ניסים

ליקוטי מקובלים בנושא: נס הרוחניות 10 דצמ׳ 2023 עברית ליקוטי מקובלים בנושא: "נס הרוחניות" 1. צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו. (הרב קוק) 2. יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה. (הרב"ש. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984) 3. נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס". (הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990) 4. חנוכה היה נס רוחני, וברוחניות צריכים לשאול מה, אחרת לא מרגישים את הנס, לכן אמרו "מאי חנוכה", בכדי שכל אחד ישאל את ענין הנס של רוחניות. היינו, בכדי שידע מקודם את ענין גלות רוחנית, ואחר כך יכול לזכות לגאולה הרוחנית. ומשום זה צריכים לפרסם זאת ברבים, כדי לתת התענינות לכל אחד ואחד, אחרת אין מרגישים לא את הגלות ולא את הגאולה. (הרב"ש. אגרת ס"ח) 5. האדם צריך להאמין, שיש לו נקודה שבלב, שהיא ניצוץ המאיר. [...] והניצוץ הזה לא נותן לו מנוח לנפשו. זאת אומרת, כמו ניצוץ גשמי אינו יכול להאיר, אולם מניצוץ האדם יכול להדליק דברים, שעל ידי הדברים, שהניצוץ נוגע בהם, יכולה להתלקח אש גדולה. כמו כן הניצוץ שיש בליבו של אדם, אינו יכול להאיר, אולם הניצוץ הזה, יש באפשרותו להדליק את המעשים שלו, שיאירו, כי הניצוץ דוחף אותו לעבודה. (הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991) 6. האדם צריך "להדליק", לעשות מעשים עד שתהא "שלהבת עולה מאליה", ולא מכוחו של אדם, אלא "מאליה" הוא פירושו "מכוחו של ה'". (הרב"ש. מאמר 24 "מהו הנסתרות לה' והנגלות לנו, בעבודה" 1988) 7. כל מתנה שנותן לחברו [...] הוא כמו כדור שעושה חלל באבן, הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב. ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה נצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך. (הרב"ש. אגרת מ') 8. ע"י האמונה למעלה מהדעת הוא יכול לבוא לידי הרגשת גדלות ה'. וכמו כן לצייר לעצמו גדלות ה'. ובזמן שיש לאדם הרגשה בגדלות ה', אז האדם דומה "כמו נר בפני אבוקה", שהוא בטל אליו. (הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קודש הם" 1991) 9. כתוב "לך נאה לשבח". היינו אנו מודים ומשבחים אותך על הטובות שקבלנו ממך. וזה הוא כמו שאמרו חז"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" (ברכות ל"ב). והטעם הוא, כי מי שמאמין שהקב"ה הוא רחום וחנון, ויש לו רצון להטיב לבריות, אז יש מקום לתפילה. לכן מוכרחים מקודם לסדר שבחו של הקב"ה. זאת אומרת, שהאדם בעצמו צריך לסדר שבחו של מקום. אין הכוונה שהקב"ה יראה, שהאדם משבח אותו. כי אין הקב"ה נצרך לבריות. אלא שהאדם בעצמו הוא יראה את שבחו של הקב"ה. ואח"כ הוא יכול לבקש ממנו, שיעזור גם לו, כיון שמדרכו להטיב לנבראיו. (הרב"ש. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985) באורך נראה אור - "מיתרי הזוהר" לערב איחוד 10. כי עימךָ מקור חיים, באוֹרךָ נִראֶה אור. כי עימך מקור חיים, זהו השמן העליון הנמשך ואינו נפסק לעולם, השורה בתוך חכמה העליונה על הכול. שכתוב, כי עימך, ששורה עימך באהבה שעל הכול, ואינו נפרד ממך לעולם. מקור חיים, בינה, כי חכמה ובינה דבוקים יחד, בזיווג שאינו נפסק לעולם. ונקראת הבינה מקור חיים, משום שהיא המקור והמעיין של החיים, שהוא השפעת החכמה, שנקרא חיים. להוציא החיים מהחכמה, בשביל האילן העליון, זעיר אנפין, ולהדליק הנרות של המלכות. ועל כן האילן, זעיר אנפין, נקרא עץ החיים. אילן הנטוע ומושרש במקור החיים, בינה. ועל כן כתוב, באורך נראה אור. באורך, זהו האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. שכתוב, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. ("זוהר לעם". צו. מאמר "כי עימךָ מקור חיים", סעיפים 166-165) 11. בזמן שהקב"ה יקים ישראל ויוציא אותם מהגלות, אז יפתח להם פתח אור דק וקטן מאוד, ואחר כך יפתח להם פתח אחר, מעט גדול ממנו. עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם. כלומר, שישועתם לא תתגלה בבת אחת. אלא בדומה אל שחר, שהולך וָאוֹר עד נכון היום. וכל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, שמושיע אותם לאט לאט ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחושך. ותמיד בחושך היה משכנו. בעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן, כפתחו של מחט. ואחר כך מעט גדול ממנו. וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי. כך הם ישראל. וכן למי שבאה רפואה, אינה באה בשעה אחת, אלא שבאה מעט מעט עד שמתרפא. [...] האור שלהם הולך וָאוֹר מעט מעט, עד שיתחזקו, ויאיר להם הקב"ה לעולם. ("זוהר לעם". וישלח. מאמר "שַׁלחֵני כי עלה השחר", סעיפים 92-90) 12. מה רב טובךָ אשר צפנת ליראיך, פעלתָ לחוסים בךְ. מה רב טובך, כמה עליון ומכובד אור העליון שנקרא, טוב. כמו שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. וזהו האור הגנוז, שבו עושה הקב"ה טוב בעולם, ואין מונע אותו בכל יום, ובו מתקיים העולם, ועומד עליו. ("זוהר לעם". אמור. מאמר "בני אהרון", סעיף 3) 13. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואחר כך חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה, גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם. ויש לו נחת והוא שמח בהם. כמו שכתוב, אז נִדְבְּרו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו. ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמו שכתוב, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ. ("זוהר לעם". אחרי מות. מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיפים 66-65) קבלה מדיה © כל הזכויות שמורות 2003-2023 בני ברוך - קבלה לעם