"הרב" חיים נבון

איש חשוב, נראה לי שלא קראת את פירוש הרמב"ן. זו לשון הרמב"ן: "והנכון בענין המצוה הזאת , כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה , כי יאכלו כל תועבה ויגזלו ויחמסו , ולא יתבוששו (ע"פ בר' ב , כה) אפילו בנאוף וכל נבָלה; הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה (ע"פ מש' כז , ד) כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב: ונשמרת מכל דבר רע. ועל דרך הפשט היא אזהרה מכל הנאסר. ובסיפרי (ספ"ד רנד): ונשמרת מכל דבר רע - שומע אני , בטֻמאות ובטהרות ובמעשרות הכתוב מדבר? תלמוד לומר: 'ערוה' (ראה להלן , טו); אין לי אלא ערוה , מנין לרבות עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וקללת השם? תלמוד לומר: ונשמרת מכל דבר רע. יכול בטמאות ובטהרות ובמעשרות? תלמוד לומר: 'ערוה'; מה 'ערוה' מיוחדת - מעשה שגָלו עליו כנענים ומסלק את השכינה (ראה וי' יח , כד - כה) , אף כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה. כשהוא אומר 'דבר' - אף על לשון הרע." מכאן ברור, שהתורה מודעת ולוקחת בחשבון שבמחנה המלחמה יש את כל התועבות (והוא מונה כאן דברים חמורים ביותר, מבחינה דתית, ערכית ומוסרית), ובהמשך הרמב"ן כותב במפורש שכוונת התורה להזהיר "מכל דבר רע", כלומר הרבה מהמצוות שבתורה, מהחמורות ביותר (ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים) ועד השכיחות ביותר (לשון הרע). אז ברור שכוונתו שבצבא יש חששות, ומה שכתבת שלפי הרמב"ן זו אזהרה להרהור בנשים, טעית או התבלבלת. כתוב במפורש אחרת.

לא שזה לא נכון, ושאלף סיפורי סבתא לא ישנה את המציאות. אבל כדבריכם שלא זו היתה הסיבה.

אישחשוב, את דברי הרב נבון עצמו לא הביאו כאן (וחבל, וזה גם מאוד לא אתי ולא הוגן), אז אכתוב על בסעס מה שהבנתי: הטענה הייתה, שמכך שהתורה מצווה להישמר מחטאים במלחמה, רואים שהאתגר הרוחני במלחמה אינו מצדיק אי השתתפות במלחמה. הבאתי שהרמבן מפרש כך את הפסוק (ובאמת זה מיותר כי זו פשטות הפסוק). בדרך אגב, יושב לידי בבית הכנסת איזה קצין בכיר במיל', והוא מספר שממש ככה זה גם היום, אנשים מכובדים מאוד מגיעים לחודש מילואים ומתנהגים בבהמיות וילדותיות בצבא... וכ"ש שבזמן מלחמה יש אווירת הפקרות וחירות. עכלה"ק. שוב אני מבהיר: הרעיון הוא שיש בצבא (בכל צבא!) קשיים וסכנות, ולמרות זאת הוחכים לצבא. זה לא סותר שמנסים לתקן ולמנוע קלקולים, הרי זה בדיוק צו התורה - להתמודד עם הקושי ולהישמר - אבל כאן טוען הרב נבון (אם הבנתי נכון), שזה לא פוטר מגיוס. אז זה הפסוק וזה הטיעון, אם יש לך מה להשיג ולפקפק בדבריי אשמח לשמוע. (אני שב ומבהיר: אני לא בטוח שהראיה מהפסוק והרמבן הם המילה האחרונה בדיון הזה, המטרה היא להסביר את דבריו הק')

ואולי בא הרמב"ן לומר שהקב"ה מצווה שישמרו מהטינוף, ויהודים בוודאי ישמרו את ציוויו של הקב"ה, ואז יוכלו להמשיך ללכת למחנה הצבא?
מנין לך הדבר ההזוי הזה שהתורה לוקחת כאילו בחשבון שיהודים יצפצפו על הציווי, ועדיין ימשיכו להילחם במחנה הצבא, כשהקב"ה אומר, אני לא איתכם?

ולא לקחנו בחשבון בכל זה, את זה שלא מדובר כאן בסתם לעבור על כמה עבירות (ביניהם גילוי עריות) אלא על כור היתוך חילוני שבסופו יוצא יהודי ירא שמים קרח מכל יהדותו.
האם נראה לך שגם הנתון הזה כלול בפלפול שבנית בדברי הרמב"ן?

מה שכתבתי זה שמהתורה משתמע שבן אדם נדרש ללכת לצבא ולשמור על עצמו, אבל בן אדם לא יכול לבוא ולהגיד "בגלל שקשה לי לשמור על עצמי אני לא אלך בכלל לצבא". (אני עונה רק לפסרה הראשונה שלך. הפסקה השנייה עוסקת בשאלה האם דברי התורה והרמבן הנל מוכיחים מעל לכל ספק שחייבים לשרת בצהל בשנת תשפ"ד. על זה אני לגמרי מסכים שיש הרבה מה לדון. אבל אני מעדיף שיביאו קודם את דברי הרב נבון במלואם ואחכ ארגיש בנוח להביע דעה)

אם כך נביא גם את הציטוט של הרמב"ם:
וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.

למה יכוון הרמב"ם אם לא למקרה כמו זה המדובר כאן, גיוס לצה"ל ולחיות בחברת עוברי עבירות 24 שעות, "כור ההיתוך"! ועינינו רואים שאברכים הכי צדיקים שנכנסים לשם יוצאים אחרת.
קודם כל, איך אפשר לומר לאדם לחיות ככה 24/7 ולהישאר צדיק, אבל גם אם נאמר שיש אפשרות לומר ככה, בא הרמב"ם וסותר לגמרי את התזה הזאת ואומר, אל תסמוך על עצמך שתצליח להיבדל מהם, אסור לך להיות עמם.

זה קצת טענו בחיטים והודה לו בשעורים. הרמבם מדבר על אדם שלא מחויב מבחינה הלכתית-מוסרית לסייע לביטחון המקום שלו, והוא גם לא מציע שהאדם יתחמק מאחריות ויתקוטט עם שכניו. ההצעה של הרמבם היא לברוח לחוחים ולמערות. אם זו האופציה מבחינתך, אתה מוזמן לספר לנו עליה ועל איך ליישם אותה, אולי נשתכנע. (שים לב שגם הרמבם הכיר את הפסוקים וידע שבמלחמה יש סכנות רוחניות, הוא לא הציע את זה בהקשר של מלחמה אלא בהקשר אחר)

תוקן על ידי הדיבוק ב- 11/07/2024 09:51:38

כשהרמב"ם מתבטא בצורה כל כך חמורה, ואומר, אם הברירה היחידה שלך היא לגור בין רשעים, עליך לגור לבד במדבריות, אחרת הם יגררו אותך, איך אתה יכול לבוא על אחריותך ולומר "הוא לא התכוון אם יש מלחמה וצריך להילחם"? האם אז לא איכפת לרמב"ם, לתורה, לקב"ה, שיהודי יעזוב את הדת ויעיף את הכיפה?
הרמב"ם לא חילק ואמר שיש פעמים שמותר לך לדור עם רשעים, (והוא עוד לא דיבר על לגור ממש וללון באותו חדר 24/7) הוא כתב את זה בכל עת ובכל מצב, גם במחיר של לגור לבד במדבר.

אתה מציע לי לקום ולעשות את זה, ו"לבוא לספר לך איך זה".
לא כל כך הבנתי, הרי יש לי את האופציה שלא להתגייס אלא לגור עם החברים שלי בשכונה חרדית.

אני לא קורא כך את הרמבם, אבל לא ניכנס לזה. אתה בעצם שואל מה היחס בדורינו לחששות של השפעה רעה בצבא, זו שאלה חמורה. אני מבקש בפעם ה100 שיביאו כאן את דברי הרב נבון במלואם ונוכל לדון בהם