שאלות בענייני קבלה מעשית

מצב זה הביא לכך שבנושא זה, כולנו בבחינת "אינו יודע לשאול". ואם "אינו יודע לשאול", אינו יודע להקשות. ואם אינו יודע להקשות, אינו יודע להבחין בין האמת לבין הופכה. כללו של דבר, נשארנו כולנו בבחינת "אינו יודע".

מאמר זה נכתב לאחר עיון בספרים רבים מתחום זה, ואינו בא לשכנע את הקורא על סמך דעתו של הכותב, אלא רק להציג בפניו את הדברים, בבחינת לא "תא שמע" אלא "תא חזי", והרואה יראה, והחושב יחשוב, והבוחר יבחר.

וכשידע להבחין בין האמת לבין הופכה, ידע לברור את האמת מן השאר, ויזכור ש"אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא" (מורה נבוכים ח"ב מז), ויסיק מהי האמת, ויזכה לתורה אמת. וברוך אשר נתן לנו תורת אמת, וברוך המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך.

בדרך לימודי בכתיבת מאמר זה, השתדלתי ללכת בדרך לימודם של חז"ל והראשונים. וזאת בארבעה יסודות:

א. לחפש את מקורם של הדברים. כדרכם של חז"ל לשאול על כל דבר "מנלן" ו"מנהני מילי" (וכשאפשר – גם "מאי טעמא").

זאת ועוד – יש לחפש את מקורם הראשוני של הדברים, כדברי הירושלמי (שבת פ"א ה"ב):

"רבי חזקיה ר' ירמיה ר' חייא בשם רבי יוחנן: אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה – שלשלה".

ב. לא לישא פנים בתורה, כדברי הרמב"ן (בסוף הקדמתו הרמב"ן להשגותיו לספר המצוות לרמב"ם):

"והנני עם חשקי וחפצי להיות לראשונים תלמיד, לקיים דבריהם ולהעמיד, לעשות אותם לצווארי רביד ועל ידי צמיד, לא אהיה להם חמור נושא ספרים תמיד. אבחר דרכם ואדע ערכם. אך באשר לא יכילו רעיוני אדון לפניהם בקרקע אשפוט למראה עיני. ובהלכה ברורה לא אשא פנים בתורה. כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים. לא ימנע טוב להולכים בתמים".

ג. לצורך הבנת תחום זה, יש לעמול ולעיין גם בכתביהם של אומות העולם בעניינים אלו. כדברי הרמב"ם (באיגרתו לחכמי מונטפשליר "על גזירת הכוכבים"):

"דעו רבותיי, שאני חיפשתי בדברים אלו הרבה, ותחילת לימודי הייתה חכמה שקוראים אותה "גזרת משפטי הכוכבים", כלומר שידע ממנה האדם מה עתיד להיות בעולם או במדינה, או מה יארע לאיש זה כל ימיו. וגם קראתי בענייני עבודה זרה כולה. כמדומה לי שלא נשאר חיבור בעולם בעניין זה בלשון ערבי, אשר העתיקו אותו משאר לשונות, עד שקראתי אותו והבנתי ענייניו וירדתי עד סוף דעתו".

ושורש דבריו נמצא גם בחז"ל, בעמלו של רב ללימוד פרטי מומי בהמה (סנהדרין ה ע"ב):

"והאמר רב: שמונה עשר חדשים גדלתי אצל רועה בהמה, לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר".

ד. חז"ל לא נרתעו מכך שיבקרו את דבריהם, אלא אדרבה, השתוקקו לזה (בבא מציעא פד ע"א):

"אמר [רבי יוחנן]: את כבר לקישא? בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא – הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפרקינא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא. ואת אמרת תניא דמסייע לך, אטו לא ידענא דשפיר קאמינא?".

ואף עוררו את תלמידיהם להקשות על דבריהם, כמאמרם בכמה מקומות "ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי" (ברכות לג ע"ב, מגילה כה ע"א, חולין מג ע"ב, נידה ד ע"ב).

וכן אמרו במדרש, שהמאמין בנכונותו של דבר מסוים, אינו נמנע מלבוחנו (ילקוט שמעוני בראשית רמז צה):

"היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעין, מפני שאינו מספיק להקיש עליהן עד שהוא שוברן. אלא מה הוא בודק? קנקנים היפים שאפילו מקיש עליהן כמה פעמים אינו שוברן".