*די לתחושות הבטן, אפשר להפעיל את הראש*
המציאות השתנתה, זאת כולם מבינים. 'שומר החומות' היה פרומו, המציאות החדשה שינתה המון הלכי חשיבה, השאילו גם מונח ישן בן יובל שנים 'קונספציה' שמו, והשמישו אותו שוב.
כיתות כוננות של בודדים ואפילו פעולות יחידניות של גיבורים שעצרו עשרות מחבלים, חלקם שילמו בחייהם והצילו במסירות נפש עילאית רבים, חידדו את התפיסה שהמלחמה היא הפעם על הבית, ועד שיגיע 'צה"ל הגדול' בינתיים כל אחד צריך לדעת להגן על הבית והסביבה שלו.
קשה לשנות קיבעון מחשבתי. השאננות היא המפתח להפסד, היצירתיות וההפתעה תמיד היו חלק בלתי נפרד ממלחמות אולי כבר מאז שקין הרג את הבל.
הכל נכון, השאלה מה אנחנו עושים עם המציאות הזאת.
העיר ביתר בת 80 אלף תושביה, מוקפת כמעט בכל צד ביישובים פלסטינים עויינים. אבסורד בהתגלמותו: העיר מארחת בכל יום נתון 3,000 פלסטינים, בכל ענפי התעסוקה בעיר: ניקיון, מכולת, מזון, תברואה, והרבה הרבה בנייה. לגובה, לרוחב ואפילו לעומק (חללים...)
המשוואה עבדה כך פחות או יותר: שקט יענה בשקט, مَصَارِي. מַצַארִי (כסף) יביא שקט. הם מתפרנסים, מידי פעם יש פה ושם בקתב"ים ואבנים (יכולים להביא רצח ה"י), אבל באופן כללי יש 'שלום כלכלי'. מוכר לכם? גם לזה אפשר לקרוא קונספציה.
כיום בביתר נושמים לרווחה, למרות שפה ושם הזבל קצת עולה על גדותיו וחסרים כמה מוצרים על המדף במכולת. השקט והשלווה חזרו לחיינו.
בשורה התחתונה, פרצה לה מלחמת שמחת תורה על זוועותיה ומוראותיה. הנאצים שפרצו ליישובים בעוטף עזה, טבחו ועוללו יותר גרוע מהנאצים המקוריים וחידדו את המסר: כל אחד צריך לדעת לשמור על ביתו, משפחתו וסביבתו.
מרבית תושביה החרדים של העיר ביתר אינם בעלי ניסיון צבאי, והתנכלות של מחבלי היישוב הסמוך נחלין, הידועים באהדתם לתנועה הנאצית החמאס, הפכה מטרידה יותר ויותר.
כשכוח סיור הגיע לגדר ההיקפית בשל שריפה בסמוך לגדר, הופעל מטען נפץ. בנס לא היו נפגעים. ביום שבו הפיצו מחבלי עזה כי צה"ל ירה טיל על בית חולים עזתי, (מה שהוכח לאחר מכן כ'פייק ניוז' של חמאס וטיל כושל שהם ירו) מאות תושבי נחלין הסמוכה לביתר יצאו לשטח כינוס קרוב לגדר עם ביתר, לאחר הסתה אדירה מרמקול המסגדים.
תושבי כמה רחובות הסמוכים לנחלין נחרדו, ומאות פניות תושבים הגיעו כמעט במקביל למוקד העירוני. מעוצמת השאגות היה ניתן לחשוב כי תיכף יעלו המחבלים השכנים על הגדרות ויפרצו לעיר ח"ו.
ראש העיר מאיר רובינשטיין, ניסה להרגיע את התושבים ונקט במספר פעולות בתיאום עם כוחות הצבא: אימון בסיסי לתושבים בוגרי צה"ל והחתמתם על נשק צבאי, עיבוי תאורה היקפית, חיזוק מחסומים וגדרות ועוד.
למרות עיבוי משמעותי בכוחות מילואים ושורת פעולות צבאיות (שלא יכולות מסיבה מובנת להתפרסם בציבור) בהנחיית צה"ל ופיקוד העורף, עדיין יש בציבור הביתרי תחושת חוסר ביטחון בולטת.
מה שחידד את התחושות הקשות ובצדק, היו כמה אירועי הצתה, חומרי חבלה, צמיגים בוערים ופיצוצים שנשמעו מידי יום או יומיים במרחב ביתר-נחלין.
*
כולנו חרדים בימים אלו בעקבות המצב הנורא והמלחמה הניטשת במלוא עוזה.
ישנן שתי דרכי התמודדות: עשייה, או 'תחושות בטן'.
רבים מתושבי ביתר בחרו להתמודד בדרך של עשייה: בצד הגשמי, סיוע לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום, אירוח, התנדבות בכל צורה ודרך והיה מי שהגדיל לעשות ואפילו הציע במודעת עיתון ירוקה וססגונית 'שירות פירוק סוכה' למי שעושה מילואים ולא הספיק ממוצאי שמחת תורה.
ים של יוזמות כמעט בכל רעיון אפשרי. בצד הרוחני, רבים ארגנו יוזמות 'מפי עוללים', לכנס תינוקות של בית רבן לאמירת תהילים, קבוצות ווטסאפ שמסיימות ספרי תהילים שלמים, חסידי חב"ד שפועלים עם חיילי צה"ל, מחלקים להם ספרי חת"ת כשמירה לרכבי הצבא, מניחים איתם תפילין וגם מנחמים אבלים ל"ע, משפחות החללים, הי"ד.
בצד ההגנתי, רבו גם ההתארגנויות להקמת משמר אזרחי בחסות הצבא והמשטרה, בעלי נשק אישי ברישיון, בוגרי צבא ואפילו סיוע בתצפיות, חובבי רחפנים העמידו אותם לרשות המוקד העירוני ועוד היד נטויה, יש אפילו קבוצות שמארגנים אימוני לוט"ר מתקדמים בתשלום מוזל.
ויש גם את הדרך השנייה: תחושות הבטן. "יש לי תחושת בטן שלא עושים מספיק", ו"צריך למחוק אותם". ו"איפה הצבא שלנו, מחכים ח"ו שיקרה אסון ואז יתעוררו?"
יום למחרת 'ליל הצעקות', התקבצו תושבים זועמים מביתר ליד אחת הגדרות החוצצות לנחלין וכמה צעירים ידו אבנים. מה שהם לא ידעו, שבאותה עת עבר שם כוח צה"לי בפעילות שקטה של מעצר מחבלים מבוקשים, שיום קודם הצמידו את המטען חבלה לגדר. החיילים כמעט ונפגעו מהאבנים אך העדיפו שלא להיחשף.
מסתבר כי כוחות הביטחון משקיעים מאמצים אדירים, ביום ובלילה, כדי לשמור על ביטחונם של תושבי העיר ביתר. לאחר כל אירוע, השב"כ וכוחות צה"ל נכנסים לפעולה ומטפלים במה שצריך לטפל.
תושבי ביתר הנמים בדרך כלל בשלווה, אפילו בזמן מלחמה, לא תמיד יודעים כי יש חיילי מילואים שמעבים את חגורת הביטחון של העיר ביתר, וכמעט לא ראו את הבית מאז שמחת תורה. אחד הקצינים סיפר כי הגיע לכמה דקות לבת מצווה של הבת שלו ומיד חזר לגזרה.
נכון, נחלין הוא כפר עויין, וכל ידיעה והסתה ברשתות החברתיות על מה שקורה בעזה, 'מדליקה' בהם את יצר השנאה.
נכון, כל אחד צריך לעשות 'כלי' והשתדלות אמיתית כדי להגן על עצמו וסביבתו. נכון, אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. אבל דבר אחד חשוב לחדד: תבהלה מיותרת והדהוד שלה בכל מקום, משחקת לידי אוייבינו. נקודה.
נכון, אתם צודקים. השאלה מה אתם עושים כדי להיות צודקים יותר. תחשבו פעם נוספת, אולי תשתחררו קצת מבהייה בקבוצות הווטסאפ והפצת השמועות, מציוצי הטוויטר והצפיה המיותרת בערוצי התבהלה של החמאס ועושי דברם.
צאו לשטח, רק תבחרו במה לפעול. היבט רוחני? החב"דניקים ישמחו לשבץ אתכם במשימות מורל לחזק את חיילנו. היבט חיזוק גשמי? יש קבוצות למכביר שמחלקות משימות התנדבות. בנושא הגנה? הזדרזו לעשות רישיון לנשק אישי.
עזבו את המקלדת, הווטסאפ, הפרשנות והפייק ניוז. ישראל בטח בה', עזרם ומגינם הוא.
הרבי אומר בדברי עידוד נצחיים: *לא לפחד ולא להפחיד.*
*ארץ ישראל המקום הבטוח ביותר בעולם!*
 |
|
|
