החרדים מבינים שעשו טעות היסטורית, והם אחוזי אימה מתגובת הנגד החילונית
החברה החרדית חווה עכשיו את שכרון הכוח במלוא העוצמה. אך גם שם כבר מתחילים להבין — המיינסטרים הישראלי עוד יחזור לשלטון, ושום דבר כבר לא יהיה עוד כפי שהיה
הפגנה נגד בג"ץ, 1999.
לאור הוואקום שנוצר עם מות הרבנים הגדולים, אין מי שיזהיר מהשלכות התמיכה בהפיכה צילום: אבי אוחיון / לע"מ
הילו גלזר
03 באוגוסט 2023
תקציר הכתבה ב-95 מילים
בערוב ימיו יצאה מביתו של הרב גרשון אדלשטיין, מנהיג הציבור החרדי־ליטאי, הוראה חד־משמעית לנבחרי הציבור החרדים: הנמיכו פרופיל. בשעה שהמחלוקת סביב המהפכה המשפטית הלכה והתלקחה ביקש אדלשטיין מהח"כים החרדים שלא להתבטא בפומבי או להתראיין בנושא. הנימוק היה פשוט: זה לא מענייננו. דבריו של אדלשטיין, ששימש עד מותו באפריל האחרון נשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה, הגיעו על רקע התבטאויות בוטות של ח"כים במפלגה בעד הרפורמה. היה זה ראש המפלגה משה גפני בעצמו שהשתלח בבג"ץ תחת כל עץ רענן, הצהיר כי "אם הרפורמה לא תעבור — אין לנו מה לחפש במערכת" ואיים ש"בלי פסקת התגברות — אין ממשלה".
החרדים מבינים שעשו טעות היסטורית, והם אחוזי אימה מתגובת הנגד החילונית
גפני ואנשיו צייתו כמובן להוראת גדול הדור. בחודשי האביב והקיץ גפני מיעט להתייחס לרפורמה, ואם נשאל על כך, הביע עמדה מרוככת בהרבה שלפיה רק הבטחת הפטור מגיוס הוא בבחינת ייהרג ובל יהרוג מבחינת יהדות התורה. "שלא תהיה טעות, חזית המאבק שלנו זה לא מי יהיו השופטים בבית המשפט", הבהיר בדברים שנשא לאחרונה מול בני ישיבות. "עכשיו היתה פסיקה של שני שופטים שמכונים מסורתיים (שמרנים) שהם בכלל לא תואמים לנו. אני לא תולה תקוות בסיפור הזה".
ממרחק הזמן, אפשר לראות בהוראת הרב אדלשטיין מהלך נבון אך כזה שהגיע מאוחר מדי, שכן בתודעה הציבורית כבר הולחמו החרדים לאדריכלי הרפורמה. כחודש לאחר מותו קיימו ארגוני המחאה נגד ההפיכה המשטרית הפגנה בבני ברק. הם נימקו זאת בכך ש"ההנהגה החרדית משתפת פעולה עם הדיקטטורה ביד אחת, וביד השנייה בוזזת את הקופה". הזעם החילוני לא שכך מאז. לפני כשבועיים הפגינו כאלף בני אדם מול הרבנות בתל אביב והכתובת "בושה" רוססה על המבנה. הפגנות דומות התקיימו מול בתי הדין הרבניים בחיפה, רחובות ואשדוד. בשבוע שעבר הגיעו שתי נשים מארגון אמהות בחזית לביתו של גפני, הגישו לו צו גיוס עבור נכדו בן ה–18 והטיחו בו: "אתה וחבריך להנהגה החרדית הכרזתם עלינו מלחמה".
עיתונאי כיכר השבת ישי כהן סבור שזו רק ההתחלה. "הח"כים החרדים יודעים שזה עוד כלום, אפילו לא משחק מקדים לקראת ההפגנות שצפויות בהמשך לקראת חקיקת חוק הגיוס. עכשיו הם מנסים למזער נזקים ולהסביר שהם לא חלק מהרפורמה ותומכים רק בגלל המחויבות הקואליציונית, אבל נראה שזה כבר מאוחר מדי".
למוסף הארץ נודע על ערוץ נוסף שבו נידון החשש הזה – שיחות שקיים הנשיא יצחק הרצוג עם חברי כנסת חרדים לרבות בכירים ביהדות התורה. מי שיזם את השיחות הללו הוא הנשיא. בין השאר תואר בהן תרחיש שבו חברות גדולות במשק יסרבו להעסיק עובדים ועובדות מהחברה החרדית וכן עלתה האפשרות שגורמים עסקיים יימנעו מהתקשרויות עם אנשי עסקים חרדים. נראה כי אזהרות הנשיא נפלו על אוזניים קשובות.
נבחרי ציבור חרדים בשיחות סגורות: סמכנו על יריב לוין - וטעינו בגדול
החרדים חשים כי שילמו מחיר כבד על חלקם בהפיכה, וכעת מצפים לתמורה
את השורשים העמוקים של ההפיכה צריך לחפש לא בפורום קהלת, אלא דווקא בש"ס
דומה שגם השליחות שלקח על עצמו האלוף במיל' אליעזר שקדי, לשעבר מפקד חיל האוויר, חוללה שינוי תודעתי בהנהגה החרדית. הקשר של שקדי לחברה החרדית החל כאשר הוא עוד לבש מדים ויזם את פרויקט שח"ר כחול לשילוב חרדים בחיל האוויר. מאז פרישתו מצה"ל הוא מלווה פרויקטים טכנולוגיים והכשרות שונות לשילוב חרדים בשוק התעסוקה, בדגש על ענף ההייטק. לאורך השנים גם לא היסס לרתום את קשריו בתחום, לרבות בתעשיות הביטחוניות, כדי לסדר עבודה לחרדים בוגרי הקורסים הללו. אולם לאחרונה, ברקע הרפורמה, חש שקדי כי המוטיבציה לקלוט אותם הולכת ופוחתת. זאת בצד סנטימנט שלילי הולך וגובר בציבור הכללי כלפי חרדים באשר הם. את החודשים האחרונים הקדיש שקדי לפגישות עם פוליטיקאים חרדים בכירים (בין השאר נפגש עם אורי מקלב ומשה גפני) ולביקורים בחצרות הרבנים המשפיעים ביותר. בפגישות אלו שיקף להם עד כמה הסלימו תחושות הניכור והסלידה של החילונים מהם לאור תפיסתם כמובילי הרפורמה. שקדי סירב להתראיין לכתבה, אבל גורם המעורה בנושא העריך שהזעזוע ותחושת החירום שביטא בפגישות הללו, הצליחו לחלחל.
אפקט הבומרנג
לא רק הח"כים החרדים נמצאים בכוננות ספיגה. רבנים ופעילים מרכזיים בחברה החרדית מזהים אף הם את הסנטימנט הציבורי העוין ומנסים לדכא אותו. כזה הוא למשל הרב פנחס גולדשמידט, נשיא ועידת רבני אירופה, שלקח על עצמו בשבועות האחרונים תפקיד נוסף ובלתי־שגרתי: לשקף לציבור החרדי את הסכנה הטמונה בקידום הרפורמה המשפטית. "מבלי להיכנס לשאלה של כן או לא רפורמה, אותי מדאיג בעיקר הקרע בעם וההשלכות הביטחוניות, הכלכליות והפוליטיות שלה", אומר גולדשמידט. את דאגתו הביע בפני עיתונאים חרדים, סוקרים ושאר מובילי דעת קהל בציבור החרדי, "כדי לוודא שהם רואים את כל המורכבות של המהלך הזה ומה עלולות להיות תוצאותיו".
"ההנהגה החרדית לא היתה מספיק מודעת לכעס שהחוקים המוצעים יעוררו בצד השני", אומר הרב פנחס גולדשמידט, נשיא ועידת רבני אירופה. "הם לא ציפו שהתגובה תהיה כל כך קשה. המחיר שהחברה החרדית תשלם עבור היותה בשר מבשרה של הרפורמה הזאת יהיה גדול מאוד"
כמי שהתחנך במוסדותיה של ישיבת פוניבז' היוקרתית, התברג לתפקיד בכיר בממסד הרבני העולמי והוזכר לאחרונה כמועמד לתפקיד הרב הראשי האשכנזי, גולדשמידט הוא בשר מבשרו של המיינסטרים החרדי. ואף־על־פי־כן, הוא קורא לעצור. "ההנהגה החרדית לא היתה מספיק מודעת לכעס שהחוקים המוצעים יעוררו בצד השני של המפה הפוליטית", הוא אומר. "הם לא ציפו שהתגובה תהיה כל כך קשה".
גולדשמידט חושש עתה מתגובת נגד ומעריך כי "המחיר הציבורי־פוליטי שהחברה החרדית תשלם עבור היותה בשר מבשרה של הרפורמה הזאת יהיה גדול מאוד".
גזירות?
"בין היתר. המציאות הפוליטית בארץ מראה שהאפשרות שמחר תקום ממשלת מרכז היא לא קטנה. ואם היום אפשר לעשות כל כך הרבה שינויים מרחיקי לכת במבנה החוקתי של מדינת ישראל עם רוב מועט של 64, אז יהיה אפשר לעשות אותו דבר גם להפך".
גם יענקי פרבר, עיתונאי בחדרי חרדים שמתגורר בבני ברק, קורא לציבור שלו ללחוץ מהר על דוושת הברקס. "אסור לחרדים לקחת במאבק הזה", צייץ לאחרונה פרבר, שהיה ונשאר תומך נלהב ברפורמה. "יבוא יום ותקום ממשלת מרכז, הראשונים לסבול יהיו החרדים", הסביר, "תזכרו את זה. גיוס, ליבה, מועצות דתיות, שבת, סטטוס־קוו ועוד ועוד. (החרדים) יהיו הראשונים לשלם את המחיר. ימין מרכז ישלב ידיים עם שמאל מרכז והחרדים יישארו בחוץ לצמיתות".
בשיחה עם מוסף הארץ סיפר פרבר שהציוץ עורר זעם רב בקרב חבריו לימין. "בתגובת הנאצה ה–50 הפסקתי לקרוא", אמר. אולם העוינות כלפיו מתוך המחנה לא גרמה לו לסגת. האפשרות של עליית ממשלה חלופית, מתודלקת בגאלונים של זעם חילוני שנאגר במשך שנים, מדירה שינה מעיניו. "אם החרדים ימשיכו ללכת בכל הכוח נגד המחנה הליברלי, תקום פה ממשלת מרכז ואנחנו נחטוף מכל הכיוונים. ייסגרו כוללים, יבטלו תקציבים למוסדות שאין בהם לימודי ליבה והישיבות לא יקבלו שקל. ואז מה נעשה? למי נבוא לתלונות? בג"ץ יהיה מעוך, גמור, רמוס. זה אותו בג"ץ שסייע לחברה החרדית רק לפני שנה וחצי, כשליברמן רצה להפסיק את הסבסוד למעונות. נישאר בלי כלום ושום דבר".
וזה לא שפרבר הוא מאוהדיו של בג"ץ או מזדהה עם המחאה שמבקשת לשמור על עצמאותו. השמאל, מבחינתו, "שורף את המדינה", ההפגנות בבני ברק הן לשיטתו "טמטום וקריאת תיגר על עצם היהדות", ואת השבר שחוללה הפסקת ההתנדבות הסיטונית מצד חיילי המילואים הוא תופס כ"כניעה לכמה קצינים שחושבים שהמדינה שייכת לאמא שלהם". ובכל זאת, פרבר קורא להנהגה החרדית לחשב מסלול מחדש. "העמדה העקבית של הרב שך, הרב אלישיב והרב שטיינמן היתה שהפוליטיקאים החרדים לא לוקחים תפקידי שרים ובטח לא מבקשים לעצמם סמכויות שמשליכות על כלל החברה הישראלית. הרעיון היה: אנחנו לא נקבל החלטות על יציאה מלחמה בזמן שאת הילדים שלנו אנחנו לא שולחים לשדה הקרב. אבל עכשיו החרדים אוחזים בהגה. הם ההנהגה. ולכן הם צריכים להחליט — או שהם מצטרפים בכל הכוח וגם תורמים, או שהם נסוגים חזרה לאותה עמדה מפעם.
"ראיתי עצומה של אלפי אמהות חילוניות שאומרות שהן לא ישלחו את הילדים שלהן לצבא כל עוד החרדים לא מתגייסים", ממשיך פרבר. "הן רואות את הממשלה מודיעה לרמטכ"ל שלא לגייס את האברכים ושואלות: מאיפה החוצפה? שמע, אני יכול להבין אותן. כל עוד החרדים הסתפקו במועט, המחנה הליברלי ישב בשקט. אבל עכשיו, כשהליברלים רואים שהחרדים מקבלים החלטות על הילדים שלהם, ברור לי מאיפה מגיעים הכעס והחרדה. והרגשות השליליים האלה בסוף יופנו כלפינו בשיא העוצמה".
דבריו של פרבר עדיין חריגים בנוף של המיינסטרים החרדי, אך הם אינם מושמעים בחלל ריק. למעשה, היה זה העיתון "יתד נאמן", הביטאון של דגל התורה ומנהיגה משה גפני, שבמאמר מערכת מלפני כשבועיים קרא לחרדים להתנער מהתפקיד המרכזי שלקחו על עצמם במימוש ההפיכה המשטרית. הנימוקים המשניים היו ניכור לסוגיה שבלב המאבק ("מפני שהמושג דמוקרטיה הוא זר לנו ביסודו, לא הרוב קובע אלא דבר השם מחייב וקובע") ותפיסתה כחסרת תוחלת ("מכיוון שבית המשפט אינו מתנהל על־פי חוקי תורת משה, גם אם יתוקנו כל התיקונים, אין לנו כיהודים שומרי תורה עניין במקום הזה"). אולם רוב המאמר הוקדש לאזהרה מפני אפקט הבומרנג הצפוי. "כשהצד המפגין ברחובות בפראות תוך הפרת חוק ברגל גסה, מאיים במלחמת אחים שבפתח, אנחנו מאמינים להם, הם מסוגלים להוביל לשם! אם חלילה זה אכן יפרוץ, הרי שבמצבים כאלה 'היהודים תמיד אשמים', ועד כה ההיסטוריה המצערת לימדה אותנו שהסובלים במקרים כאלו הם בעלי הזהות החרדית".
"אם החרדים ימשיכו ללכת בכל הכוח נגד המחנה הליברלי, תקום פה ממשלת מרכז ואנחנו נחטוף מכל הכיוונים", אומר יענקי פרבר, עיתונאי בחדרי חרדים. "ייסגרו כוללים, יבטלו תקציבים למוסדות שאין בהם לימודי ליבה והישיבות לא יקבלו שקל. ואז למי נבוא לתלונות? בג"ץ יהיה מעוך, גמור, רמוס. נישאר בלי כלום ושום דבר"
אחרי שחתמו על הצהרות נאמנות לגוש הימין והלחימו עצמם לליכוד מציינים כותבי המאמר כי "איננו משתייכים למחנה אוהדי נתניהו ומעריציו" ומוסיפים כי "גם אם הוא נרדף על ידי האליטה השולטת והתקשורת בצורה אגרסיבית, אין מתפקידנו להגן על ה'גברא' ולסוכך עליו, קל וחומר שלא לשלם מחירים על כך". בסיפא של המאמר מהדהדת השאלה: "האם צריכים אנו לשאת בנטל תוצאות המלחמה הזאת?"
המאמר הכה גלים, וכעבור ימים אחדים התברר כי הסכר נפרץ. גם "המודיע", שופרה של אגודת ישראל, הבהיר במאמר מערכת שפורסם בשבוע שעבר כי "יהדות התורה הצטרפה לקואליציה לא כדי לקדם רפורמה משפטית, אלא כדי להסדיר את מעמדם של בני הישיבות שתורתם אמונתם. היא אינה מובילה את הרפורמה, היא הצביעה יחד עם סיעות הקואליציה בעניין הרפורמה כחלק ממחויבותה הקואליציונית".
כותבי המאמר הוסיפו כי "אין פניה של היהדות הנאמנה למאבקים" וכי היא "אינה מעוניינת להוסיף שמן למדורה האוחזת בזירה הציבורית". גם ב"הדרך", העיתון של ש"ס, קראו לשינוי דיסקט מתוך היגיון שעדיף להיות חכם מאשר צודק. "תיקון מערכת המשפט הוא דבר הכרחי, זה ברור ופשוט, אך התעקשות ודווקנות מבלי להסתכל ימינה ושמאלה, אינן מסימני החוכמה והתבונה", נכתב במאמר המערכת של היומון בשבוע שעבר. כותביו הזהירו כי "גלים סוערים מאיימים להטביע את הספינה, והאחריות הנדרשת כעת היא לנווט בין 'כל משבריך וגליך' אל חוף מבטחים".
געגועים לעילת הסבירות
האם מתווי הנסיגה שמשרטטים שופרי המפלגות החרדיות נובעים מחרדה אותנטית מפני ה"קרע בעם" והעתיד לבוא או שמדובר בלא יותר מתמרון פוליטי? תלוי את מי שואלים. בטור פרשנות שפורסם ב"הארץ" תיאר אנשיל פפר את המאמר ב"יתד נאמן" כ"מאמר מפותל, מצטדק ומלא בצביעות" שנועד לסלול לחרדים נתיב מילוט "מהמלחמה נגד הדמוקרטיה הישראלית — שהם עצמם פתחו בה יחד עם חבריהם למחנה נתניהו". גם אנשי ציבור חרדים שהתראיינו לכתבה זו לא מוציאים מכלל אפשרות שמדובר בלא יותר מאיתות טקטי לנתניהו ושותפיו. בבחינת נסיגה מדומיינת לפוזיציית לשון המאזניים ההיסטורית דרך פזילה מגושמת לממשלה עם גנץ.
אולם כולם שותפים להנחה כי העסקנים החרדים חשים, אמנם באיחור, את כיוון הרוח וכבר אינם אדישים לסנטימנט הציבורי שרואה בהם אחראים עיקריים לדרדור החברה הישראלית אל פי תהום. ריח "קץ ההיסטוריה" המשכר שנישא באפם אחרי הבחירות — כאילו הגוש האמוני עתיד לשלוט מעתה ועד עולם — טרם התנדף. אך בצדם הולך ומתגנב החשש מפני היום שאחרי נתניהו, שבו הישראלים יבקשו לבוא עמם חשבון. כמה פוליטיקאים חרדים כבר מבטאים אותו, גם אם לא בשמם ובקולם. ישי כהן דיווח בשבוע שעבר כי שני פוליטיקאים חרדים הביעו באזניו חרדה מפני עתיד כזה בדיוק. "אומרים שלטון הרוב, זו הסיסמה המרכזית של הקואליציה, אבל מה יקרה כש'שלטון הרוב' לא יהיה מהימין?" ציטט כהן אחד מהם, "מה אנחנו, החרדים, נטען אז? ראינו מה קרה פה לפני שנה עם ממשלת בנט־לפיד־איווט".
בשיחה עמו, הוסיף כהן כי "כשאני מדבר עם ח"כים חרדים אני שומע לא מעט אמירות כמו 'עד עכשיו רק הפסדנו מהרפורמה הזאת'. ביטול עילת הסבירות לא יסייע לציבור שלהם, ואפילו לא לאריה דרעי שנעול עם ההשתק השיפוטי. כשהממשלה הוקמה ההנחה שלהם היתה שאת חוק הגיוס יהיה להם הכי קל להעביר בממשלת 64 של ימין מלא מלא. אבל ככל שזה נכרך ברפורמה והפך לחלק בלתי־נפרד ממנה, התברר להם פתאום שחוק הגיוס הוא המוקש הכי גדול וזה שמבעיר את המחאה".
כהן סבור שהח"כים החרדים מכים על חטא על כך שלא הביעו תמיכה במתווה הנשיא, שהחריג את סוגיית הגיוס ולא הכפיף אותה לפסקת התגברות כוללת. "הם טוענים שלא היתה להם ברירה בגלל הצורך ליישר קו עם הקואליציה, אבל אני מתרשם שיש שם חרטה ותסכול מהוויתור המהיר על המתווה הזה".
מקור שנחשב לדמות בכירה בפוליטיקה החרדית סבור כי המשגה של המפלגות החרדיות הוא מהותי בהרבה. לדבריו, "האחריות למצב הנוכחי מוטלת אך ורק על המנהיגים הפוליטיים שלא ידעו לעשות הפרדה ביניהם לבין שאר מפלגות הגוש. זה בסדר להיות ימין, אבל שיהיה ימין אותנטי, ולא לנסות להידמות לליכוד. הם גרמו לציבור החרדי להפוך לביביסטים על מלא. ואז כשמגיעה סוגיה מורכבת כמו רפורמה משפטית, אין להם שום דרך להפגין עמדה עצמאית".
המקור מוסיף כי באופן פרדוקסלי, דווקא ההזדהות עם הליכוד, מפלגה חילונית, הגבירה את המיאוס של הציבור הכללי מהמפלגות החרדיות. "בגלל ההתנהלות שלהם החרדים הפסידו את עולם התשובה, את עולם הקירוב. את המסורתיים הם הרחיקו ואת החילונים הם הבריחו".
ואמנם, פעילים חברתיים חרדים, שאינם אטומים להלכי הרוח בחברה החילונית, סבורים כי העסקנים החרדים לוקים בהערכת חסר של הזעם כלפיהם. "הם עדיין נמצאים בסוג של ניתוק", אומרת פנינה פויפר, מנכ"לית ארגון הציבור החרדי־ממלכתי. "בנרטיב שלהם, השמאלנים ששנאו אותם קודם מחפשים סיבות לשנוא אותם עכשיו. לתחושתי הם לא מבינים עד הסוף אילו דובים הם עוררו מרבצם, ושאם תקום ממשלה כמו הקודמת, אפילו לא ממשלת שמאל, היא לא תנהג באותה דרך כפי שנהגה בסבב ההוא".
באיזו דרך כן?
"זו תהיה ממשלה דורסנית בהרבה, שתפעל מתוך דחיפות ותחושה של הזדמנות אחרונה לשנות את המציאות סביב נושאים כמו גיוס או לימודי ליבה. הבהלה מפני הדמוגרפיה בצד הכעס והחששות שהממשלה הנוכחית ליבתה, מרמזים שזה הולך להיות אירוע מסוג אחר, ואני לא בטוחה שההנהגה החרדית הפנימה את זה".
"החרדים עוד לא מבינים עד הסוף אילו דובים הם עוררו מרבצם", אומרת פנינה פויפר, מנכ"לית ארגון הציבור החרדי־ממלכתי. "הבהלה מהדמוגרפיה והכעס שהתעורר מרמזים שאם תתחלף הממשלה, היא תפעל מתוך דחיפות ותחושה שזו הזדמנות אחרונה לשנות את המציאות"
פויפר מגדירה עצמה כ"חרדית שמאלנית" וככזו היא חלק מקבוצה לא גדולה של חרדים שמראש התנגדו להפיכה המשטרית. בציבור החרדי הכללי מתייחסים אליהם כאל תופעה שולית, אך להסתייגות מן החקיקה ואופן הוצאתה לפועל שותפים חרדים מכל הגוונים והיא נמצאת בתהליך מואץ של חלחול לממסד.
אפילו עילת הסבירות המנוחה קנתה לה אוהדים בערוב ימיה. עו"ד דובי וינרוט פירסם לאחרונה מאמר בשבועון החרדי "בקהילה" שכותרתו "הרפורמה המשפטית צריכה להדאיג אותנו, החרדים". וינרוט ביקש מקוראיו "לתאר לעצמנו תרחיש שאינו מופרך כלל, שבו מתקבלת החלטה כי על אף האמור בחוקי היסוד, הממשלה מבקשת לעצור באחת תקציבים המיועדים לציבור החרדי. המאבק נגד החלטה כזו, בעולם שבו מבוטלת לחלוטין עילת הסבירות, הופך להיות בלתי־אפשרי. לעומת זאת, במצב הנוכחי המציאות מוכיחה שבג"ץ — גם אם אינו חשוד באהדת חרדים יתרה — עשוי לעצור החלטות קיצוניות מסוג זה".
לפי וינרוט, גם מהפך פוליטי הוא תרחיש ריאלי למדי. "המציאות בשנים האחרונות מלמדת שאין אדם יודע מה יילד יום, והספינה הפוליטית עלולה להתהפך בקצב מסחרר", כתב, "במצב כזה, כל שינוי שנוצר על־ידי יוזמי הרפורמה — חלקם אף חרדים וחלקם מזוהים עם הציבור החרדי — יתברר כחרב פיפיות".
בשיחה עמו הסביר וינרוט כי "בעידן שאחרי נתניהו, והוא לא בהכרח כל כך רחוק, הליכוד מן הסתם לא ישמור על כוחו. כמו כל מפלגה גדולה שהתבססה על מנהיג עוצמתי — קדימה למשל — ברגע שהוא מפנה את הבמה, הבוחרים מתפזרים בין כמה מפלגות או מקימים מפלגות חדשות. ואני באמת חושש שקונסטלציה כזאת תהיה כר פורה להקמת מפלגת מרכז־שמאל חדשה, או מפלגה חילונית־ליברלית מאוד, שתרכב על הסנטימנט האנטי־חרדי ותבטיח לשמוט את השטיח מתחת לרגליו. הקצבאות יישללו בן לילה ויחוקקו פה חוקים שעלולים לדרוס את הסטטוס־קוו הקיים. הנקמה עלולה להגיע".
גם הרב יצחק שפירא, מייסד ESJF — הארגון העולמי לשימור והצלת בתי עלמין יהודיים באירופה, מזהיר מפני דינמיקה של מעגל דמים. לשיטתו, היתה זו ממשלת בנט־לפיד־ליברמן שהתחילה בו. "לפני שנה וחצי החלה לכהן בישראל ממשלת מרכז־שמאל עם הערבים ובכל יום נשמעו הצהרות קולניות על צמצום החמצן והצרת צעדיו של הציבור החרדי. אם זה יועז הנדל וביטול 'הקומה הכשרה', סוגיות של גיור וכשרות, דיבורים על הוספת קווי תחבורה ציבורית בשבת בניגוד לסטטוס־קוו וכמובן גזירות ליברמן. חנקו אותנו. אבל לא חסמנו כבישים ולא הבערנו צמיגים. רק זעקנו מנהמת לבנו. החרדים רוצים לחיות פה על־פי אמונתם ואורחות חייהם, אז עכשיו הם משתמשים בכוחם בכך שהם מבקשים דברים שבממשלה הקודמות היו בלתי־אפשריים. כאשר פתאום יש אפשרות לנשום לרווחה, זה טבעי שרוצים לשאוף מלוא הריאות. אם לפני שנה וחצי היו מפגינים יותר סימפתיה לחרדים, ההקצנה שאנחנו רואים היום היתה נמנעת".
אז מה עושים מכאן?
"אני לא נכנס לשאלה אם צריך או לא לעשות רפורמה, ומהן ההגדרות הנכונות של דמוקרטיה ודיקטטורה. בזהירות המתבקשת אני אגיד שלעניות דעתי זה גם לא מתפקידם של פוליטיקאים לקבוע. עדיף היה להקים ועדה ממלכתית שחבריה הם אנשים נטולי־אינטרסים ומקובלת על כל חלקי העם. ושתתכנס ככל שתצטרך, בלי שעון סטופר. גם אם דיוניה היו נמשכים שנה, לא היה קורה כלום. המצב הנוכחי שבו הדברים מוכרעים בכיפופי ידיים ומריבות הוא לא נכון מבחינה הגיונית, מבחינה שכלית ומבחינה יהודית. ערך האחדות בעם ישראל הוא הערך היחיד ששומר עלינו. אנחנו העם המאוים ביותר בעולם. חז"ל הקדושים אומרים שבני ישראל מתאפיינים בשלוש מידות: ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים. לשם אנחנו צריכים לשאוף, ולא להיקרע בסכסוכים פנימיים שמסכנים את המשך קיומנו".
אולי טעינו בניווט
איציק קרומבי, יזם הייטק חרדי, סבור שהמחאה החילונית עוד רחוקה ממיצוי. "בינתיים החברה החרדית עוד לא על הגריל", אומר קרומבי. "נכון, פה יש הפגנה בבני ברק, שם מישהו מניף שלט בנושא הגיוס, אבל זה עדיין לא מרכז הכובד. מצד אחד טוב שכך, כי בשיח הרעיל של האקלים הנוכחי זה לא יקדם אותנו לשם מקום. מצד שני, זה מאפשר לנו להמשיך להתעלם מהסוגיות הכי בוערות ומשמעותיות שאמורות להעסיק את החברה שלנו".
תסביר.
"הרי אם הרפורמה היתה מובאת לכנסת לפני 30 שנה, כשעוד לא היה ברור שמתגבש פה רוב חרדי־חרד"לי־דתי־ימני מוצק, היא כנראה היתה הרבה פחות מפחידה. הציבור הליברלי ער לשינויים הדמוגרפיים המהירים ורואה איך מערערים גם את המבצר האחרון שלו — מערכת המשפט. הרפורמה הזאת פורטת על הזהות והפחדים הכי גדולים שלו, ובצדק מבחינתו. הוא מסתכל עלינו ואומר, 'עליכם אנחנו לא סומכים שתנהלו את זה'. לכן אנחנו אלה שצריכים להידרש לשאלה איך תיראה מדינת ישראל כשהחרדים יהיו רוב לצורך העניין. האם נדבוק באותן מגמות קיימות, ואז הלכנו לאבדון מבחינה חברתית וכלכלית? האם נמשיך לטאטא מתחת לשטיח ולמרוח ולמסמס? או שנתעמת עם הדברים ונשנה כיוון? לכן הסיפור החרדי הוא כל כך משמעותי במאבק הזה. אבל בינתיים החרדים יושבים על הגדר ואומרים 'תעשו לי טובה, רק בואו לא נמשוך אש כי טוב לא ייצא מזה'. מצד אחד תומכים, מצד שני קוראים לפשרה, מצד שלישי תוהים בקול רם אם אנחנו צריכים להיות לגמרי בפנים".
עו"ד דובי וינרוט פירסם לאחרונה מאמר בשבועון החרדי "בקהילה" שכותרתו "הרפורמה צריכה להדאיג אותנו, החרדים". לדבריו, "המצב הפוליטי יכול להתהפך מהר, ועלולים לרכוב על הסנטימנט האנטי־חרדי. הקצבאות יישללו בן לילה, הסטטוס־קוו יידרס. עלולה להגיע נקמה"
העיתונאי החרדי ישראל כהן מעריך כי הפיצול והמבוכה בציבור החרדי הם גם תוצר של אכזבה משותפיהם לגוש הימין שהתנהלו בשלומיאליות. "פתאום החרדים קלטו שהימין לא בהכרח מסוגל להעביר את הדברים שחשובים להם, ומתברבר אפילו עם הדברים שהוא עצמו נחוש לקדם", אומר כהן. "אם הרפורמה היתה מקודמת בביטחה, כנראה גם החרדים היו מצטרפים בלי להסס. אבל גם בקושי הצלחתם להעביר משהו, וגם הבאתם עלינו את הזעם הזה? זה גרם לחרדים להתחיל לחשוב: אולי פיספסנו פה משהו? אולי טעינו בניווט?"
גם כהן תופס את ההפגנות הספורדיות שהתקיימו בריכוזים חרדיים כסימן מדאיג לבאות. "בינתיים זה עוד לא התרומם, אבל קיים החשש שבסוף זה יתהפך עלינו — ובשביל מה? מה אנחנו מרוויחים מזה? קח למשל את עילת הסבירות. השמאל, או הציבור הליברלי, ראה בה ציפור נפש, והימין הלך על זה בכל הכוח כדי להראות שהוא בכל זאת יכול להעביר משהו מהרפורמה. אבל בעיניים חרדיות זה לא נושא חשוב במיוחד. עילת הסבירות היא לא יסוד קיומנו, והרפורמה, באופן כללי, היא לא באמת חלק מאיתנו".
הארץ
© כל הזכויות שמורות
