בושה ! מפורסמים חרדים מתבדחים בקריאת התורה

במאמר ארוך ארוך בעיתון 'משפחה' בן שני עמודים,

בגיליון חג הפסח ! 

כותב העיתונאי 'אריה ארליך, את ההסתייגות הגדולה שלו,

ממה שקרה שם, הוא מגנה את זה במילים ברורות !

הוא גם קצת מנסה להסביר את הדבר,

אבל בסיכומו של דבר בשני עמודים ! 

הוא מגנה את התופעה הזו,

וכותב נגדה בכל כישרון הכתיבה המעולה שניחן בו.


אני בספק גדול אם הוא היה מודע לכך, מה קורה מסביבו,

ברור לי כי לאחר שחשב והבין מה קורה,

הוא הבין שאסור שזה יישנה,

והוא אף יצא נגד זה במילים בוטות וברורות.


אני מעריך מאוד את היכולת שלו,

שלא לבוא ולהצטדק כנהוג במחוזותינו,

אלא לגנות בפה מלא את התופעה השלילית הזאת.

וכמובן, יש לציין שהכל הוא בעיני המתבונן.

יש שיראו בזה ליצנות וקלות ראש, ויש שיראו בזה שמחה של מצווה.

ואולי במקומות מסויימים זה באמת ליצנות, אני לא ראיתי זאת בוידאו של אריה ארליך כבעל קורא.

ספרא, גם בעדות אשכנז עונים בהו"ש בחזרת השץ. אבל אף אחד לא מתלוצץ ובכלל לא מפריע בזמן קריאת התורה, זו הלכה מפורשת שצריך לשתוק בקריאת התורה (לומדים את זה מספר עזרא או נחמיה, אאל"ט המקור הוא בירושלמי, ומופיע ברמב"ם וטוש"ע). אריה ארליך ידוע בקטע הזה של לעשות מה שליבו חפץ ואחר כך לגלגל עיניים, זו לא הפעם הראשונה שלו

ועל זה כבר הגבתי שקריאת המגילה יותר חמורה מקריאת התורה, כיוון שקריאת התורה היא חובת ציבור ובזה מצינו קולא בפוסקים לקרוא תוך כדי שמו"ת, אבל המגילה היא חובת היחיד וצריך להקשיב לכל מילה ולצאת ידי חובה, ובכל זאת נהגו בכל העדות לקרוא ארבעה פסוקים באמצע המגילה (או אפילו יותר) ומנהג זה גם הובא בשו"ע.

גם שם אפשר לטעון שזו ליצנות (ובפרט בפורים שמתגודדים סביב הבעל קורא וכו') אבל בכל זאת כך נהגו, והטעם הוא להרבות שמחה בפסוקים של גאולה, והוא הדין הכא בשמחת יו"ט, וכפי ששם מותר גם כאן מותר, בפרט כאשר הבעל קורא עוצר וממתין, ולאחר מכן קורא וכולם שומעים היטב.

מה עניין שמיטה להר סיני? יש הלכה שצריך לשתוק בקריאת התורה, אין הלכה שאסור לדבר במקרא מגילה (ונהפוך הוא, להרבה שיטות מותר לכתחילה לדבר ואין אפילו חשש הפסק). מה אכפת לי חובת יחיד וחובת ציבור, זה נפקא מינה רק אם מפספסים מילים וזה מאוד אינדיבידואלי ונתון למצבים שונים

לפי הראשונים אין הלכה כזו, יש זוהר שהבית יוסף הביא בסי' קמ"א וחשש לו, אבל בסי' קמ"א פסק שיכול לקרוא שמו"ת ואפילו שלא בצמוד עם החזן. הנדון דידן הוא לא דיבור חולין באמצע קריאת התורה רח"ל, אלא שהציבור קורא מילה אחת, ואיני רואה הבדל בין בזה לשמו"ת, אדרבה שמו"ת גרע יותר, כי כאן הבעל קורא עוצר ולאחר מכן קורא את התיבה "כאלה" בעצמו.

אין לי מושג מה כתוב בזוהר, אני מדבר איתך על גמרא בסוטה לט. שנפסקה ברמב"ם הל' תפילה יב,ט ובטוש"ע קמו,ב. כל השאלות שלך משניים מקרא ואחד תרגום וכו' מדוברות בפוסקים, הכוונה ללימוד בשקט וגם בזה הב"י מביא מי שהציר רק בין גברא לגברא וכדו'. אף אחד לא היה מתיר לשורר בקול באמצע פסוקי דזמרא, ואין לי מושג איזו מצוה, שמחה או ת"ת יש באמירת מילה אחת ללא הקשר (בגמ' גיטין ו: יש את הנדון על כמה מילים מוגרות כקטע בפני עצמו, לכו"ע מילה אחת אין לה משמעות). וכשטומרים בקול, ואם אומרים באופן שמפריע לשמוע את החזן, כל הדיון הוא אך למותר. ברור שהדבר אסור. וכל הדוגמות שתביא לא מדברות באופן כזה (וניכר שאתה לא מהעדות שאומרים פסוקים בקרה"ת של תעניות, אבל גם שם זה לא יחד עם החזן ולא מילה נטולת הקשר). בכל מקרה הטענה שלי שזה בעיה הלכתית, היא רק לחדד את הבעייתיות, אבל לדעתי זו בכלל לא בעיה הלכתית אלא בעיקר זלזול וטמטום (הגע עצמך אם היית מגיע למקום שבכל פעם שהחזן מגיע לפסוק החמישי בעליית חמישי, כל הקהל היה קם על רגליו, מריע ורוקד "מצוה גדולה להיות בשמחה" למשך כ5 דקות, ואחר כך הוא ממשיך בקריאה)

הבאתי לעיל את הבית יוסף באורח חיים סימן קמ"א, שם הביא את הרא"ש והתוס' שצריך העולה לקרוא יחד עם הש"ץ כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, ולאחר מכן הביא את הזוהר בפרשת ויקהל שלא לקרוא יחד עם הש"ץ, וכתב על זה שלכן יקרא העולה בלחש ולא ירים קולו.

אבל בשמו"ת התירו הפוסקים, וכפי שכתבת בעצמך, הבעיה היחידה בזה הוא שלא יפריע לאחרים לשמוע את הבעל קורא. ובנדון דידן אם הבעל קורא עוצר, נותן לקהל לנגן ואז קורא את אותה המילה, לא שייך הבעיה הנ"ל.

ואם מצד זלזול וטמטום, מדוע כאשר בעל הקורא עוצר וכל הקהל מנגן את הפסוק במגילה, אין בזה מצד זלזול וטמטום?

אני ספרדי מרוקאי, אין לי מושג מהו המנהג שדיברת עליו לגבי תעניות, אבל הוא עוד ראיה להנ"ל.

אתה שואל איזה שמחה יש במילה אחת? גם אני לא מבין, אבל עינינו רואות שהקהל שמח בזה.

לא מדובר ב"מילה נטולת קשר" אלא במילה מתוך הקריאה.

הדוגמא שהבאת בסוף דבריך אינה קשורה כלל ועיקר.

בשו"ע סימן קמ"ו שציינת לו, הביא שיש מתירים אפילו ללמוד דבר אחר באמצע קריאת התורה אם יש עשרה דצייתי. וכאן כולם צייתי (שהרי הבעל קורא חוזר וקורא מילה זו).

תוקן על ידי Safra ב- 13/05/2024 22:26:17