מהו הגורם לאינפלציה של משפיעים בקרב הציבור החרדי?

הפסוק - 'לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה''.

דפוס החינוך החסידי, הורק כמעט מתוכן, והמשפיעים הגיעו בעשוריים האחרונים (זילברברג - הראשון) בשפע והרימו את שומעיהם מתהומות עד פסגות גבוהות כל אחד בדרכו.
המתבוננים יודעים לומר, כי גם במגזר הליטאי חל שינוי של ממש. גם זה עקב ירידת הדורות במוחות הגדולים של ראשי הישיבות, כשרוב ראשי הישיבות הם חתנים וילדים - לא הכי שפיצים. וכבר אי אפשר לחנך ו'לתדלק' את הבחורים דהיום בלי טעם של שבת, ושל זמירות וכו'. זה משהו שלא היה לפני עשור. היום יש המון צימאון, וגם מיילך בידרמן עושה חיל בקרב בני הישיבות

הנושא בהחלט רחב ולא ברור לי מה נזכרת בו עכשיו. הרבה זמן רציתי לפתוח אשכול בנושא ובאמת יש כאן תופעה של תפנית היבטורית מסוימת. לענ"ד הדורות הולכים בצורה ספרילית: הגמוניות מסתאבות, אנשים מתחילים להרגיש לא קשורים, לבקר, ולחפש משמעות מעבר לשייכות קהילתית. - המשפיעים הם האנשים הפשוטים כביכול, הם לא מנהיגים ואין להם שום סמכות ואחריות, הם פוגשים אנשים ומדברים אל ליבם החשוף. - האנשים שכבר מנותקים רגשית מההגמוניה, הולכים אחרי המשפיע, ולאט לאט המשפיע מקים הגמוניה משלו. - בינתיים נוצרות הגמוניות של משפיעים. - לאחר זמן הן מסתאבות ומאבדות את הקהל שלהן שמרגיש לא שייך וכו'. - וחוזר חלילה. (זה לא קשור רק למשפיעים ויש הרבה מה ללמוד בנושא זה מזהות המשפיעים וכו'. מה שחשוב זה שאנחנו בתקופה הזו עדים לתהפוכה ברמה היסטורית).

*רבי מיילך בידרמן

כיהודה ועוד לקרא על דברי הדיבוק. זו אינה תופעה חדשה כלל רק בעבר היא התמסדה. לדוגמא זה השומרי אמונים שהיה משפיע והפך לחסידות ודארג גם דומה לכך. למעשה ניתן לומר שרוב אדמו"ר השושלות החלו כמשפיעים וסיימו כבעלי חצרות.

האם חסידים מכל החצרות הולכים למשפיעים?

כשאומרים משפיע מתכוונים בעיקר לרבי אלימלך בידרמן שצובר בשנים האחרונות פופולריות 
גם בציבור הליטאי והספרדי וגם בקרב רבים בציונות הדתית. 

השיעורים והשיחות שלו מרתקים אבל הריקודים על השולחנות ומעשי הפעלולים שהוא עושה
הם עפעס, לא לעניין. אבל מה אני יודע. אולי בזריקת השטריימל לגובה הוא מעלה ניצוצות של
קדושה? 

מצד אחד יש התעוררות גדולה מאוד היום ויש צעירים צורבים הרוצים את דבר ה' ישירות ללא מחויבויות לשולשלות ויורשים, וזה מבורך.
אך מצד שני, אם אתה נורמלי, קם בשעה סבירה, מדבר לענין אוכל כאדם וישן בשעה סבירה, אתה לא מענין.
אם אתה ער ועושה פעילות בשעות לא סבירות, ורוקד בצורה לא סבירה, זה יביא לך קהל אוהד שכמובן לא מתחייב כלום.

לאחרונה יש מצב בישיבות החסידיות, שבחורים שבעבר היו לומדים ואולי בסופ"ש היו מתבשמים מטיש רציני, היום מסתובבים כל השבוע באפס מעשה, ועל זה אפשר באמת לבוא בטענות ל.... מפורסמים.

כשאומרים 'משפיעים' הכוונה להרבה רבנים,

מהמגזר החסידי:
הגאונים החסידים:
רבי צבי מאיר זילברגרג
רבי יצחק משה ארלנגר
רבי אלימלך בדרמן
רבי נחמן בידרמן
רבי חיים יוסף בידרמן
רבי שאול אלתר
רבי יוסף קאהן
רבי איתמר רוזנבוים
רבי חיים שלום דייטש
רבי זלמן גופין
רבי פינחס בונקר
רבי מאיר ליפער
רבי מנחם מנדל פקשר
רבי מרדכי מנשה זילבר
רבי משה וולפסון
רבי בנימין אייזנברגר
רבי מנשה רייזמן
רבי גמליאל רבינוביץ
רבי דוד הרשלר
רבי צבי חשין
רבי יצחק מאיר מורגנשטרן



זו תופעה 'חדשה' שהחלה בשנות התש"ס לצבור תאוצה.
לא היה כזאת לפני כן.

וגם לרבות שחלק מהמשפיעים הנ"ל - היה כוחם יפה גם לפני שלושים שנה, ואף על פי כן, לא נהו אחריהם 'המונים' ועדרים רבים, אלא מתי מעט מקורבים. אך כאשר הקב"ה החליט לפני כעשרים שנה, לשתול אותם - החלה נהירה של ממש, גלים ונחילי אדם. חלקם עוזבים מקומות מבוססים ואיתנים, וחלקם ממשיכים בקופת החולים, אך הלב והמוח שלהם מקבל שפעו ממשפיעים שצמחו כאן.

מניתי רק חלק
מניתי כעת רק חסידים

משפיעים זה בלי להתחייב למוסכמות רוחניות וגשמיות ובלי צורך להחזיק את החצר והמוסדות 

מכיוון שהנושא הזה נראה לי מעניין וחשוב, אציין עוד שתי נקודות: 1) רוב המשפיעים הגדולין הם יחסנים בני אצולה, חלקם בני אדמורים בעצמם (משפ' בידרמן, משפ' קאהן). לכאורה למה בן של אדמור שעושה טישים וכו, לא יקרא לעצמו אדמור? 2) המשפיעים מזכירים מעט את הבאבות, שניתן להיות חסיד גור (לדוגמה) ומקורב לבבא פינטו או לצדיק מנהריה וכדו', ובכך חוסכים את בעיית המרפקים שיש בתפקידים רשמיים, ומצד שני מפוררים את ההגמוניות מבפנים, כי חסיד וויזניץ שמרגיש מקושר לווארטלאך של הרב בידרמן והולך פעמיים בשנה לבבא ברוך, מידת המחויבות שלו לקהילת האם שלו פחותה יותר. כלומר יבוא יום שהסמכות של הקהילות תתערער באופן ניכר.

ומה הגורם לאינפלציה, של ינוקות. שניאורים. ופרידים!?!

תוכל להחכים אותנו מי הם ה"פרידים"? אולי אני לא בעניינים...