הפגנת המליון אתמול (מחאת החרות) הצליחה מעל למשוער

אני שומע על קרבות הסכינים בבית פנימה. ואני רואה את הייאוש שאוחז את בחורי בית ישראל סבא, וההפנמה שכל התכנית המשפטית יורדת לטמיון ומשם גם אנחנו יכולים להדרדר עשרות שנים אחורה מבחינת ההישגים של עולם התורה.

אבל אני רואה הישג שאף אחד לא ראה. ההבנה הפשוטה שאנחנו ישראל השניה. המקופחת. הנדחית. המצורעת. המוקצית. 
אנחנו כל כך חלשים שגם לצאת להפגנה עם אוטובוסים בחינם אנחנו לא יכולים. מבחינת ונהי בעיננו כחגבים.

תדעו לכם שמפה תצא ישועה גדולה.

ידוע שבתהליך חזרה בתשובה יש גם את שלב הפשפוש במעשה.

עכשיו הרבה יותר קל לדעת: אנחנו אומה שפלה ונרדפת. וכוחנו אינו אלא בפינו שנאמר תולעת יעקב. 

נפסיק לחשוב שאנחנו אדוני הארץ והכל ישק על פינו. אנו נחזור לאומנות אבותנו ונגיע להישגים הכי גדולים בלי לעורר עלינו את האומות העולם.

וברוך ה יצא הפסדנו בשכרנו.