה.

אב המשפחה הרעים בקולו וצעק: אני לא מבין, מה קורה כאן??! תוך כדי שהוא מוציא את ילדיו הבוכים מחדר אמם.

אל החדר נכנסו אחות ועובדת סוציאלית. בפנים חתומות שואלות את האב: כן אדוני, האם ישנה בעיה?

"ברצינות? אתן שואלות אותי אם יש בעיה? בבמיטה ליד אשתי שוכב גבר? שנולדה לו תינוקת? מה הולך כאן?"

העובדת הסוציאלית גיחכה אך מהר התעשתה והחלה לנסות להסביר  לאב ההמום: "במסגרת השאיפה של בית החולים בילינסון לשיוויון, הוחלט כי זוגות גאים שהביאו ילד בתהליך פונדקאות, יזכו לאותם התנאים בדיוק כמו של יולדת..."

האב כמעט קרס לתוך עצמו. זהו, הוא חשב לעצמו. המקום הבטוח האחרון - מחלקת יולדות - נהרס גם הוא. כמה עוד נמוך נוכל לרדת?

בהחלטה משותפת שלו ושל רעייתו היולדת הם חתמו על טופס שחרור מוקדם ועברו למחלקת יולדות בבית חולים אחר שעוד נשאר שפוי.

נשמע דמיוני? ממש לא.
רוצים לחוות חוויה דומה? לכו לבילינסון.
רוצים להימנע? לכו לבתי חולים שפויים.