| איש_חשוב כתב: |  | | ממתי יושבים חרדים לסעודה מעורבת לגמרי? |
|
מזמנו של "הלבוש". שמעת עליו? נולד לפני 500 שנה לערך...
הלבוש בסוף או"ח (מנהגים אות ל"ו), כתב שאע"פ שכתב בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זא"ז בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה, מכל מקום אין נזהרין עכשיו בזה, והיינו טעמא משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כקאקי חיורי מרוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו (והביאו בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' י"ג).
וכן היה מנהג פשוט בחו"ל לפני כמה עשרות שנים, כפי שמעיד הגר"מ קליין גאב"ד אונגוואר בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ד סימן ל"ד):
"וזכורני כשבאנו מהמחנות לפני כחמשים שנה לאמריקה והיו כל החתונות אז פה בתערובות נשים ואנשים, והיו הרבנים, ואפילו מראשי ישיבות, יושבים באולמות יחד עם התערובות, ואין פוצה פה ומצפצף. ואדרבה פעם היינו כמה ידידים וחברים מהחתן, ובקשנו מגדולים שישבו שם שיתנו לנו רשות לעשות מחיצה לשתי שלחנות לכה"פ, שנוכל להשתתף בשמחת חתן, ושחקו מאתנו, וחזרנו הביתה בלי ליכנס להחתונה. וב"ה אכשיר דרא".
ויש תמונות המעידות על כך, שגדולי תורה ישבו יחד עם נשותיהם באירועים, ולא ראו בזה שום פסול.
גם הגר"ע יוסף בספר מעין אומר (חלק י"ב עמ' קמ"ג) הורה לחוזרים בתשובה שיש בעיה במשפחתם עם ההפרדה הנהוגה במגזר החרדי, שיעשו את הריקודים בנפרד, והישיבה תהיה מעורבת. כי העיקר הוא שלא יהיו ריקודים מעורבים רח"ל.
ובפרט שיושבים משפחות משפחות, שאין בזה איסור כלל, אבל גם אם גבר יושב ליד אשה זרה, מעיקר הדין אין בזה איסור הלכתי, כפי שהרה"ג רבי אברהם יוסף, רב העיר חולון, תקף בחריפות [בראיון לרדיו קול ברמה] את אותם הצעירים המעירים לנשים בקווי המהדרין. "באישה זרה אין שום הרחקה", אמר ביחס לעצם ההפרדה, "חוץ מנגיעה, חוץ מהסתכלות, חוץ מלהריח בריח טוב שאולי היא שמה על עצמה - שום דבר אחר לא אמור לעניין אותנו".
ובספר 'שאלת רב' (ח"א, פרק טז אות יג, עמ' יח) שאל את הגר"ח קניבסקי שליט"א 'האם אסור לשבת באוטובוס אחורי אשה, דבגמ' רק הוזכר הליכה. תשובה: מותר'.
וכן בספר 'מפי האיש' (פרק טו; עמ' קנו) שאל את הגרי"ש אלישיב: "כשנוסעים באוטובוס האם יש בעיה לשבת אחורי אשה". והשיב: "לא, כי רק 'ללכת' כתוב שאסור".
ובספר 'אלא ד' אמות של הלכה' (פרק פו ס"ב) כתב 'יכול לשבת אחרי אשה (באוטובוס וכדו') ובלבד שלא יביט בה', והעיד שכן פסק מרן החזו"א.
וכן העלה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סימן נ), וע"ש מה שכתב לו מרן הגרש"ז אוירבעאך זצ"ל דיש להקל קצת.
ובספר "שיח חיים" העיד המחבר, "והנה בהיותי אצל הגה"צ רבי שריה דבילצקי זצ"ל (יום ד' כ"ו חשוון תשע"ח), שאלתיו בזה"ל 'האם אפשר לשבת באוטובוס מאחורי אשה'. והשיבני: 'לשבת כן'.
ובספר 'לקט יושר' (לתלמיד התרומת הדשן, יו"ד סי' שע"ו, הביא דבריו מרן הגרש"ז אוירבעאך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צ"ג אות כ"ג, והגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ו' או"ח סימן י"ג) הביא להקל בזה הזמן באיסור הליכה אחר אשה, דדוקא בזמן חז"ל שלא היו נשים מצויות ברשות הרבים, דכל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד), וכדמוכחא מילתא כו"כ בש"ס, וכדדייקא לשון 'פגע באישה בשוק וכו", דכ"ה לשון הרמב"ם שם והשו"ע. אבל האידנא דרוב נשים מהלכות ברה"ר, יש להקל קצת כיון דגם אם יעקוף אשה אחת שוב ימצא עצמו מאחורי אישה נוספת, ואין לדבר סוף.
והגר"נ קרליץ בספרו חוט שני כתב: 'ובזמנינו שיש נשים רבות ברחובות, ואף אם יסלקנה לצדדין ימצא עצמו אחורי אישה אחרת, מ"מ יש עדיפות לילך במהירות באופן שאינו הולך כל הזמן אחורי אותה אישה. אבל לכבוש פניו בקרקע [ולילך כרגיל] כתב הרדב"ז דהיתר זה הוא רק בשעת הדחק שממהר לדבר מצווה', עכ"ל.
וגם אין איסור לגבר ואשה לשבת זה לצד זה באוטובוס, אלא שיש להם להשמר לכתחילה מנגיעה, אף שהיא אינה נגיעה של חיבה, כדי שלא יבואו חלילה להרהור עבירה.
וכן פסק הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אה"ע חלק ב, סימן יד) שאין להימנע מלנסוע באוטובוס צפוף בשל חשש נגיעה: "בדבר הליכה בסאבוויי (רכבת תחתית) ובבאסעס (אוטובוסים) בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם, שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם. הנה מצד הנגיעה ודחיפה בנשים אז ליכא שום איסור משום דאין זה דרך תאוה וחיבה, וכל איסור נגיעה בעריות הוא אף להרמב''ם שסובר שהוא בלאו דלא תקרבו דאורייתא דוקא דרך תאוה כמפורש בדבריו ריש פכ''א מאיסורי ביאה, ומשמע שבלא דרך תאוה ליכא אף איסור מדרבנן, שלא הזכיר זה".
מתוקף אותו עיקרון, פסק שם שאין איסור לשבת ליד אישה באוטובוס: "וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשה, כשליכא מקום אחר, דג"כ אין זה דרך תאוה וחבה". גם אם יבוא לידי נגיעה, הרי שאין זו נגיעה של חיבה, ולכן אין בכך איסור.
וכן פסק להיתר הרב בנימין זילבר בשו"ת אז נדברו (ח"ה, סימן מ"ח), והדגיש שחשוב להבחין בין איסור והיתר לבין חומרות שמחמירים מפני ענייני צניעות, כי מעיקר הדין אין שום איסור בישיבה באוטובוס איש ליד אישה. גם אם יבואו לידי נגיעה בסיבוב וכדומה, כתב שם ש"אין בכך כלום". עוד הוסיף לבאר שייתכן שיעלה קלקול ממה שחושבים המון העם שיש איסור בישיבה ליד האישה, כלשונו שם:
"וזה נוגע בעיקר מה שנהוג יום יומית שיש שירות מוניות בין בני ברק לירושלים, ולפעמים נוסעים גם נשים, דנעשה כבר לדבר פשוט גם אצל הנהגים, וגם הנשים תובעות בפה לשבת אצל הנהג, גם כשכבר יושב שם איש זקן אומרים לו לרדת כדי שלא יצטרכו לשבת בספסל אחר עם גבר. ואני כמה פעמים התנגדתי לזה, וטענתי כשהאשה יושבת ראשונה קשה להזהר מאיסור הסתכלות יותר… ועל זה יצאתי בכוחא דהיתרא דמותר לשבת בספסל אחד עם גבר במונית, ואפשר להיזהר מנגיעה ממש ואפשר לשבת באופן שקל להיזהר מהסתכלות ומנגיעה".
ושוב ראיתי בשו"ת שלמת יוסף (סימן ט') שמובאת תשובת הרב יוסף חיים זוננפלד שנשאל אודות "העגלות הציבוריות" אם יש פגם בכך שישב איש ליד אישה, והשיב שאין בזה איסור ואין בכך אפילו "מכוער הדבר". ועיין גם בשו"ת בית יחזקאל (צוריאל, ח"א עמ' רמ"ח), ובספר מקור הלכה (ח"ב, סימן י"ז, סעיף כ"ג).
ובדורות הקודמים שלא היו נוהגים לעשות מחיצה באירועים, רקדו האנשים בנפרד והנשים בנפרד, ונחשב הדבר לצניעות גדולה מאוד...
ובניגוד גמור למה שמנסים להלעיט את הציבור כאילו בדורות הקודמים היו כולם צדיקים וישרים ובדור הזה כולם מקולקלים, יעויין בשו"ת בנימין זאב סי' ש"ג, "חלק מפריצי בני עמנו בהיותם חלין במחולות אנשים ונשים יחד שלחו ידיהם בחיק הנשים שהיו נשואות", וגאוני סלוניקי, "המנהגים אשר לא טובים אשר נהגו בעיר ההיא לרקוד במחולות כל איש את אשת רעהו", וגאוני קושטדינא "אין לך הרגל עבירה ויצר הרע כמו להיות מחזיקין ביד הנשים הנשואות במחולות", ומהר"ר נתן "במחולות איש את אשת עמיתו", ומהר"ר בנדיט "שמעתי שנוהגין לעת שמחתן לרקד במחולות ולחטוף איש את אשת עמיתו" (והעיר על זה הגר"י הנקין שאין ללמוד מכאן היתר לפנויות וכדמשמע ממהר"י מינץ, כי הזכירו נשואות לחומר הענין והוא הדין בפנויות. ואולי כוונת מהר"י לאפרושי מאיסורא ובפנויות לא היו שומעין לו, ולכן דיבר על הנשואות עכ"פ).
ובספר הכלבו סימן ס"ו שאפילו ניסה ללמד זכות על ריקודים מעורבים: "ואמר הר"ם מרוטנבור"ק כי שמו חרם שלא יהיו אנשים עם הנשים במחול והיו דורשים יד ליד לא ינקה רע, ואמרתי כי אינו ר"ל על זה כי אם לרעה כי אינם רשעים לעשות בפרהסיא, ומביא ראיה מכהן גדול על ענין סוטה שלוקח המנחה מידו לידה והתיר לכל בניו הדבר ואמרתי הדבר לר"א מושנה"ם ואמר גם אני שמעתי זה ומעיד אני עליו בשבועה אבל טוב להניח הדבר". ופלפל שם בדבריו.
וראה בתקנות חכמי פאדובה משנת רס"ז, "גם גזרנו שלא ירקדו עם הנשים הנשואות שום זכר עם נקבה נשואה, מלבד בימי הפורים, אמנם עם הפנויות יוכלו לרקוד ובתנאי שיהיו הזכרים מלובשים... וכל מי שיש כח בידו למחות ומחה, והעובר על זה יהיה עובר על דת יהודית", וחתומים על זה מהר"י מינץ ושלושים מחבריו ותלמידיו.
וראה בשו"ת מהרד"ך בית י"ד שכתב בלשון השאלה, "ג' בתי כנסת בעיר אחת תקנו תקנה בענין הריקוד עם הנשים הנשואות משום הדברים המכוערים שהיו שם עוברים בכל יום במחול כמעט שאלו המחול היתה כקובה של זנות, שהיה אומר הבחור למסדר המחול תביא לי את פלונית ואם לאו איני מרקד, וגם היא היתה אומרת כן, ובשבת אחת אירע בלבול בתוך המחול, כי בעלה של בחורה אמר לאשתו אל תרקדי עם פלוני, ואחר כך מצאה בעלה מרקדת עמו ונעשה בלבול עד שהגיע הדבר בערכאות של גויים, ובראות כל הקהילות הפרצה היוצאת מזה הריקוד עמדו ותקנו..." ומשמע שלולא הפרצה הזאת לא היה נראה בעיניהם הדבר הזה בפני עצמו כעבירה חמורה.
וגם בשו"ת בנימין זאב סי' ש"ג משמע שאסרו הריקוד מפני הפועל היוצא, ש"שלחו ידיהם בחיק הנשים שהיו נשואות ותהי זעקה גדולה ומרה..." ע"ש עוד שדומה לשו"ת מהרד"ך.
עכ"פ, כל המוכיחים בזמנם הוכיחו את הקהל שהיו רוקדים אנשים עם נשים נשואות, אבל מעגלי ריקוד נפרדים ללא מחיצה לא עלה על דעתם לאסור. ומהיכי תיתי לצאת חוצץ נגד ישיבה מעורבת ללא ריקודים כלל?
