ספירת העומר

ליקוטי מקובלים בנושא: ל"ג בעומר 8 מאי 2023 עברית ליקוטי מקובלים בנושא: ל"ג בעומר ספירת העומר 1. בענין ספירת העומר, זה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להתקשר את עצמו לה'. "עומר" מלשון מאלמים אלומים [...] שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אִלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דְּעָבֵיד רַחְמָנָא לְטָב עָבֵיד" [כל מה שעשה הבורא, לטוב הוא עשה] (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר. דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם נקרא בשם עומר. (הרב"ש. אגרת נ"ט) 2. עומר מלשון "מְאַלְּמִים אֲלומים", שהוא בחינת קשר. שהאדם צריך להשתדל, שהקשר בינו לה' יאיר, מלשון ספיר ויהלום. היות שהעולם נקרא בחינת ששת ימי המעשה ושבת, שהם ז' [7] ספירות, ויש התכללות הספירות, לכן אנחנו צריכים לקשר עצמנו לה' בכל ימי שנות חיינו, שהם ע' [70] שנים, המכוון לז' [7] ספירות שכל אחת כלולה מעשר הספירות. ועל ידי זה שמתקנים את הקשר, הנקרא בחינת עומר, אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שהוא בחינת חרות ממלאך המוות, כמו שאמרו חז"ל "אל תקרי חרות אלא חירות", שיוצאים משיעבוד היצר על ידי התורה. (הרב"ש. 938. "ענין עומר") 3. ימי ספירה, הן מורים על האחדות, כפי שכתוב בספרים הקדושים, ולכן מתו תלמידי ר' עקיבא בין פסח לעצרת, מפני שהימים אלו מורין על האחדות, והם לא נהגו כבוד זה לזה [...] שבימי הספירה צריך האדם לתקן מידה זו של האחדות, ועל ידי זה זוכה להשגת התורה. ("מאור ושמש". פרשת אמור) 4. עיקר הפגם של תלמידי ר' עקיבא, היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שהוא בחינת השתוקקות וכיסופין, שעי"ז [שעל ידי זה] עיקר המשכת התורה, שהיו צריכים להמשיך מרבי עקיבא, שהיה בחינת התגלות התורה. וע"כ אמר רבי שמעון בר יוחאי, "אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא" [אצלנו באהבה תלוי הדבר], שאנו צריכים שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העיקר. וכמובא בתלמידי האר"י ז"ל שהזהירם כמה וכמה פעמים, שיהיה ביניהם אהבה גדולה, ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאולה על ידם, אך שנתקלקל ע"י המחלוקת שנעשה בין החברים, ע"י נשותיהם. כי עיקר המשכת התורה, הוא ע"י אהבה וחסד, שהוא בחינת השתוקקות וכיסופין דקדושה, שעי"ז זוכין לקבלת התורה ולכל טוב. ("ליקוטי הלכות". הלכות דם) בגדלות רשב"י (רבי שמעון בר-יוחאי) 5. רבי שמעון, המאיר בכל העולם בתורה, וכמה מאורות מאירים על ידו, על אחת כמה וכמה, שהוא עמוד כל העמודים. ("זוהר לעם". וייצא. מאמר "הפעם אודה את ה', ותקרא שמו, יהודה", סעיף 175) 6. אמר רבי אבא, אוי רבי שמעון, אתה בחיים ואני כבר בוכה עליך. לא עליך אני בוכה, אלא אני בוכה על החברים, ואני בוכה על העולם, שיישארו יתומים ממך, אחר פטירתך מן העולם. רבי שמעון הוא כאור הנר, הדולק למעלה ודולק למטה. ובאור שהדליק למטה מאירים כל בני העולם. אוי לעולם כשיסתלק האור שלמטה, ויבוא בתוך האור שלמעלה. מי יאיר אור התורה לעולם. ("זוהר לעם". ויקהל. מאמר "כוונת התפילה", סעיף 118) 7. שמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון ולא רבי שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל כך, עד שאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה. לפיכך תכף אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. שאין מדרגה גבוהה ממנו. ואמר, ועתה משמע שניתנה הרשות לגלות, שעתה נראה, שהשיג רשות לגלות הסוד הגבוה הזה. ("זוהר לעם". בראשית-א'. מאמר "נעשה אדם", סעיף 159) בשבח גילוי ספר הזוהר 8. רשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה [125] המדרגות בשלמות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל, נאמר: חכם עדיף מנביא. וע"כ, נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, תופסים קומת כל קכ"ה המדרגות. (בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר") 9. ולזה הספר ייקרא ספר הזוהר, מפני השפעת האור ההוא מהזוהר העליון. ודרך אורו, משפיעים בהשגחה אלוהית כל המתעסקים בו, שהיה אור ושפע עליון מהדעת מושפע בסודות תורה. כיוון שנשפע משם, נקרא החיבור הזה ספר הזוהר, כלומר שנשפע מהזוהר ההוא. (הרמ"ק. "דע את אלוקי אביך", ב') קטע לסיום מתוך "זוהר לעם" 10. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה, גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם. ויש לו נחת והוא שמח בהם. כמ"ש, אז נִדְבְּרו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו. ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ. ("זוהר לעם". אחרי מות. מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיפים 66-65) קבלה מדיה © כל הזכויות שמורות 2003-2023 בני ברוך - קבלה לעם