|
|
| נשלח ב-1/5/2024 09:52 |
 |
| |
איני יודע מה עשה הרב וולבה, על פניו ה"שמחה לארצך" היא בעייתית מבחינה הלכתית. סביר להניח שהחזן שר בנפרד שמחה לארצך, והרעיון בתנועת היד היה ליצור אעזה סימן ושימור שלא ייחשב הפסק (שמעתי שכך היה עושה הרא"א שפירא בחתונות שהיו שרים "קול ששון וקול שמחה" וכו; אגב אאל"ט בחתונות של תלמידיו הוא הורה שלא ישירו, ורק בחתונות שלא הייתה לו הסמכות, הוא עשה תנועה בידו כל זמן השירה). בכל מקרה, לי אין ספק שאם השירה של שמחה בארצך או י"ג מידות ופסוקי הגאולה, הייתה נראית כמו בסרטונים האלה, היא הייתה מבישה בדיוק באותה מידה (עאכו"כ שזימרת "כאלה" היא חסרת עניין ומנוגדת להלכה)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 09:56 |
|
| |
| hhaavv כתב: |  | | לכאו' כנ"ל המנהג החדש לשיר חמול על מעשיך וכו'. |
|
כמדומני שחמול על מעשיך אינו חלק מהתפילה אלא פיוט, אז היחס שונה קצת, וגם אין בעיה מי שר ואיך
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 10:50 |
|
| |
חמול זה לא קטע שהציבור אמור לומר כמו שאר הפיוטים ששרים, אלא זה רק שייך לש"ץ, כמו שמחה לארצך, והסיבה ששרים אותו כל הקהל זה רק כי הולחן עליו ניגון, של המניק כמדומני.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 11:25 |
|
| |
הניגונים, חמול, אוחילה לקל, כמו גם ניגונים אחרים השתרשו בתפוצות ישראל. הם חלק אינטגרלי מהתפילה ומי שמערער עליהם - ידו על התחתונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 11:38 |
|
| |
מישהו כבר כתב על זה שיר...
תוקן על ידי judith ב- 01/05/2024 11:38:43
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 12:14 |
|
| |
| גרשום כתב: | | | השתרשו בתפוצות ישראל. הם חלק אינטגרלי מהתפילה ומי שמערער עליהם - ידו על התחתונה. |
|
יפה לך, שאתה כל כך מקפיד שלא לשנות דבר מהמסורת.
אגב, מה הגבול בין משהו חדש ובין 'השתרשו' עד שאסור לערער על כך אפילו?
חמול הוקלט לראשונה בתש"נ אך בעיקר התפרסם לאחר הביצוע של שלומי דאקס בתשנ"ו - עוד לא שלושים שנה ולבטח לקח עוד כמה שנים עד שנכנס לתפילה, ואילו אוחילה הוקלט לראשונה בתשס"ח - 16 שנה - ע"י ליפא שמלצר.
אולי גם כאלה כבר בן שבוע וחצי ו'הושרש'...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 13:19 |
|
| |
אל נא באפך, hhaavv
כן. בהחלט. גם ניגון חדש יכול להשתרש. זה לא קשור לתאריך הלידה שלו. ברגע שהניגון חדר לבתי
הכנסת ומושר בתפילה בתפוצות ישראל, אז זהו. מעתה הוא הפך לחלק אינטגרלי מהתפילה. בין אם
הדבר מוצא חן בעיניך ובין אם לאו.
אם בא לך לערער על כך, תפדל. הרשות נתונה לך. אך דע לך, שידיך ככל הנראה יהיו על התחתונה.
ואם אינך מאמין לי - תנסה.
אגב, את הלחן של אוחילה לקל חיבר הרב הלל פלאי ולא ליפא שמלצר.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 16:12 |
|
| |
| hhaavv כתב: | | שמחה לארצך - שמעתי שהרב וולבה זצ"ל הקפיד על אלה שבישיבתו - ישיבת גב"ש - שרו 'שמחה לארצך וששון לעירך' ואף סימן להם בידו באמצע התפילה.
לכאו' כנ"ל המנהג החדש לשיר חמול על מעשיך וכו'. |
|
אכן יש מעט בעיה באלו, אבל הם "בעיה קטנה", מול הבעיה של ליצנות, אלו שהגדילו לעשות עם הסרטונים, אינם סתם מזמזמים עם הבעל קורא, אלא צועקים אותו בצורה מצחיקה כדי לבדר את קהל הציבור המשועמם מקריאת התורה לטעמם, ואת ציבור החרדקי"ם בכל "אתר ואתר".
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 18:37 |
|
| |
כמדומני שהרבה מהערות הנ"ל לא באות מעודף טוב לב. לרוב זה טיפוסים שאי אפשר לעצור אותם. והחכם יעשה בדעת נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 18:37 |
|
| |
| גרשום כתב: | |
את הלחן של אוחילה לקל חיבר הרב הלל פלאי ולא ליפא שמלצר.
|
|
שמעת על הבדל בין הלחנה לביצוע? הביצוע הראשון הוא של ליפא ב'יהודי פשוט'.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2024 21:46 |
|
| |
אשמח למקורות/הסברים, למה אוחילה וחמול הם חלק מחזאת השץ ולא פיוטים (אני לא חולק, אני פשוט לא יודע לזה מקור ברור...). בעיקרון כבר כתב המהר"ץ חיות (דרכי הוראה פ"ו אופן ג) בהתייחס לקהילות רבות שביטלו את היוצרות, שהרבה דברים החכמים ראו שכבר נהגו העם וכדו' ולכן שתקו מהם, אבל כשהם התבטלו החכמים שמחו והמשיכו לשתוק - ולא להילחם נגד ביטולם. יתכן שסהו היחס לשמחה לארצך וכו' (בזמנו שמעתי ששאלו איזה ת"ח מוכר שליט"א על הנושא והוא נתן תשובה, לא יודע אם מידיעה/מסורת או מהשרוול, בכל מקרה היא לא ישרה בעיניי. אולי כתב על זה הרי"ז סגל זצ"ל בספר צמח יהודה - למי שיש כח לחפש באוצה"ח). אבל לחדש שיר מוזר ומטומטם שמפריע לבעל קורא ובמקרה הטוב הוא הפסקה ופטפוט בזמן קריאת התורה (שימו לב שאפילו בזמן ברכות התורה לאחריה לכו"ע סוגרים את הספר!!!), לא מובן מה העניין בזה
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2024 01:09 |
|
| |
העניין בזה שאנשים אוהבים לשמח את הקהל הקדוש, ואת עצמם בעוד ועוד לייקים :) תוקן על ידי רציף ב- 02/05/2024 01:10:52
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2024 08:12 |
|
| |
נזכרתי בעניין קריאת המגילה. נוהגים כידוע, להכות בהמן. מקור המנהג בירושלמי
ויש בעניין התייחסות הלכתית ודעות לכאן ולכאן, אבל המנהג השתרש בכל מקום.
והנה קמו לצים בחוגי הליטאים שמכים גם ב-"עץ" שאין לו שום מקור, וגורמים בכך
לבעל קורא להפסיק בקריאה, וכשזה נעשה בבית הכנסת "לדרמן" בנוכחותו של ר'
חיים קנייבסקי זצ"ל, לא רק שהוא לא היסה אותם אלא אף חייך בשביעות רצון בלתי
מוסתרת.
אז יש לנו לצים חסידיים של "כאלה", ויש לנו לצים ליטאים של "העץ".
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2024 08:29 |
|
| |
בעיקרון המנהג להכות בהמן, מתחיל מכך ש"נהגו התינוקות... ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הוקבע". אבל עדיין תוכל להבין את ההבדל בין בדיחה (על חשבון העצניקים) שנהגה שנה אחת כהרחבה של מנהג רווח, לבדיחה (על חשבון רבש"ע ותורתו) שהופכת למנהג ליצים
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2024 08:44 |
|
| |
כשמדובר בלצים ליטאים את מבקש להבין אותם. כי לדעתך, כשמדובר בהלצה על
חשבון העצניקים אז מותר לשמח את הציבור וזה בסדר. אבל כשמדובר בהלצה של
חסידים, אתה קובע שזה על חשבון הרבש"ע ותורתו.
לדעתי, שניהם לא ראויים. אבל ס'איז נישט געפערלעך.
|
|
|
|
|
