עמית סגל: "במערכת הביטחון נדהמו"

כשכוחות צה"ל חצו ב-1973 את תעלת סואץ למצרים, הם לא עשו זאת על גבי גשר הגלילים. פסגת הטכנולוגיה הצבאית של אז נתקעה בדרך לתעלה. הצוות שאמור היה להוביל אותה לחם בכלל בסוריה, ותקלות מתקלות שונות עיכבו אותו בדרך. הוא הוקם בסוף, אבל רוב הכוחות עברו עוד קודם לכן על גבי גשר דוברות עתיר אלתורים, ברוח הישראלית המוכרת: חוקה לא מצליחים לכתוב בשבעים וחמש שנה אבל חוק יסוד מעבירים ביומיים. כל הרמזורים קורסים בגשם, אבל יש וייז. לא מצליחים לבנות מטרו, אבל הופכים רעיון ליוניקורן כהרף עין.

החמאס כן הצליח לבנות מטרו. צוות המנהרות של צה"ל, שהוקם כדי להתמודד עם מנהרות פרימיטיביות ברצועת עזה לפני כעשרים שנה, פוקח עין על פעולות התת-קרקע באופן קבוע. ועדיין, כאשר הגיע המודיעין המעודכן, נדהמו במערכת הביטחון משטניות המיזם, ממלכודות המוות, מהפקת הלקחים בחמאס בעקבות צוק איתן. גשרי הגלילים שהם הכינו, כך היה ברור, לא יצליחו להגיע לתעלה.

המערך המסועף הזה, בעומקים שחלקם עמיד להתקפות חיל האוויר, הוא הדימונה של עזה. המשוואה של סינוואר פשוטה: הזמן שתעמיד לרשות ישראל הקהילייה הבינלאומית יהיה קצר מהזמן שייקח לה לפצח את מערך המנהרות. ולכן, תמיד, סינוואר ייצא משם, ימצמץ מהשמש ויכריז על ניצחון.

אלא אם ישנו קונץ פטנט.

כבר ב-2015 המצרים הציפו את מנהרות חמאס שחדרו לשטחם במי ים. בחודש האחרון מיטב המוחות המבריקים ביותר במדינת ישראל עמלים על פתרון עוקף מנהרות. כמו בימי הקורונה, גם פה הוצפה המערכת ברעיונות שנעים בטווח שבין המגוחך לגאוני. שר הביטחון יואב גלנט כבר רמז לחלקם. "התחלנו להשתמש ברעיונות חדשים לשימוש במנהרות", שב ואמר.

בעשרים השנה האחרונות ירדה קרנו של התמרון הקרקעי. לתמרן לאן בדיוק, שאלו שוב ושוב בכירי מערכת הביטחון וגם הקבינט, שכן מהלך כזה נועד לשבור את כוח הלחימה של האויב. הכניסה העוצמתית לעזה, שהפתיעה את האויב הייתה תשובה חלקית. אבל ייתכן מאוד שהתמרון הנכון היה כל הזמן תת קרקעי.