בושה ! מפורסמים חרדים מתבדחים בקריאת התורה

1. חמור נושא ספרים זה לא כינוי גנאי, חכמי א"י קראו לכאלה "גברא רבה", עיין מגילה כח:, יחד עם זאת יש את העניין של להבין חילוקים של מקרים ודוגמות. 2. כשאני כותב פוסקים כוונתי לראשונים ואחרונים, לא לאיזה נכד של רב עם מקלדת. 3. כתבת שלכתחילה, וכאן בדיוק השאלה מה קורא אם כשאמרת את המילים החזן עוד לא קרא, אז כבר יצאת ידי חובה על ידי האמירה שלך ואין כאן הפסק. אחר כך אתה גם דומע ממנו אז הרווחת גם את ההידור, אבל כשקראת - עקרונית יצאת, לא מצאתי שום פוסק שמחייב לכוון לא לצאת יד"ח עי"ז (אולי תבדוק בהליכות שלמה). 4. מילה אחת נטולת הקשר היא לגמרי עניינים אחרים, הקשר זה 3-4 מילים, עיין גיטין ו: ותוס' שם (יש נידון גדול אם 3 או 4, לא ניכנס לזה). וכאמור אני לא מאמין שהשתרשות של מנהג כזה תתמשך בכך שבהכרח כולם יקפידו לחזור על המילים. כבר עכשיו אני די בטוח שאצל הליצנים האלה הרבה לא חוזרים על המילים.

אני מתקשה להחזיק ראש בשו"ט כאן אבל אכן מוזר להשתמש בכינויי גנאי לא עושה רושם, מקופיא, שספרא טעה בדבר משנה גם אם נניח שאתה צודק. ואני בעוניי אין לי מושג כאמור.

כתבתי חמור נושא ספרים, והדגשתי שכתבתי את זה במילים אחרות גם קודם. הרעיון הטא צטטנות רבה בלי להבין הקשרים. הדוגמה הפשוטה היא שמדברים על כבוד ספר תורה מול כבטד מגילת אסתר, ולא על מעלת קריאת התורה מול מעלת קריאת מגילת אסתר. לכן כל הראיות (שאני חולק עליהן בהקשר הנוכחי אבל מניח בצד) כאילו מעלת קריאת מגילה גדולה ממעלת קריאת התורה, הן עיסוק בציטוטים בלי להבין את המטרה. זה מה שכתבתי. לא במטרה לכבד או לבזות אף אחד.

לא ברור מדוע אתה מרגיש צורך לפזר כינויי גנאי, אם הדיון ההלכתי מלחיץ אותך אתה יכול לפרוש תמיד.

דרכי היא להביא ציטוטים לרוב, אך דוקא בנושא זה התעמקתי היטב בסיבות לאסור ולהתיר, ולזה הבאתי ראיות. ההקשר הוא ברור, אתה יכול גם לחלוק, אם בכוחך לחלוק.

ואגב, התעסקת אך ורק במגילה והתעלמת לגמרי מהראיה שהבאתי ממנהג ישראל לומר יחד עם החזן בחזרת הש"ץ, וכן מנהג מרוקו לומר יחד עם המקדש את אמצע טקסט הקידוש, וכן הלאה.