האדמו"ר מאשלג הורה לחסידיו: "יש לעזוב את הארץ"

אין כאן שאלה הלכתית לא מיניה ולא מקצתיה
לא מדובר כאן במוות בטוח, לא כל מי שנשאר מת, ובפרט שאז לא ידעו גם את היקף הזוועות.
מדובר במילוט מהסכנה החשש והרדיפות.
אילו היו כולם יודעים אז שכולם ילכו למשרפות, היו כולם עושים ככל שביכלתם לעלות לא"י או לארה"ב.

גם הביטוי הצורם שלך "או שדעת תורה היא דבר מסוכן ורצחני", כאמור, בטעות יסודה, הדברים לא היו שחור ולבן כמו שהיום אנחנו רואים את זה
ומי שלא הבין עד היום את השאננות שתפס את יהודי אירופה, יכול מאז טבח שמחת תורה להבין שאננות מהי, אחרי השאננות שהיתה לנו מול החמאס ולא ידענו מה מתוכנן לנו.

ואחרי שנגעתי בענין זה, אחזור לתגובה שלי, שהפנתה לפלדלפי את הביקורת שלו אליו בחזרה, כיצד היית נוהג? האם היית מוסר את נפשך?
כתבת במדובר בדעת תורה נטו, האם אתה חושב שכל הרבנים - הליטאיים והחסידים - שהחליטו לפי דעתם להישאר או לנוס, הכל לפי דעת תורה? לשיטתך, למה כל הרבנים הליטאיים לא פסקו את דעת התורה שלהם לעזוב מיד לארץ ישראל?
ממתי דעת תורה אמורה לנבאות מה יקרה? בדיוק ההיפך, דעת תורה פוסקת לפי המצב הנתון - מה עליך לעשות
המצב הנתון היה שלא ידעו מה קורה, היו שמועות, היו פירכות לשמועות, אין דעת תורה כשאין בכלל שאלה ברורה.

הביקורת שלו על הרבנים היה מבחינה מצפונית, שהם ברחו והשאירו את היתר, כאילו יכלו להכניס את כולם לתוך המזוודה, או לחילופין, אם כולם מתים, אסור לבודדים להציל את עצמם
וכאן שאלתי אותו כיצד היה נוהג בעצמו, אילו יכל להציל רק את עצמו ולהשאיר את שכיניו, חבריו וידידיו למות.
מקווה שהוא ימצא את האומץ לענות.

איש חשוב, תמהני עליך, וכי חדש לך שהחינוך כיום גורס שעיניו של הרב/י רואות אחרית דבר מראשיתו והוא עדיף מנביא? ברור שדאעאס תעיירע, לפי איך שהיא נתפסת כיום, כוללת ידיעה או הערכה נכונה מאוד של המציאות (וכמובן כשכתבתי שהדעת תורה רצחנית, זה באירוניה וכדי להדגיש עד כמה האפשרות הזו לא ראוי לפנים). ולגבי הטענה שהאדמורים לא ידעו שמדובר על מוות ודאי, גם כאן תמהני. וכי במידה שמדובר בצער וסבל השאלה מתיישבת, למה האדמור ברח והשאיר את חסידיו? (נהפוך הוא, אם מדובר במוות אזי יש כאן פיקוח נפש), מה גם שכיהודים מאמינים, מקובלנו מאבי אביו של חזקיהו שאין דבר כזה מוות ודאי, ואפילו חרב חדה מונחת וכו'. כך שלא הרווחנו הרבה בתשובתך, ונהפוך הוא לענ"ד התשובה שלי פשוטה יותר (עם הביקורת-הזהירה הכרוכה בה).

תוקן על ידי הדיבוק ב- 11/02/2024 23:18:34

1. הדעת תורה לא היתה ברורה לשום צד, היו רבנים שאמרו לברוח, היו רבנים שאמרו להישאר, ואני מדבר על רבנים ולא אדמורים, אין כאן קושיא בנושא, שהרי יש מחלוקות בתורה עצמה, קל וחומר בדעת תורה בנושאים שונים

2. איני מצליח לרדת לסוף דעתך, מה בדיוק אתה רוצה מרבנים אלו שהצליחו להציל את עצמם, וכי משום שאי אפשר להציל את כל החסידים הם אמורים להמשיך להישאר איתם? יעזור לחסידים שיהרגו גם את האדמו"ר?
ורק להזכיר שני דברים, א. הנאצים ימ"ש חיפשו במיוחד את הרבנים וחיסלו אותם בתחילת המלחמה. ב. עשרות אלפי אנשים שאינם אדמורים הצילו את עצמם בכל מיני דרכים, אם ברכבת קסטנר עליה עלו גם אדמורים, ואם בבריחה ליערות והברחת הגבולות לארצות שכנות.
כשכולם מחפשים להציל את עצמם, אתה נטפל לרבנים וטוען שעליהם להישאר?

1. כוונתי לאותם רבנים שהיה להם ברור שצריך להישאר ושזו הדעת תורה היחידה. יש נאום מפורסם שנערך ופורסם בעיתון אמריקאי (כי הכתב היה שם במקרה בגלל איזה רב אמריקאי שהגיע להתארח), ובו מצוין שהנואם קרא לכל מי שמעז לחלוק עליו ולתמוך איכשהו שיישוב בא"י, שאין לו דעת תורה אלא דעת אשתו ובניו. אותו נואם, כשהגיעה השואה, ידע היטב שכולם נהרגים ובכל זאת רצה לברוח. כך שלפחות ביחס אליו רוב שאלותיך נופלות. בכל מקרה, גם הסאטמרים בטוחים שיש רק דעת תורה אחת, וכך כל הקנאים למיניהם, ועליהם השאלה. 2. ממש לא התכוונתי שהם חייבים למות. השאלה הייתה בבסיס, איך הם העזו להמשיך להנהיג קהילות אח"כ, הרי הם יודעים שהייתה להם טעות שהכחידה את מרבית חסידיהם. (זו לפחות התפיסה שלי לגבי הביקורת על אותם רבנים/אדמורים)

שוב השארת אותי מבולבל לגמרי
הבאת כאן מעשה על רב שפסק ב"דעת תורה" כל השנים שאין לעלות לישוב א"י
כשהגיעה השואה, הגיעה סכנה, ואז חובה על כל אחד למלט את עצמו, מה קשור דעתו שהיתה לו עד אז על עליה לא"י, ובכלל, אפשר גם לברוח לאמריקה, כמו שעשו הרבה.

2. כדאי שתדייק, כשאתה מן הסתם מכוון לאדמור מבעלזא זצוק"ל, שאחיו אמר בשמו שלא יאונה כל רע כאן (כשהיה בהונגריה), וידוע לכול שדווקא חסידיו שהיו אז בדרשתו, ניצלו כמעט כולם, כי אכן יהודי בודפשט עליהם דיבר ניצלו ברובם, ולמעשה היה זה הריכוז הגדול ביותר של יהודים שניצל בהונגריה ובמזרח אירופה, ואתה כאן אומר שהוא המיט עליהם הכחדה, תבדוק היטב לפני שאתה כותב
רק אח"כ כשרצו להשמיץ אותו, השמיטו את הנקודה הזאת, הוא דיבר שם בבית הכנסת אל יהודים, ודבריו התקיימו.
ממליץ לך לקרוא כאן לינק

ר' אהרן מבעלזא זיע"א, צדיק עליון, בעל מופתים גדולים ורוה"ק, היה בהחלט ראוי להנהיג, ומי אם לא הוא.

לגבי 1, הסכמתי איתך שזו יותר שאלה הלכתית, אבל עניתי לפי טענותיך שיש הרבה דעת תורה ויכול להיות שהם יודו בטעותם וכדו ושהם באמת לא ידעו שיש מוות בטוח וכו וכו, אז תיארתי לך תיאור של עובדות שלא עומדות בשום קריטריון ממה שכתבת. כמובן שתיתכן אפשרות שאותו רב שעליו סיפרתי, אם היה שורד את השואה היה מתחרט מהכל והופך לצעיר תלמידיו של הרצי"ה קוק. בכל מקרה עניתי לפי טענותיך כי אני מסכים איתך שבדיעבד אולי ראוי לברוח (לא יודע, ושח"ו לא נבוא לידי ניסיון...). לגבי 2, התכוונתי לכולם ולא לאף אדם ספציפי. בכל זאת אני מודה: על התיאורים שלך על הבעלזער, קצת קשה לדבר, כי על כל אדם ספציפי אתה תיתן תירוץ למה הוא שרד/נרצח, ואין לדבר סוף. רק חייב לשאול, אם היה כזה מקסים בבודפסט, למה הרבי מבעלז עצמו הפסיד את כל הטוב הזה...

ידוע לי שיש בארץ חתונה לנכדתו של האדמו''ר בעוד שבועיים האם היא תתקיים בארץ או בהונגריה

רק נקווה שבדרך לחו"ל הוא לא יעצור לקחת מזוודה עבור מישהו, כי הוא כבר ישב בכלא בצרפת על סיפור כזה.

בלבלת אותי לגמרי, אם דעת תורה אינה רוח הקודש וכשאני הולך לאדמור וכדו' אני לא אמור לצפות שהוא יראה את העתידות, מה לדעתך גרם לכך שחסידי בעלז ניצלו בזכות הבטחת האדמור? ולמה למען השם האדמור לא הבטיח לעצמו שיהיה לו טוב, וכך לא צריך לחטוא בדבר הנורא הזה של עלייה לא"י?

איך עבר חג השבועות אצלם שם בגולה הדוויה?

ומאיפה יהיה להם שם בארץ הגר סימנים לראש השנה?